vice verses and otherwise ממלאת מקום
לילנה שוארץ
בואי נשמח את עצמנו, נתבטל
נלך ירושלימה לטייל
את תרכבי על החמור
אני אביט בצוהר מאחור
נרעיש, נשיר, נרגיז ת' מוות הרזה
נרקוד כמו מזון מול הרעֵב הזה
והלווי שהוא ישְׂנא ויתעוור
ויתפוצץ כמו שזיף, ואז יזעק
ולא יפגע ולא יראה יותר
כיצד גדֵל הטף, כיצד חזק
ילך ירושלימה בהמון
ולנו,לי ולך, מבור הישימון
מתחת לרגבים ובהקדם
לראות אותם כבעיני האֵם
דמיטרי סְטְרוצֵב הוא משורר רוסי שחי בבלרוס, כיום מדינה עצמאית, וכותב בשפה הרוסית.
השיר שלו המתחיל כפזמון עממי והמסתיים בתמונה אפוקליפטית של אחרית הימים מוקדש למשוררת ילנה שוארץ שגם אותה אני מקווה להכיר לקוראי הבלוג הזה.
תודה לך על החלון לתרבות העשירה הזו.
תמיד אני שואלת את עצמי על המעבר מ"שם" ל"כאן" מהבחינה התרבותית.
ועד כמה, אם בכלל, אנחנו פתוחים למה שלא בא מהמערב או מהמזרח הרחוק.
תודה, מיכל, על תשומת הלב.
בקרוב אדפיס כאן עוד מספר תרגומים מרוסית.
נהניתי מאוד מהשיר וכנראה מהתרגום גם
תודה, מירי:-)