אוקיינוס
  • חגית גרוסמן

    נולדתי בשנת 1976 בעיר אחת לצד הים התיכון. בנעוריי עזבתי והלכתי מעירי. בבגרותי שבתי אליה. אינני רואה את כחול הים מחלוני או שומעת את רחשיו. יותר מכל אני רוצה עכשיו להפליג, לשבת בתא נידח, לשתות כוס יין, להצית סיגריה ולכתוב. ספריי: 2007 - תשעה שירים לשמואל, הוצאת פלונית 2010 - לויתני האפר, הוצאת קשב לשירה

הוא

 

 

 

 

 

הוא מדליק את האור הכבה כי הקשיב
לבכייך בחושך. תמיד הוא אהב ילדה אחרת,

רצה שתוולדי לו כילד, קנה לך בגדים

רק בשוק. הוא מדליק את האור הכבה.

הוא מצית חשמל בלבך החשוך

ומקשיב לשירת החיים. הוא גיהץ לעצמו

המדים וגרב רק גרביים שחורים, והייתה לו

תכלת. הוא רצה שתהיי לו גברת 
אפילו
שהרוח אמרה: "הילדה באמת היא ילד!"

הוא רצה שתהיי של מישהו אחר, שתהיי

מישהי אחרת, הוא לא שם לב שנולדת לו ילד.

 

 

 

 

 

6 תגובות

  1. קסום ההוא הזה השיר

  2. שיר נפלא

  3. וידויה (האחרון) של הגולדי, עכשיו אצלה בבלוג – המסכה יורדת – אל תחמיצו!

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחגית גרוסמן