קרא משורר, פסיכותרפיסט, אמן פלסטי
מתוך הסדרה נופי ירקון
קרא
-
מרדכי גלדמן
מרדכי גלדמן הוא יליד מינכן (1946), בנם של פליטי שואה מפולין, שעלו לישראל ב 1949. למד באוניברסיטה בר-אילן ספרות עולם (לתואר ראשון) ופסיכולוגיה קלינית (לתואר שני). עוסק בפסיכותרפיה בגישה אקלקטית, שבסיסה פסיכואנליטי. ספרי שיריו:" זמן הים וזמן היבשה" ( הוצאת שוקן, 1970); "ציפור" (הוצאת סימן קריאה, 1975); "חלון" ( הוצאת סימן קריאה, 1980); "66-83, שירים" ( הוצאת סימן קריאה, 1983); "מילאנו" ( הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988); "עין" (הוצאת סימן קריאה, הספרייה החדשה, 1993); "ספר שאל" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1997); "זמן" - פואמה מלווה בתחריטיו של משה גרשוני ( הראל מדפיסים, 1997). "שירי האבל" עם הדפסי משי של פסח סלבוסקי (הראל מדפיסים, 2000)."הו קירי יקירי" (הוצאת קשב לשירה, 2000) "שיר הלב" (הקיבוץ המאוחד 2004 ). ספרי עיון: "מראה אפלה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995) "ספרות ופסיכואנליזה" ( הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998) "אוכל אש, שותה אש"(הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002) "העצמי האמיתי ועצמי האמת" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006) "ויהי במראת הכסף" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007). מפרסם דרך קבע בעיתונים ובמגזינים("שיחות", "אלפיים", "שבו") מסות ומאמרים המתייחסים לאומנויות ולפסיכואנליזה. שימש כמבקר האמנות של "הארץ". שיריו תורגמו לשפות רבות: אנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, יוונית, פולנית, קרואטית, סינית, רוסית, ערבית. פרסים: פרס חומסקי לשירה (1983), פרס ראש הממשלה (1996), פרס ברנר (1998), פרס עמיחי (2005)פרס ביאליק למפעל חיים בשירה (2010). ייצג את ישראל כמשורר בביאנלה לשירה בליאז', בלגיה (1995) וב"עונת התרבות הישראלית בצרפת" (1998). אצר תערוכות :"מפלס פרטי" (ציור, פיסול, מיצב, צילום) גלריה שרה קונפורטי, 1992; "ייחוד" ( ציור פיגורטיווי), אגודת הציירים ת"א, 1994; "חולון-בת ים (6 צלמים), אגודת הציירים ת"א, 1999. ציוריה של הלן ברמן, אגודת הציירים 2003. תערוכת יחיד לפסח סלבוסקי, ביתן האמנים 2005."גן עצמאות – גן פתוח", ביתן האמנים 2007 הציג בתערוכות קבוצתיות: "משולש ידידותי" עם פסח סלבוסקי ומיה כהן לוי (ציורים ותצלומים), גלריית בי"ס לאמנות קלישר (1998); "מותי א'", (תצלומים) עם גדי דגון, גלריה פאר (1998) . "על גדות הירקון", (תצלומים) מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005. הוראה והרצאות: סדנאות רבות לכתיבת שירה; סמינריון למ"א על ספרות ופסיכואנליזה באוניברסיטת באר- שבע (2003); סדרת הרצאות במכון ואן ליר על שקספיר כפסיכואנליטיקן (2004) ועל הרוחני בחיי יום יום מפרספקטיבה פסיכואנאליטית (2005).
אני עובד 3 ק"מ משם, ורואה מדי פעם כשאני נוסע את המראות הללו.
בצילומים שהבאת זה אפילו עוד יותר יפה.
איציק, נראה לי שבחרת מקום עבודה מצוין לפי המראות בדרך אליו.
מוטי
אוטופורטרט?
איריס, כבר טענת בעבר שיש לי איכות ציפורית . מעניין מה תחשבי כשיום אחד תראי אותי LIVE. התרגלתי לחשוב על עצמי כדומה לחתולי יוסוף.
כבר ראיתי…
ומכוון שאי אשר להגיב לראשון שלך מהיום, אז הוא נפלא בעניי. ציורי.
תודה, איריס.הצילום הזה היה על השער של אחד מגיליונות קשת החדשה וגם בעיניי הוא נראה ציור. הורדתי את ירקון 1 הקודם כי הפורמט נראה לי קטן מידיי. למעשה תרגלתי העלאת תמונות בעזרתה של שירלי וכעת כבר למדתי את העניין.
מוטי, זה במרפסת העץ שעל הגדה מול בני דן? נדמה לי שאני מכיר את הציפור הזאת.
יפה מה שלכדת פה.
אמיר, ממש נחמד מאוד בעיניי לחשוב שאתה גם מכיר את הציפור הזאת. נכון
שהמצלמה היא מלכודת. וכמו שאמרה יונה וולך – הנחטפים אינם יודעים שהם נחטפים.
מוטי, הצילום מקסים. הציפור שנמצאת בתוך החלק המואר של המים. (האם זו "ענפת הבקר"?)
זה מזכיר לי את הירקון מילדותי בפתח תקווה, בשבתות היינו נוסעים לדוג. נזכרת גם בסבא, איך היה מכבה את משאבת המים מהירקון לפרדס….
היי תמי. משה יצחקי אומר שזאת לבנית קטנה. שמח שגרמתי לך זכרונות כה נעימים. תודה
הלבנית הקטנה Little Egret שייכת למשפחת האנפות, קרובה בגודלה לאנפית הבקר Cattle Egret אבל עדינה ודקה יותר – רגליה שחורות ואצבעותיה צהובות בניגוד לאנפית הבקר שרגליה ומקורה אפורים צהובים.
משה, ה"ענפה" ב-"ע" בילבלה…:)
בכל אופן תודה על האינפורמציה.
מה קרה לגירסא א" ?מקווה שלא גס ליבך בה, היא מקסימה, גם השניה אך באופן אחר, לפעמים תמונה היא כמו שיר, וכאן זה קרה
חני, גרסא א יפה בעיניי, אבל הפורמט שלה היה קטן מידי ולא מצאתי בינתיים פורמט יותר גדול. היא הועלת במסגרת לימוד העלאת תצלומים בעזרתה של שירלי. תודה על ההתבוננות . אני שמח שהתצלום הילך עלייך שירה.
מוטי, אני כל כך אוהבת את הצילום הזה וקודמו. אני לא מבינה את זה, אולי גילי המופלג, אבל זה מה שאני אוהבת לבהות בו עד אין קץ. צילומים!סוף וידוי
שולמית,אני מבין לרוחך. יש לי תקופות כאלה שאני מעדיף ציור וצילום על כל מילה.תודה ולילה טוב
אני מתגעגע לכתובת מגוריך: ממך אל הירקון – קפיצת הדרך.
גיורא, אתה תמיד מוזמן.
מוטי
צילום נפלא, גם הקודם.
משב של יופי לנפשי הציפורית.
ולתוהים על שמה: לבנית קטנה
תודה משה, ואפילו תודותיים, על כך שגילית לי את שמה של הציפור. טובה ציפור עם שם מחסרת שם. כי בעלת השם יכולה לקנן בשיר.
מרדכי, הצד האחר של הירקון. אחרי התמונה שהתפרסמה היום במעריב עם הקצף והזיהום, יפה שהצלחת ללכוד גם יופי בעדשת המצלמה.
מירה, שחר-מריו כתב משהו על זה בגרסה הראשונה, וכעת אני מבין כיצד ידע זאת. חשבתי תחילה שביקר בשכונתי ואפילו שמחתי בכך.
אהבתי מאוד!
תודה, איריס.
מוטי
אילו צילומים נהדרים
ירקותו החד פעמית של הירקון יכולה לפרנס אמנים רבים ומתהלכים ומדוושים ועוד ועוד
את צודקת , דפנה. כשנערכה תערוכה סביב נושא הירקון במוזיאון תל אביב, שגם אני השתתפתי בה – די נדהמתי לגלות עד כמה הירקון הזה פירנס את יצירתם של אמנים רבים.
ד"ש מנחל לנחל. מן החצבני (נחל שניר) בו ביליתי היום עם בני ונכדי.
וחשבנו שהרבה שמות נחלים בארץ מתחילים ב יר ירדן ירמוך ירקון…
היום ביליתי את היום בחצבני.
תודה, סבינה על הד"ש מהחצבני. חוקרי התרבות הנאוליטית הירמוכית טוענים כי המילה הנאוליטית היחידה הידועה להם היא יר שפירושה לדעתם נהר. על כן, הם טוענים, מופיע יר בשמותיהם של כמה נהרות מקומיים:ירדן, ירקון, ירמוך, י(ר)בוק .אגב,על גדות הירקון
היתה למרבית הפליאה תרבות ירמוכית כמו זו שליד הירמוך, כלומר בשער הגולן שליד הכינרת. מצאו עתיקות בסגנון ירמוכי ברח" הבשן בתל אביב, שעד אליו השתרעה כנראה הדלתה של הירקון.
התגובה ברחה לי לפני שנאמר העיקר — שהצילום יפה להפליא ושכל הכבוד לך המוצא יופי בנחל שליד הבית בלי לחפש במרחקים.
צילום קסום ביותר.
כל עוד הציפורים שם הירקון איננו רק ירוקת. שמחה שאתה מזכיר את היופי השוכן פה קרוב.
תודה מירי. לא רק ציפורים רבות על גדותיו חלקן דייגות מיומנות, אלא גם ברווזים, לוטרות, דגים, צבי מיים ועוד מאכלסים את מימיו העכורים. ברכות מקרב לב ליום הולדתך: יצירה ,בריאות ואריכות ימים.
תודה מוטי
יפה, קריר, שלו.
תודה, אילנה.
אני אוהבת את התמונה הזאת בגלל ההשתקפויות, האנפה והמבנה שיוצרות קורות העץ. קומפוזיציה מעניינת.
עדנה
מעניין, אני מעדיפה את הגרסה ירקון 1" הקודמת. מרהיבה ומרגשת בעיני.
כל הצילומים מרהיבים ופיוטיים ,עושים חסד עם הירקון, לוכדים רגעי יופי בתוך העכירות ,תודה שצדת אותם ,מוטי, גם בשבילנו
חנה, מענין מה שאמרת על החסד. הירקון הוא אובייקט אמנותי טוב בעניי כי התצלום תמיד משנה אותו ומשקם אותו. כשעלמו הוא איכשהו תמיד פחות. במיוחד בשעות היום הקייציות, המוארות מידי. החורף מיטיב אתו כמו הדמדומים והלילה