רן יגיל סופר ועורך

הסיפור הזה נכתב עלינו – על "עובדות מהדמיון" של גליה אבן-חן (הוצאת "ספרא" ו"בית אוצר", 2014; עורך: חיים נגיד)   מאת: צדוק עלון   הַסִּפּוּר הַזֶּה נִכְתַּב עָלַי // הַסּוֹפֵר הַזֶּה מַכִּיר אוֹתִי // הוא הֵצִיץ בַּחֲלוֹמוֹתַי // הַגִּבּוֹרָה שָׁם רָכְשָׁה קוּפְסָאוֹת גַּפְרוּרִים / כְּדֵי לְהָאִיר מְעַט / לַאֲנָשִים שֶׁלֹא מוֹצְאִים / וְהַבִּלְבּוּל שֶׁלָּהּ וְחֹסֶר הַדֵּעָה / הוּא מַכִּיר אוֹתִי ...

פואמה על עליבות הזִקנה – שיר, מאמר וספר חדש מאת יצחק מלר     ק. קוואפיס: כל השירים; 1891־1933; תרגום, מבוא והערות: יורם ברונובסקי;  הוצאת כרמל, ירושלים (1993)            תשוקות (עמ' 39)    לְגוּפוֹת הַמֵּתִים הַיָּפוֹת שֶׁלֹּא יָדְעוּ זִקְנָה,  שֶׁנִּסְגְּרוּ, תּוֹךְ בֶּכִי, בְּמָאוּזוֹלֵאוֹם נֶהְדָּר,  וְרָדִים לִמְרַאֲשׁוֹתֵיהֶם, פִּרְחֵי יַסְמִין לְמַרְגְּלוֹת-  נִמְשָׁלוֹת הַתְּשׁוּקוֹת שֶׁחָלְפוּ בְּלִי תַּקָּנָה  מִבְּלִי דַּעַת גַּם עֹנֶג שֶׁל לַיְלָה ...

"הגמל היה צעיר ויפה כרוח במדבר, הוא שכב מקופל כולו בתוך עצמו. רגליו מכונסות לחזהו, וראשו מוטל בעשב. לא ראיתי כל כתמי דם. זה היה מאכזב במקצת. רק עיניו פעורות היו במין אימה שבידיעת המוות הפתאומית. הן הבריקו באור קר מאוד. השמיִם הגדולים נשתקפו בהן, והצברים הירוקים, והאופק, ובתיו הלבנים, והג'יפּ, ושני אנשיו השותקים". (דן בן אמוץ) להמשך קריאה באתר ...

פרק מתוך הרומן: "גפרור, מישהו שיחבק אותי…", הרואה אור בימים אלה, במלאות 42 שנה למלחמת יום הכיפורים:   משה גל    "שיבואו וישאלו אותי ואת אנדי מה פשר התופעה האיומה הזאת הלם קרב, אנחנו כבר נסביר להם", הפתיע אותם פתאום נדב במשפט המוזר שזרק לחלל האוויר ושהביא לשתיקה מעיקה בחדר. ידעו שנפצע במלחמה, פציעה שהוגדרה בינונית. שעד לא מזמן צלע ...

על כבוד אחרון בהחלט:   הו! כמה שהתקשורת הישראלית אוהבת את עצמה, בחייה ובמותה.   מוטי קירשנבאום נפטר לבית עולמו. מיָד הוצאו כל תוכניותיו מן המגירות, ויש כאלה בלי עין הרע, והתקשורת חגגה: מהדורות חדשות, ראיונות, דברי קילוסין עד אין גֶּמֶר.   יצחק אוורבוך-אורפז, הסופר האהוב עליי מת. קול דממה דקה. פה ושם אִזכּורים, איזו כתבה קצרה וצייקנית לצאת ידי ...

רן יגיל הכול שפיט קומה ראשונה, בית קפה, 19.25   אחרי שהנחנו זה מול זה את הניידים על השולחן כמי ששלפו נשקים לקראת דו- קרב, הזמנו פיסת עוגת טריקולד ענקית עם שני מזלגונים ושני הפוכים גדולים בכוסות זכוכית. המלצרית התרחקה והוא פתח במתקפה ישירה עליי. "אתה לא היית צריך לעשות את זה," הוא התנשף קצת ותקע את עיניו הממושקפות ברצפה ...

כאשר צלצלתי לפרופ' גבריאל מוקד לשוחח איתו על מות הסופר האהוב על שנינו יצחק אוורבוך-אורפז, בתום השיחה הוא אמר לי כך: "אם אתה מפרסם משהו משלי עליו בבלוג הספרותי שלך, אנא כתוב: 'גבריאל מוקד מתאבּל על מותו של יצחק אורפז, אחד הפרוזאיקונים העבריים הגדולים בכל הדורות'".   הרשימה המקורית, שלא שונתה כאן ומופיעה כלשונה, פורסמה ב"ידיעות אחרונות" ב-1972 ואחר כך ...

אוה מורסיאנו, עשרה שירים מתוך ספר חדש: "התהפכתי וקמתי"     בני   לְאַט לְאַט אֲנִי מַאֲרִיכָה בְּתוֹכִי אֶת הַדֶּרֶךְ  הַמִּתְקַצֶּרֶת עוֹד  חַג עוֹד שָׁבוּעַ עוֹד חֻלְצָה לְגַהֵץ   מֵאֲחוֹרֵי הָרֹאשׁ בִּנְקֻדַּת הַנְּחִיתָה אֲנִי יוֹדַעַת כְּשֶׁתְּנַקֵּב לוֹ הַדַּיֶּלֶת אֶת כַּרְטִיס הָעֲלִיָּה לַמָּטוֹס לֹא יִסֹּב לְאָחוֹר.     בניין הלב באיכילוב   בַּבִּנְיָן הֶחָדָשׁ שֶׁבָּנוּ לִכְבוֹד הַלֵּב הַמָּוֶת כָּל כָּךְ אֶלֶגַנְטִי ...

אני ואפסי   1.   "יושבת לה במיטה/ מתקנת את הקסדה של הטוסטוס./ על הקיר ממול/ תלוי פוסטר אדום של מרקס/ עם עגיל.// איילת מעולם לא עבדה בחייה, איילת מעולם לא עבדה בחייה,/ אבל היא יודעת/ שירי פועלים רוסיים,/ אבל היא יודעת את האינטרנציונל/ לזמזם בלי מילים.// פוסטרים תלויים/ לאורך כל החדר,/ גיטרה שבורה/ תלויה על הקיר,/ בפינה תקליט של ...

הכול שפיט     קומת קרקע, חניון, 19:00   אני מתפרנס מן הדעה. קשה כיום להתפרנס ממנה. עליך להמציא עצמך כל יום מחדש. התחלתי כמבקר ספרים, פרוזה ושירה. כשאני התחלתי לכתוב ביקורות, היה מעמד מרכזי יותר למילה הכתובה. בכל אופן, מאז רחקתי מעולם הספרות, הרפובליקה של המילים החלה להיראות לי, כמו לכל העולם, סוג של תחליף לדבר האמיתי – החיים ...