בננות - בלוגים / / ליהושע סובול מאת אוטו ויינינגר
המתהווה בע"מ
  • אורה ניזר

    נולדתי בתל- אביב יפו, בתאריך הכי סוציאליסטי שאפשר ה 1 במאי, ומאז אני לא מצליחה להשתחרר ממנו ויש לי מחוייבות לאזרחי כל העולם. גדלתי בתל אביב – שחרזדה שכזאת שמחזיקה לך את העפעפיים פקוחות, ואת האזניים צלויות ומכריחה אותך לאכול את המישמַש שהיא מגישה לך בצלחת, ואתה מתענג על הטעם , רעש הלעיסה, הריח והצבע, ונישאר רעב. ובכל זאת עברתי לפריפריה, זה היה לפני הרבה הרבה שנים אבל הקשר לא נותק . מאז למדתי בלי הפסקה, יעוץ חינוכי ותולדות עם ישראל בבר אילן, מינהל החינוך באוניברסיטה אחרת, ועוד רבע תואר בסיפרות באוניברסיטת תל אביב, ועוד ועוד כהנה וכהנה, וכמובן שהייתי מורה, וליפני כן גננת, מאבחנת ומטפלת בילדים עם לקויי למידה, וגם אוטיסטים ופסיכוטים בבי"ח פסיכיאטרי, ועוד ... וכתבתי בעיקר שירה. ספר שירי "משחקים בחצר הפנימי" יצא לאור בשנת 2010 בהוצאת הליקון. שירי פורסמו בכתבי העת לשירה: "הליקון", "שבו" וב"מטעם". כמו כן באתרי אינארנט לשירה

ליהושע סובול מאת אוטו ויינינגר

 

 

 

 

 

קטע קצר ממכתב גלוי ליהושע סובול מאת אוטו ויינינגר
 
 
מר סובול היקר,
 
ראשית אני רוצה לברך אותך על שזכית בפרס מפעל חיים על ספריך ובעיקר מחזותיך. אני גאה בך ידידי. אתה יודע , זכית להכרה בינלאומית גם בזכותי, ובזכותך גם אני זכיתי להכרה שכל כך ביקשתי לי אז, בימים ההם, ועל כך אני מודה לך. אני מודה לך שהעלת אותי באוב במחזה שלך ואיתי את הדמויות שסבבו את חיי הקצרים.
אתה ודאי יודע שלא הייתי היהודי היחיד ששיחרר עצמו מן הנשיות היהודית ומצבת החיים.
 כמוני היו רבים שחיו מתו בנפש קרועה ומצאו במוות שקט נאצל.
כמה מוזר שהיטלר חשב שבמותי שיחררתי את הגזע הארי מנוכוחותי , הוא היה עיוור לעתיד לבוא. לעולם סיפרי יעמוד בסיפריה הלאומית הגרמנית, וכבר תורגם לשפות רבות אחרי מותי. דוקא מותי קשר את הגזע הארי אל חיי. ואילו להיטלר ששמח שניפטר מקיומי היהודי, למרות שהתנצרתי, היה מוות עלוב בתוך בונקר חשוך.
אני בחרתי בקפידה את מקום ההתרחשות האחרון בחיי, החדר בו מת בטהובן,  מה יותר ארי מן המקום התרבותי הזה?  
הייטבת לתאר את שעותי האחרונות לאחר היריה הגורלית ההיא. כמו סרט עברו עלי חיי, ואני בתוכו ומביט בו בעת ועונה אחת.
אין לך מושג ידידי מה נוראים החיים בין צבתות ,בין היהדות לנצרות, בין דתיות לחילוניות,  בין הנשיות לגבריות בהוויתך.   בין  פשטותה של אמי היידישע מאמא לבין היוהרה של אבי שנע בין גערות לשתיקות. בין השתיקה שלך והאינטימיות הפנימית ובין הרצון להיות מוחצן חופשי מפחד הבקורת.
קשה היה לראות את דמותי מעוקלת האף ששתי עיני העגל שלי מביטות בהן ובשפתי הבשרניות, בעיתונות היומית, ובסיפרי המדע שיצאו לאור. יום יום עמדתי מול המראה בודק אם לא הפכתי לשדון עם  קרניים. רציתי להיות כמותם מלאך תינוק לבנבן עם כנפים לבנות טהורות כגזע הארי . האמן לי לבך לא היה עומד אדיש מול המראה שלי כשכנפים של שד שחור כשטן מנפנפות מול עיניך. כמוני היית מרגיש שהשטיח נישמט ותחת רגליך תהום. ראה אפילו ארתור קסטנר וארתור מילר תארו אותי כמו המפלצת שראיתי במראה.
 הבט עכשיו על עצמך מר סובול אתה שיש בך גבריות של היושבים בארץ המובטחת, נהיית דומה לעמי העולם , ישראלי ויהודי עם ניחוח קוסמופוליטי, אחוז בצבת בין זרועות  המזרח למערב,  בין פירקי אבות להיידגר, בין קפיטליסט לסוציליסט, בין דת למדינה,  בין מדוכא למדכא בין שונא נשים לטרובדור.  זו נפש יהודי מר סובול היקר זו נפש יהודי, כמוני אתם ונפשכם כלואה בטבעת מוביוס .     
 

 

 

 

 

 

7 תגובות

  1. מי מחבר המכתב הזה?

  2. מכתב מפתיע , בטוחה שסובול יתרגש לקבל אותו ב…דואר 🙂

    • את צודקת ריקי, סובול ישתומם מהחזרה לעתיד הזו, לא פחות מזה ויינינגר התרגש מאד כשישב באולם בשורה 8 כסא 11 ושצפה בפעם הראשונה במחזה בתאטרון חיפה.

      • בטוח שהוא התרגש אוטו 🙂
        ואת אורה אהבת את ההצגה ?

        • ועוד איך אהבתי ריקי, גם מהבימוי גם מהמשחק, וכמובן מקריאת המחזה שוב ושוב ושוב….ואת אהבת ריקי?

          • לא זוכרת הרבה אבל זוכרת משום מה את תמונת מריטת הנוצות
            זוכרת ?
            האמת אורה אני חושבת שלא השתגעתי על ההצגה, הכל נראה לי מזויף , זה המשקע שנשאר לי

          • אני דוקא לא זוכרת קטע של מריטת נוצות, , אני מתפעלת מהדיאלוגים, מהיכולת של סובול לרדת לתוך הנפש הקרועה הזו, ואגב זה מזכיר לי את דמויות ה"תלושים" של ברדיצ'בסקי, פיירברג, וברנר- בספרו בחורף.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאורה ניזר