הערה קטנה על טיפולים תקועים

חילוץ תקוע

                        הערה קטנה על טיפולים תקועים

טיפולים פסיכותרפויטיים בבעיות נפשיות לא פעם נתקעים. עד שלב מסוים המטופל מתקדם יפה: רגשות של דיכאון וחרדה מתמעטים, שכיחותם של הביטויים הפסיכוסומטיים  למצוקות גלויות וסמויות מצטמצמת, המודעות גוברת והולכת, ההרסנות והחבלנות מתרסנות, יחסיו הבינאישיים של המטופל משתפרים, תפיסתו העצמית השלילית מאבדת ממרכזיותה  ועוד – אך לפתע מתברר כי ההתקדמות נעצרה והתחילה "דריכה במקום", אף שהמטפל והמטופל יודעים היטב כי משהו מהותי בסדרי נפשו ועולמו של המטופל  לא השתנה. המטופל מוצא עצמו תקוע במצבו והמטפל עמו. הם משוחחים ומשוחחים אבל הנהנה העיקרי לכאורה הוא חשבון הבנק של המטפל ואמונו בעצמו כי הוא עודנו מטפל טוב ומיטיב.

זיהויה של התקיעות הטיפולית הזאת הוא ממש הכרחי. נוכח גילויה המטפל צריך לברר את סיכוייו. ייתכן כי עליו  לשנס מותניים ולברר את המחסום אליו הגיע עם מטופלו ולהירתם לפעולות חילוץ. ייתכן באותה מידה, כי ראוי בשלב זה להפסיק את הטיפול, או לשגר את המטופל למטפל אחר.

כדי להדגים את דבריי, אספר כאן בקצרה על טיפול שנתקע, על  מאמציי לחלץ את המטופל ועל רגע של חסד בו נראה כי המטופל נחלץ מתקיעותו. שיניתי, כמובן, אותם פרטים בסיפור העלולים לאפשר את זיהויו של המטופל.

ג" הגיע אליי אחרי תקופה ארוכה של דיכאון. הוא שימש כמדען בכיר בחברה פרטית אך לא אהב את עבודתו והזניחה. המושב האחורי של מכוניתו, תיקו ומגרותיו היו גדושים בניירות שלא התפנה לטפל בהם. גם יחסיו עם אשתו ובניו הקטנים עמדו בצל דיכאונו. נראה הייתה שאשתו אבדה את עניינה בו ועל כן סירבה לקיים עמו יחסי מין. היא התמסרה לגידול הבנים,שקשריהם עמו היו רופפים. בהדרגה התברר כי בעייתו התפקודית העיקרית של ג" היא: אי יכולתו להגדיר את המצבים בהם הוא מעורב ואת יחסם של המצבים האלה כלפי האינטרסים שלו. כך נדרשו לו שלושה חודשים כדי לכתוב לאשתו מכתב בו שטח בפניה את טענותיו על יחסה כלפיו.  הטחת הטענות פנים אל פנים לא באה כלל בחשבון.

הסיבות לליקוי זה של ג" נעוצות ככל הנראה בפגיעה ראשונית ביחסה של אמו כלפיו. הוא היה הבכור בין ילדיה  והיא טפלה בו במסירות דאגנית מאוד, אך בהתעלמות מאיתותיה של עצמיותו הניצנית. היא נענתה תמיד יותר לחרדותיה ולרגישויותיה מאשר לחרדותיו ולצרכיו. אם כזאת מטפלת למעשה בילד וירטואלי החוצץ בינה לילד הממשי. אך הילד  מתקשה להבחין במגבלותיה, שכן היא מצטיירת לו כאם טובה בגלל השקעתה המתמדת בגידולו. עם זאת, לגישתה של אם כזאת יכולות להיות תוצאות הרסניות. שהרי ילדה לומד להתעלם מצרכיו ולומד שלא לבטא אותם, ותחת זאת הוא מתאים את עצמו לרצונה של האם ולניהולה. גם חוויית האומניפוטנציה התשתיתית והחיונית, המתפתחת בכל עולל בגלל היענותה המתמדת והמתמסרות של האם לצרכיו, אינה מתפתחת בילד כזה די הצורך. תחת זאת הוא חווה  את האם כרבת עוצמה וכמאיימת. ניתן לסכם את הנזק של גישה אימהית כזאת – השכיחה למדיי למרבה הצער – כפגיעה קשה באהבה העצמית של הילד, ומניעתו מלהפוך לנקודת ראות שהיא מוקד עולמו. מג" נמנע מלהפוך לנקודת ראות המכוננת את עולמו במידה שגבלה בהפרעה קוגניטיווית קשה: הוא התקשה לדעת את רצונותיו, להבין את המצבים הבינאישיים לתוכם נקלע ולשמור על זכויותיו. מלבד הקשר עם האם תרמו לביטול העצמי שלו גם  העובדה שמשפחתו הרבתה לנדוד מארץ לארץ בגלל  עבודתו של האב. כל מעבר כזה קרע את המטופל מחיבוריו האינטימיים  אל סביבתו הפיסית בלי הכנה מספקת ובלי שנשאל לדעתו.

ניסינו לעבוד על בעייתו בכמה וכמה אופנים ובכמה חזיתות – ביחסיו עם מקצועו, עם עמיתיו לעבודה, עם אשתו ועם ילדיו ובעיקר עם עצמו. הוא התקדם בכל תחום ובעיקר במקום העבודה, ועמיתיו הבחינו בכך עד מהרה  וקדמו אותו בחופזה לתפקיד מנהלי בכיר. תפקיד מנהלי, מעצם טבעו, תובע מהמנהל להפוך לנקודת ראות הבוחנת ומתפעלת את המערכת אותה הוא מנהל, ועל כן הפגיש אותו קידומו, בהכרח, עם קשייו. במקביל היה בקידום הזה כדי לתרום לאהבתו העצמית של ג" וכדי לטפח את מעמדו כנקודת ראות.

אבל עד מהרה התברר שג" נבלע בעבודה הניהולית באופן אובססיווי מאוד וטבע בה. הוא נהנה ממעמדו, חרף קשייו, והתחיל להזניח כל תחום אחר בחייו. עם זאת הוא חשף בפניי בשלב זה את גודל קשייו ביחסיו עם עצמו. הוא התקשה לקנות לעצמו בגדים, לבחור דיסק בחנות דיסקים,  לרכוש ספר, או למצוא מה לעשות בשעה פנויה שהזדמנה לו. הכל כביכול לא ממש הגיע לו, והוא לא ידע מה מתאים לו. לאט לאט התברר כי אינו פונה לרופא כשצצות אצלו בעיות בריאות קלות ובינוניות (בעיות שיניים למשל), שאיננו יכול לקחת את המכונית למוסך לתיקונים ובדיקות, לפני שהתקלקלה לגמרי. ועוד. עיקר פעילותו הונחה על ידי חובתו למקום העבודה, אך הוא התקשה להנחות את פעילותו על ידי רצונו. במשך השנים היו לו כמה וכמה תחביבים בהם השקיע זמן רב וכסף רב והאביזרים הקשורים בתחביבים היו מוטלים במחסן ביתו כאבן שאין לה הופכין. אחרי שראה את הסרט "מטריקס" הוא העלה באוזניי את הראיון כי נהפך ל"סמית" – לכפיל שהוא תוצר רובוטי של המערכת.

כדי לטפל בבעייתו העליתי את הרעיון הכמו-אדמיניסטרטיווי  כי ייקח לעצמו חצי יום חופשי מדי שבוע, בו יקשיב לצרכיו, יטפל בענייניו הפרטיים, ויקדם את יחסיו עם נפשו – עם "העצמי האמיתי" שלא עוצב על ידי "המערכת". הוא טען שחצי יום לא יספיק לו וכי נחוץ לו יום שלם , אך חודשים רבים חלפו עד שעלה בידיו לתת לעצמו את  היום החופשי השבועי הזה. אחרי דיונים שונים בסיבות העיכוב, הוא ואני כאחד שקלנו להפסיק את טיפולו. אך הנה בשבועות האחרונים, לפתע, הדבר עלה בידו. בשבוע הראשון הוא  מצא את עצמו במשרדו,  בלי יכולת להסתלק משם עד הצוהריים, למרות שתכנן לשהות שם רק שעה. בשבוע השני הוא חלה בשפעת  עזה בבוקרו של היום החופשי, דבר שלא מנע בעדו מלרכוש בגדים בקניון עזריאלי. אך מכאן ואילך הוא החל ליהנות מהיום הזה ולחכות לבואו. במקביל הוא התחיל לדבר אתי בפתיחות חדשה על הבעיות שיש לו כרגע במקום העבודה ועל הימנעותו היתירה מעימותים עם הצוות אותו הוא מנהל, דבר המוליד צרות צרורות. עם זאת שנינו מרגישים כעת, כי נחלץ לפחות לזמן מה מתקיעותו ביחסיו עם עצמיותו, וכי התחיל בחייו מעין עידן חדש, כל עוד יקדיש יום אחד בשבוע להקשבה לעצמו