קרא משורר, פסיכותרפיסט, אמן פלסטי
קרא
-
מרדכי גלדמן
מרדכי גלדמן הוא יליד מינכן (1946), בנם של פליטי שואה מפולין, שעלו לישראל ב 1949. למד באוניברסיטה בר-אילן ספרות עולם (לתואר ראשון) ופסיכולוגיה קלינית (לתואר שני). עוסק בפסיכותרפיה בגישה אקלקטית, שבסיסה פסיכואנליטי. ספרי שיריו:" זמן הים וזמן היבשה" ( הוצאת שוקן, 1970); "ציפור" (הוצאת סימן קריאה, 1975); "חלון" ( הוצאת סימן קריאה, 1980); "66-83, שירים" ( הוצאת סימן קריאה, 1983); "מילאנו" ( הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988); "עין" (הוצאת סימן קריאה, הספרייה החדשה, 1993); "ספר שאל" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1997); "זמן" - פואמה מלווה בתחריטיו של משה גרשוני ( הראל מדפיסים, 1997). "שירי האבל" עם הדפסי משי של פסח סלבוסקי (הראל מדפיסים, 2000)."הו קירי יקירי" (הוצאת קשב לשירה, 2000) "שיר הלב" (הקיבוץ המאוחד 2004 ). ספרי עיון: "מראה אפלה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995) "ספרות ופסיכואנליזה" ( הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998) "אוכל אש, שותה אש"(הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002) "העצמי האמיתי ועצמי האמת" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006) "ויהי במראת הכסף" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007). מפרסם דרך קבע בעיתונים ובמגזינים("שיחות", "אלפיים", "שבו") מסות ומאמרים המתייחסים לאומנויות ולפסיכואנליזה. שימש כמבקר האמנות של "הארץ". שיריו תורגמו לשפות רבות: אנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, יוונית, פולנית, קרואטית, סינית, רוסית, ערבית. פרסים: פרס חומסקי לשירה (1983), פרס ראש הממשלה (1996), פרס ברנר (1998), פרס עמיחי (2005)פרס ביאליק למפעל חיים בשירה (2010). ייצג את ישראל כמשורר בביאנלה לשירה בליאז', בלגיה (1995) וב"עונת התרבות הישראלית בצרפת" (1998). אצר תערוכות :"מפלס פרטי" (ציור, פיסול, מיצב, צילום) גלריה שרה קונפורטי, 1992; "ייחוד" ( ציור פיגורטיווי), אגודת הציירים ת"א, 1994; "חולון-בת ים (6 צלמים), אגודת הציירים ת"א, 1999. ציוריה של הלן ברמן, אגודת הציירים 2003. תערוכת יחיד לפסח סלבוסקי, ביתן האמנים 2005."גן עצמאות – גן פתוח", ביתן האמנים 2007 הציג בתערוכות קבוצתיות: "משולש ידידותי" עם פסח סלבוסקי ומיה כהן לוי (ציורים ותצלומים), גלריית בי"ס לאמנות קלישר (1998); "מותי א'", (תצלומים) עם גדי דגון, גלריה פאר (1998) . "על גדות הירקון", (תצלומים) מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005. הוראה והרצאות: סדנאות רבות לכתיבת שירה; סמינריון למ"א על ספרות ופסיכואנליזה באוניברסיטת באר- שבע (2003); סדרת הרצאות במכון ואן ליר על שקספיר כפסיכואנליטיקן (2004) ועל הרוחני בחיי יום יום מפרספקטיבה פסיכואנאליטית (2005).
מה גודל המסכות?
כגודלן בצילום אילנה.
חזק.
יש בזה משהו בראשיתי, כאילו נמצא בחפירה ארכאולוגית מימי אדם וחוה. ובכלים – שלמות עגולה של אימא אדמה.
המסכות , מיכל, מתכתבות עם מסכות על חלוקי נחל שצירו תושביו הנאוליטיים של שער הגולן. יש שם מוזאון קטן בו אפשר לראות את המסכות אבל הן מצויות גם במטרופוליטן ובלובר. תודות
בוקר טוב מוטי- נכנסתי לרגע והנה תגובתך – הייתי בשער הגולן בקיץ, והמוזיאון היה סגור. והנה – ללא היכרות חשתי זאת, מה שמלמד שהעבודות "עובדות".
הפתעה גמורה בשבילי.
מאד אוהבת את הכדים שיש לכם מכסה.
תודה שלומית. בעלי המכסה הם כדים לאפר.
המסכות מדהימות, מהממות, חזקות ומבעיתות.
תודה יעל. איך אומר ליר על אדגר בעת הסערה: זהו הדבר כשלעצמו.
אה, כזו מיומנות בחומר. נראה כאילו היו אלו עבודות של אמן חימר ותיק. מה שחזק מאוד הוא שגם הכלים, כמו המסכות, מאוד "אנושיים" ובעלי הבעה. אהבתי ביותר את שני השחורים.
מעניין מה שאתה אומר, יוסי, בחושיך האמנותיים המיוחדים. יאן ראוכוורגר
טען שאחד הכדים בעלי המכסה הוא דיוקן עצמי. שיהיה לך יומיפה.
"אה, כזו מיומנות בחומר. נראה כאילו היו אלו עבודות של אמן חימר ותיק"
האומנם?
האם אתה עשית את הכדים במו ידיך??
או שרק ציירת עליהם??
כמו יצירות של כדר-חמר אומן מהעת העתיקה שהתגלו עכשיו ונשמרו היטב.
השניים לפני האחרונה בצבע אדמה חלודה עם החריטה הכי מצאו חן בעיניי.
איציק, אלה הכלים האחרונים שעשיתי.תודה
מוטי
למסכות נוכחות חידתית עוצרת נשימה, הכדים יפים – יפים, נראים כאוצרי סוד. קניתי היום את ספרך: הו קירי יקירי, השירים הראשונים על האם אוחזים בגרון, נוגעים וכואבים.
תודה משה. אני שמח שמצוי בידך כעת "הו קירי יקירי". קוראים כמוך מביאים גאולה לעולם.
וואו איזה יופי. הכדים יפהפיים בעיני. המסכות אטומות המבע הללו קצת מפחידות אותי. הן מזכירות לי עבודות של אמן זכוכית מדהים בשם ברטיל וליאן, הייתה תערוכה גדולה שלו לפני כמה שנים במוזיאון ארץ ישראל. מכיר אותו? כדאי לך להציץ בעבודות שלו, הן מדהימות והמסכות שלך ישר החזירו אותי אליהן.
תודה אליענה. המסכות כפי שכבר ציינתי נעשו בהשראת יצירות נאוליטיות שנמצאו בשער הגולן שליד הכינרת.
מרשים, מוטי. פרמיטיביזם מעוצב הביא לנו כבר גדולות ונצורות באמנות הפלסטית. יש משהו ראשוני שלפתע אפשר שוב להתחבר אליו.
כן אמיר. פיקאסו התחיל תקופה אמנותית חדשה ביצירתו כאשר צייר את העלמות מאביניון בסגנון של מסכות אפריקאיות. אבל חלק מהכדים מתכתב עם אמנות חומר זן בודהיסטית שנוגעת בהיולי אבל איננה פרימיטיבית כלל ועיקר.תודה
מוטי, זה מאד מרשים.
כד קטן, ימים רבים יופיו נתן.
מריו, הפקת שיר קטן וחמוד.
איך פונים אליך אנשים – בשחר או במריו?
מוטי היקר,
יש אנשים שפונים אלי בשם שחר, ויש שפונים אלי בשם מריו. זה תלוי אם הפונה מהמשפחה של אבי או מהמשפחה של אמי. זה תלוי אם הפונה מסביבת העבודה הישראלית שלי או האירופאית שלי. זה משתנה גם בין חבריי ומכריי. אבל בעיקר זה תלוי ב"מה שבא לך".
🙂
אני כבר התרגלתי להתהלך כפול בעולם.