הבלוג של עדנה שמש סופרת, מתרגמת, עיתונאית עצמאית, מבקרת ספרים
זוהי שירה, אם כי שירה מסוג אחר, שירת האנשים החופרים במו ידיהם בהר, אולי מקדש אולי מחצבה, אולי נתגלה הגלגל המקראי. מקור הכתבה הוא דובר אוניברסיטת חיפה. אני שמחה לשתף אתכם בחדוות הגילוי:
תגלית מרתקת של החוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה:
מערה תת-קרקעית מרהיבה משנת 0 לספירה, הגדולה ביותר בישראל, נחשפה בבקעת הירדן
*הארכיאולוג פרופ' אדם זרטל: "הנחת העבודה שלנו היא כי מדובר באתר 'גלגלה' המופיע במפת מידבא*
מערה תת-קרקעית מלאכותית מרהיבה, הגדולה ביותר בישראל, נחשפה בבקעת הירדן במהלך חפירות של החוג לארכיאולוגיה של אוניברסיטת חיפה. פרופ' אדם זרטל שעמד בראש צוות החופרים מעריך כי מדובר במערה ששימשה בתקופה הרומית כמחצבה גדולה, יחידה מסוגה. במערה נתגלו גם חריטות שונות ובהם סימני צלב, ולפי ההערכות ייתכן ומדובר במנזר קדום. "השערת העבודה שלנו היא שייתכן ומדובר באתר ושמו 'גלגלה' המופיע במפת מידבא ההיסטורית" אמר פרופ' זרטל.
המערה הענקית והיפה משתרעת על פני שטח של כארבעה דונם – אורכה כ-100 מטרים ורוחבה כ-40 מטרים, והיא נמצאת כארבעה קילומטרים צפונית ליריחו. המערה, שהיא הגדולה ביותר שנחפרה בידי אדם שנתגלתה בישראל, נחשפה במהלך הסקר הארכיאולוגי שנערך באוניברסיטת חיפה משנת 1978.
כפי שקרה לא פעם בעבר, גם סיפור מציאת מערה זו עטוף מסתורין. "כשהגענו לפתח המערה הגיעו שני בדואים מהאזור ואמרו לנו לא להיכנס למערה מכיוון שיש עליה כישוף ושחיים בפנים צבועים וזאבים", אמר פרופ' זרטל. כשנכנס עם עמיתיו פנימה גילה לתדהמתו מבנה ארכיטקטוני תת קרקעי מרשים הנתמך על ידי 22 עמודי ענק. על העמודים נתגלו 31 סימני צלב, חריטה המזכירה את הזודיאק (גלגל המזלות), אותיות ברומית וכן חריטה שנראית דומה לנס הלגיון הרומי. עוד נתגלו על העמודים גומחות ששימשו להצבת נרות שמן וחורים שבהם ניתן היה לקשור בהמות, שנשאו ככל הנראה את אבני החציבה החוצה.
גובה המערה כיום הוא כשלושה מטרים, כשגובהה המקורי היה כארבעה מטרים ולדבריו של פרופ' זרטל, על פי ממצאי הקרמיקה שנמצאו והחריטות על העמודים הוא יכול לתארך את המערה סביב שנת אפס לספירה. "השימוש הראשי של המקום היה מחצבה, שפעלה במקום במשך 400-500 שנים. אך הממצאים האחרים שמצאנו בהחלט נוטעים את הרושם שהמקום שימש אולי גם למטרות אחרות כגון מנזר, ואולי אף היה מקום מסתור" אמר פרופ' זרטל.
השאלה העיקרית שעלתה עם מציאת המערה הייתה מדוע לחפור כלל מחצבה מתחת לאדמה. "כל המחצבות שאנחנו מכירים הן מחצבות עיליות. ברגע שחוצבים לתוך האדמה צריך להשקיע מאמץ ניכר רק בכדי להעלות את האבנים הכבדות לפני הקרקע ואילו במקרה הזה חפרו מערת ענק והשאלה היא – למה?". את החוט האפשרי לפתרון התעלומה מוצא פרופ' זרטל ב"מפת מידבא" המפורסמת. מדובר במפת פסיפס מהתקופה הביזנטית שנמצאה בשטח ממלכת ירדן, שהיא המפה הקדומה ביותר של ארץ ישראל. במפה משורטטים ירושלים ואזור הבקעה בדיוק רב. במפה זו מופיע אתר בשם גלגלה ולידו הכתובת ביוונית DODEKALITOL שמשמעותה-12 האבנים. האתר ממוקם במרחק דומה למרחק שמרוחקת המערה מיריחו. על פי המפה מצויה ליד האתר כנסייה וליד המערה מצויות שתי כנסיות קדומות. לדבריו של פרופ' זרטל, עד היום ההנחה הייתה שמשמעות הביטוי "12 האבנים" התייחסה לפסוקים בתנ"ך המתארים את 12 האבנים שהניחו בני ישראל בגלגל, אולם ייתכן והכתובת תיארה גם את המחצבה שהוקמה במקום שבו זיהו הביזנטים את הגילגל. "בתקופה הרומית היו נוהגים להקים מקדשים מאבנים שהגיעו ממקומות קדושים – שהיו כמובן יקרים יותר. אם הנחת העבודה שלנו נכונה, אז הזיהוי הביזנטי של המקום כ'גילגל' המקראי נתן למקום את הקדושה הנחוצה. משום כך הקימו מחצבה דווקא שם ודווקא מתחת לאדמה", סיכם פרופ' זרטל.
תודה.
מרתק לחשוב כמה אוצרות טמונים בבטן האדמה.
כל כך הרבה ידע חסר לנו וכשמשהו מתגלה זו חגיגה להיסטוריה ולנפש. תודה על ד"ש המרטיט.
מדהים מה שמוצאים פה, וזה כנראה עדיין רק אפס קצהו. תודה על המידע.
פלאי פלאים קורים במציאות! מרתק!
תודה,
אכן גם אני התרגשתי מאוד כשקראתי את הכתבה ולכן החלטתי לחלוק אותה אתכם. האופרציות ההנדסיות האניגמטיות של העבר תמיד ריתקו אותי – הפירמידות (למרות שהיום כבר פיצחו את סודותיהן), סטונהנג' בסליסבורי, איי הפסחא ועוד ועוד. אני לא לגמרי בטוחה שנמצאה גלגל המקראית, אבל עצם הגילוי, המגיעה בעבר, מרגשים מאוד.
מסעיר
זה מדהים, ראיתי באחד משדורי החדשות. הייתי "מתה" למכונת זמן…
האמת, גם אני…