א
אֲנִי נוֹדֶדֶת הַלַּיְלָה עִם סְוֶדֶר מִן הַמֵּאָה שֶׁעַבְרָה
עוֹד מְעַט זֶה יִתְפּוֹרֵר וְרוצֶ'סְטֶר מִינֶסוֹטָה תִּשָאֵר רְחוֹקָה
וְגָם אִם הַיְתָּה מְעֵבֵר לַכְבִישׁ
אַתָּה כְּבַר לֹא שָׁם, מֻטָּל עַל מִטַת מְלָכִים וּמֻנְשָׁם
בִּמְכוֹנַת נִשְמַתְךָ, וְלֹא אוּכַל לְהַאֲזִין לְקוֹל הַמֶּלֶךְ,
לֹא דֶּרֶךְ סְוֶדֶר שׁקָּנִיתִי בְּדוֹלָר שֶׁל אַהבה עיפה,
כֳּי חשַבְתִי שֶׁאוּכַל לִכְרֹךְ אֶת צְבַא הַיֶּשַע עַל כְּתֵפַי,
אבל היה לְךְ קָר, אֲנִי שַׁכַבְתִי לְצִדְךָ, אךְ אַתָּה בִּקַּשְתָּ שֶמִן הַמִּטָּה אֵרֵד
לִפְנֵי שֶׁתִּכָּנֵס הָאָחוֹת וְתִרְאֶה כֵּיצַד אָב וּבִתוֹ מִתְחַמְמִים מִפְּנֵי הַמָּוֶת.
ב
כָּעֵת הַחֹם הָאַחֲרוֹן שֶיָּדַעְתִּי אִתְּךָ מְקֻפָּל הֵיטֵב בָּאָרוֹן, בַּמַדָּף הָעֶלְיוֹן,
בֵּין סִיבֵי הַצֶּמֶר הַשֶלֶג נָמֵס. בֵּין שְׁנֵי שַׁרְווּלִים מִסַלְבֵיישְן אַרְמִי סְטוֹר
חִכִּינוּ לַיֶשַׁע, אַךְ הוּא הָיָה מְקֻפָּל בְּאָרוֹן אַחֵר.
שיר די מושלם
יניב, תודה רבה
שיר יפה ונוגע ללב, אבל הכותרת האינססטואלית (שבעצם אין לה המשך בשיר) די מטרידה. אבישג לא הייתה רק שמיכת פוך, ואי אפשר לפרק את זה,לא?
השיר עצוב ונפלא. אפילו סוודר של צבא הישע אל מביא לישועה. הקונוטציה של "אבישג" רחוקה מאוד מהחמלה והעצב של בת על אביה.
יפה.
שיר נוגע מאד ללב, האם לאבישג היו ציפיות מדוד? יש בשיר מורכבות ביחסים
הרבה יותר מהיחסים בין דוד לאבישג לפי הפשט שבסיפור התנכי, ובכל זאת השיר נוגע עמוקות.
תודה אביטל
מכאיב. אבל הגעגוע מצליח להרגיע את החסר והאבל לזמן מה.
שיר מעולה. חזק ומורכב. לדעתי הצנועה, הבית השני מצוי כולו בראשון. וכל המרבה – גורע.
אכן.
חגית
שם השיר- אבישג, מסקרן מה תחדשי על הסיפור המקראי של אבישג השונמית שהייתה משרתת אישית לדוד המלך בסוף חיו. בהמשך קריאה, השיר מתאר מערכת יחסים בין אב גווע לבתו אשר נפרדת ממנו.
היחסים בין הבת לאביה לא צריכים הגנה מפני תרגום לא הולם של הקורא. אבישג המקראית לא קיימה יחסי מין עם המלך וגם הדוברת בשיר. האחות שחס וחלילה תחשוד- מיצגת את הפחד של הדוברת מפרוש מוטעה של יחסים אסורים. לטעמי השיר לא יפגע אם יוחלף שמו.
הבית השני מתרגם את הראשון ולא נותן מקום לרגשות הקורא.
את כותבת מאוד יפה ונותנת משב רוח מרענן ממניסוטה הרחוקה.
חזק ויפה
אני כן אוהבת את השם משום שברור פה שלא מדובר ביחסים "אבישגיים" עם האב
אלא ביחסה של הבת למצב של חיים שהולכים ודועכים. מתקררים…
והשם אבישג שם אותה במקום מסויים שלא היתה נמצאת בו בלעדיו: נכנס פה הרצון להציל.
ויותר מזה, מתגנבת תחושה (תובנה) שאיפשהו היא ציפתה מעצמה שיהיה בה הכוח (במקרה הזה – חוֹם) להציל…
ואז – השורה האחרונה (שיר 1) מעולה. משום שגם את עצמה לא הצילה.
ומשום שהיא שמה את עצמה יחד עם האב.
משום ששניהם ניסו להתחמם נגד המוות, ולמרות שהיא חיה, גם היא לא ממש הצליחה. הקור, המוות נכנס בה קצת. היא נגועה.
נסחפתי? נסחפתי. שיר טוב. ושיר שני , אם קשה לך לוותר עליו יכול אולי לבוא כשיר ראשון, מין מבוא שאחרכך יתפתח במלואו.
יעל, את לא נסחפת. את האדם הראשון שהצליח להבין אותי.