אוקיינוס הקברניט

        אָשְרֵי הָאִשָה אָשֶר לֹא נַטְשָה בִּתָּהּ וּבדֶרֶךְ קוּקִיוֹת לֹא עָפָה. וּבקִנֵּי זָרִים לֹא הוֹשִיבָה אוֹתָה כִּי אִם בֵּין יָדֶיהָ עַטְפָה רֹאשָהּ וְלִטְפָה וְשָׁמְרָה עָלַיו יוֹמָם וָלַיְלָה.   וְהַיְתָה כְּאם נוֹכָחַת וּכְאִשָׁה מַשְׁכִּילָה אֲשֶר הַשְכָּלָתָה תִּתֵּן לְבִתָהּ וְתוֹרָתָה לֹא תִּדּוֹם וְכָל אֲשֶׁר תָּעֲשֶׁה יַצְלִיח.   לֹא כַּן הַקוּקִיָה, כִּי זָרִים יְנַצְלוּ גוּף בִּתָהּ וְעַל כַּן לֹא יָקוּמוּ ...

        ילְדתי מושיטָה לי קֶרן אוֹר וְיולֶדֶת אותי מן הַיָּרֵחַ אבִי קיפץ אגרופו החָד וְהָרַג אותִי בּשֶמֶש ילְדתי צוֹחֶקֶת בְּקול מִתְגלגל אבי אינו משמיע קול עינֵי ילְדתי מלְאו כֹּח עינֵי אבי סְגורות ילְדתי לוחשת בְּגופה לְחשים לְחסימת הרוח שמא עצים יפלו עליי אבי יוצר סופה שבוראת את צחוק הבריאה.