המתהווה בע"מ כותבת, ועוד.
אז זהו הגענו שוב לאחד במאי, וזה גם יום הולדתי, וכל שנה ביום הולדתי אמי העירה אותי עם השיר " היום יום הולדת" ואבי שר לי את האינטרנציונל ויחד צעדנו במרחבי הבית נושאים דגל דמיוני. כשהגעתי לתנועת הנוער – המחנות העולים – כבר באתי מוכנה עם השיר בעל פ וזה היה בונוס..
קשה לשכוח את תקופת מצעדי האחד במאי, הדגלים האדומים ותחושת הביחד של המבוגרים, אני בעיקר חוויתי מהומה וכילדים אחרים נהנתי מהזכות ליום חופש. למעשה אני אף פעם לא הנפתי בפועל דגל אדום אבל הלב הניף.
וכן לבי כמו לבו של רוב העם כואב את מצב הפועלים היום, הישראלים והזרים, ועדין לא מבינה איך הקפיטליזם החזירי השתלט עלינו ואנחנו מה? אילמים? עיוורים? חרשים? טיפשים? נשים? פסולים לחיים של רווחה?
וכן לבי כמו לבו של רוב העם כואב את מצב הפועלים היום, הישראלים והזרים, ועדין לא מבינה איך הקפיטליזם החזירי השתלט עלינו ואנחנו מה? אילמים? עיוורים? חרשים? טיפשים? נשים? פסולים לחיים של רווחה?
אז לזכר הימים ההם ולזכר אבי, הסוציאליסט האדוק, לפניכם האינטרנציונל.
קוּם הִתְנַעֵרָה עַם חֵלֵכָה
עַם עֲבָדִים וּמְזֵי רָעָב
אֵשׁ הַנְּקָמוֹת הַלֵּב לִחֵכָה
לִקְרַאת אוֹיֵב הִכּוֹן לַקְּרָב. עוֹלָם יָשָׁן עֲדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה
מִגַּב כָּפוּף נִפְרֹק הָעֹל
אֶת עוֹלָמֵנוּ אָז נָקִימָה
לֹא כְלוּם אֶתְמוֹל,
מָחָר – הַכֹּל. זֶה יִהְיֶה קְרָב אַחֲרוֹן בְּמִלְחֶמֶת עוֹלָם
עִם הָאִינְטֶרְנַצְיוֹנָל יֵעוֹר, יִשְׂגַּב אָדָם!
עַם עֲבָדִים וּמְזֵי רָעָב
אֵשׁ הַנְּקָמוֹת הַלֵּב לִחֵכָה
לִקְרַאת אוֹיֵב הִכּוֹן לַקְּרָב. עוֹלָם יָשָׁן עֲדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה
מִגַּב כָּפוּף נִפְרֹק הָעֹל
אֶת עוֹלָמֵנוּ אָז נָקִימָה
לֹא כְלוּם אֶתְמוֹל,
מָחָר – הַכֹּל. זֶה יִהְיֶה קְרָב אַחֲרוֹן בְּמִלְחֶמֶת עוֹלָם
עִם הָאִינְטֶרְנַצְיוֹנָל יֵעוֹר, יִשְׂגַּב אָדָם!
קודם כול יום הולדת שמח. ומה שכתבת אורה האישי והאינטרנציונאל שנותר כאישי למי שזוכר מלמד שוב לאלו תהפוכות מהפכות ושינויים היינו עדים בחיינו הצעירים עדיין. פשוט מדהים. הכול כאילו השתנה, ובה בעת המהות נותרה כמקדמת דנא. נדבק בטוב ובשמחות הפרטיות קודם כול.
תודה ענת, את צודקת כמובן , הפרטי קודם לציבורי.
תודה אורה על התזכורת ומזל טוב! יום חג מיוחד לפחות במשפחתך!
תודה מירי, ומאחלת לך בריאות שלמה
לאורה היקרה יום הולדת שמח ובריאות טובה וכמובן הצלחה רבה באתר זה ובכלל עם כל המשפחה. אני זוכרת את יום אחד במאי כיום מיוחד לפועלים יום חופשי מעבודה או לימודים. ובמיוחד את המצעד המרהיב עם כל החניכים של מחנות העולים בחוצות העיר תל-אביב. כיום כמו שאת כותבת החיים השתנו ואנו הצעירים הפכנו למבוגרים וכבר אין לנו את אותה המוטיבציה וההתלהבות שהיתה וזה חבל. מצב זה מזכיר לי את הסיפור על העץ הנדיב התלהבות בהתחלה ובסוף דעיכה. אורה המשיכי לכתוב דברים שמחממים את הלב ושוב מזל טוב!
תודה דליה, וכן אני זוכרת את הימים שצעדנו ברחובות תל אביב, עם תנועות הנוער.
מרגש. הזיכרון והימים האלה. מזל טוב, אורה יקרה!
תודה איריס, ואולי שוב צריך להרים את הדגל למען כבוד האדם העובד,
מזל טוב אורה…כולנו אדומים מבושה, על מצב הפועלים…
תודה תמי, יפה כתבת, אדומים מבןשה, ומה שלומך תמי? מזמן לא דיברנו
אורה יקרה, כל חודש יש לו את הארוע הדרמטי שלו. מזל שיש רק 12 חודשים ורק זוג הורים. לא הייתי יכולה להכיל יותר מכל זה.
החודש הארוע- מעבר דירה.
אבל בטוח ניפגש בבית ביאליק בארוע המשמח של אמיר….
לעבור דירה תמי זה דוקא ארוע משמח, לא? התחלה חדשה, וכן, כנראה שניפגש בבית ביאליק.
בטח משמח…הכל לטובה..אבל הגב שלי לא מסכים עם כל מה שאני מבקשת ממנו…
מזל טוב אורה יקרה
ושבוע טוב ומואר
שבוע ניפלא, חנה,תראי, אפילו הטבע טיהר את האויר לאחר עשן המדורות, 🙂