עזה, כמוות

אולי מעולם לא
נכתבה לַחיים, אולי לַעד
נָדונה לצחצח מתכות לְשביטים
דקים, רִשפֶּיהם שלהבת בּוּם,
מתכים חפִּים מאהבה.
עֵיטים שטים פְּרושֵי אֶברה
על תֶּרמוקלינות חמימות, הנבֵלות; 
לא רואים דבר
מן המדבָּר, שומעים היטב עוד בּום
מה קרה?

האם המוזות השתתקו אי פעם ישתתקו?
תָּלוי איפה אתה שותה את הקפֶה 
שלך –
מול הר כלניות או הר אדמוניות,
ומים רבים, מהסים איזה אולַי רפֶה

אללה-הוא-אכְּבָּר, כמה האביב יפה.