הבלוג של עדנה שמש סופרת, מתרגמת, עיתונאית עצמאית, מבקרת ספרים
1.
אל שְדֶה-העֶרגוֹנות
יצאתי ללקט
פיסות אתמול
מתוך עִמקי השִכְחה.
בשתי ידַי
אָגַרְתי בָּר
למרתפי לבִּי
לְחדריו האפלים.
כָּבְדוּ, בָּשלו,
אחר ימים רבים
כל זֶרעונֵי-לִקטִי
ובתוֹכי נבטה
עֶרגה שנית.
חָמק לו חרישי,
מבעד לְחומות שתיקה
חמוּץ, ירוק,
פרי בוסר-בּר,
ובתוך-תוֹכי
נרקב המוֹץ
ובַמעורָב דמי
ניגר.
2.
ולא בגד בי צליל קולי
וכה אילם היה מבט עינַי
ורק אני בגדתי בי
כי רעדו ידַי.
3.
עוד יום שגלש לתיבַת האתמול
אי-שם שאֵי-בוֹ קטורֶת כאב
לפֻלחן חידָלון.
היֵש שדָעך מול עֻזוֹ של האָיִן
ערב שקט שבפתע נחַת
וּלאור יום במותו
לא הותיר עזָבון.
4.
איני אוהבת ערבים שותקים
כי הם כחולים כהים
וכמו דמעה שקופה
גולשים על הרְרֵי היום.
אִלמי מבע אחר שקיעה
מלאים תנועה זרה של שיבָּלים
ורוח מחרֵף מהסֶה את המילים
יורדים דמוּמים, כְּמלאכי-אתמול,
כמו מעולם אחר רחוק,
איני אוהבת ערבים שותקים כי הם
דומים כל כך לערב האחד
שבו שלטה שתיקה מוּזֶרֶת
ועד היום בתוֹך-תוכי
צלקת של כאב בוערת
ולא אוּכַל אותה למחוק.
* * *
השירים פורסמו במעריב לנוער
נוגע ללב, בתור ילדה בת ארבע עשרה, והעברית…
אז כבר אז היה כישרון… (-:
עדנה,
כמובן אלה שירים שמכווצים את הלב בתמימותם – מזכיר לי יומן שכתבתי במין דחף קודח שקשור באהבות נכזבות. בקיצור, גם נוסטלגיה…
לביסלי (אגב, זה טעים?)
כן, יש לי קלסרים שלמים של כאבי לב חרותים בדם ואש בשירי תמימות ובוסר… חלקם, האמת, אני אוהבת גם היום. בזמנו, מעריב לנוער פרסם יותר מחמישים שירים שלי (בין כיתה ט' לי"א) ולא היתה מאושרת ממני בכל פעם שעיתון הנוער היה תקוע בתיבת הדואר החלודה שלנו ואני פתחתי אותו בחיל ורעדה לראות אם פרסמו משהו משלי. ההתרגשות הזאת מעולם לא פגה.
ממש מוכשרת.בוגרת ברמות.
אני הייתי כתבת של מעריב לנוער בעיר הנוער ביחד עם ערן יסעור וירון פריד אבל הייתי הפוכה. ממש לא רצינית כמוך.
את השיר האחרון כתבתי בעקבות זה שסטרו לי ביום ההולדת וזרקתי אותו לצערי.
זה שיר חזק מאד. בדיעבד זאת הייתה טעות.
חזרתי לכתוב שירה 10שנים מאוחר יותר.
10 שנים בהם לא כתבתי או קראתי דבר מלבד מחזות.
תודה אביטל, אני חושבת שימי מעריב לנוער שלי יהו הרבה הרבה לפנייך… אבל זה נחמד לא? אני לא הייתי כ"נ. הייתי כל כך תמימה שלא ידעתי בכלל איך נהיים כ"נ – חשבתי שזה איזה מינוי מיוחד או משהו כזה…
אולי תיזכרי פעם בשיר שזרקת
באמת חומר מתאים למעריב לנוער.
זה רוצה להיות חיקויים של דוד פוגל?
חבל שלא כתבת את שמך – האבחנה שלך נכונה מאוד. דוד פוגל הרשים אותי אז ועוד יותר באוניברסיטה העברית כשלמדתי בקורס של אהרון קומם וגם אז כתבתי שירים בהשראתו של פוגל. כשהייתי בת-עשרה כתבתי גם כמה וכמה שירים "בסגנון" אלתרמן, עד כדי כך רבתה השפעתו ולכבודך, מגיב(ה) אלמוני(ת) פשפשתי בזכרוני והעליתי את הבית הראשון של השיר שכתבתי: בִּכְבּוֹת נרות הלילה על החוף
בִּשלוֹט הים בלגלוגי גליו
הלכְתְּ לרדוֹת דִבשֵךְ ולחשוֹף
את כאבִי וְאַת שָלַוְות…"
ואת זה כתבתי כשהייתי אולי בת 16 או 17
ואגב, אין מה לזלזל במעריב לנוער של "אז". זה אפילו לא דומה לעיתון הנוער הקלוקל של היום.
מרשים שילדה בת 14-15 כתבה ככה.
תודה שחר-מריו, גם לשירי בוסר יש טעם, אפילו אם קצת חמצמץ…