הולכת אלי לפעמים כותבת
הוא אמר שאני קצת פאסיבית והתכוון כנראה, לדרך המתפנקת משהו שבה אני מתנהלת בחיי.
ואני חשבתי איך כשקבעתי, ניהלתי, יזמתי, פרנסתי, הובלתי וחציתי אוקיאנוסים
לא הייתה לי שליטה אמיתית על חיי. נשלטתי מבלי דעת ורוקנתי מתוכי.
כן, הייתי קליפה מאד אקטיבית.
והיום, בפאסיביות המתערסלת שלי, אני מוליכה את עצמי ואת חיי רק למקומות שבהם אני רוצה להיות. או ללכת.
good for you!
תוליכי את עצמך למקומות יפים.
תודה שירי. גם את מוזמנת למקומות האלו
את כל כך צודקת. לפעמים הנמרצות היא הליכה לאיבוד עד שאת שוכחת מי את בכלל. דווקא היכולת לפנק את הזמן שלך היא חוזק אמיתי. בעיקר משום שהציפיות של החברה הן אחרות.
תודה. וכמה שיותר מלא בפנים, גם יותר שקט ורגוע.
אם את מצליחה להוליך עצמך באמת רק להיכן שאת רוצה להיות, אין כבר יותר
פאסיביות ואקטיביות, יש רק המשהו הנכון.
נכון. מה עוד שהפאסיביות והאקטיביות הם קליפות חיצוניות. זה בעצם מה שרציתי להגיד…
טוב, הלואי שהייתי באמת מצליחה להוליך את עצמי *רק* למקומות הנכונים. אבל אני לפחות מנסה 🙂
צודקת במאה אחוז, מה שווה להיות מישהי שהיא לא את?
את נקראת לי אחלה כמו שאת
גם אתה נקרא לי די אחלה 🙂
תודה
יפה ונכונה ההבחנה שלך, לפעמים העשיה ממלאת את הריק, כמה טוב להגיע למקום הזה של השקט של המפגש עם עצמינו. אנשים אומרים… שיאמרו…