בננות - בלוגים / / מוזלמן
אמירה הס
  • אמירה הס

    האמת שהביוגרפיה שלי זה לא מה שהביוגרפיה שלי אומרת.  יש ביוגרפיה נשמתית שהיא בעבורה מיצגת את חיי. אבל: עליתי ארצה מבגדד ב-1951 עם הורי ואחי הצעיר ראובן. סיימתי בי"ס סליגסברג במגמה הלבורנטית.  צבא. נשואין. גרושים. שתי בנות 3 נכדים.  קורסים רבים ושונים ביניהם שנה או שנתיים באוניברסיטה למדתי ערבית. הופעתי בכמה הצגות בתאטרון הקהילתי בקיראון ובתאטרון החאן במונולוגים ודיאלוגים. בקיר און הייתי האמא של ורדהלה של חנוך לוין. ובחאן בלונש מחשמלית ושמה תשוקה ואחת המשוגעות משאיו.  מאוד אוהבת לשחק בתפקידי משוגעת. בילדותי הייתי בפינת הילד אצל נעמי צורי ואסתר סופר. ושרנו "דוד ירח בשמים לא עצם את העינים. כל הלילה לא ישן במקטרת מעשן.  אולי בגלל זה אחר כך יצא לי הספר וירח נוטף שגעון.  מי יודע? היו לי שתי תערוכות ציור. אחת בגלריה עמליה ארבל ואחת בירושלים בגלריה אנתיאה. היו שבחים על יצירתי בעכבר העיר.   האמת שאני מרגישה מפוספסת.  נגיעות על קצה המזלג בכמה שטחים ולא מצאתי למה אני בדיוק מתאימה או למה אני שואפת.  בזבוז שלם של חיים בלי עבודה של ממש ובלי משכורות. אף כי תקופה די ארוכה עבדתי בלשכת העתונות הממשלתית ולפני כן לפני נשואי הראשונים על חוזה של משרד החוץ במחלקה לשתוף בינלאומי.  מאז שכחתי מה זאת עבודה כי השירה גרפה אותי מהמציאות והלאה. הוצאתי 6 ספרי שירה. באקראי אספתי מאלפי שירי קבוצות שירים ופרסמתי. אני אדם מפוזר שלא יודע איך לנהוג במציאות הממשית. ואיך לכוונן עצמי שאובן בנהירות רבה יותר.  השירים שורפים אותי. לא מרפים ממני.  לפעמים קשה לי לעמוד במעמסה. לפעמים כמעט בקריסה נפשית. לפעמים בקריסות פיזיות.   עולמי צר צר מאוד אף כי פעם היה מאד רחב ושאף לדעת.   עם הזמן אני הולכת ומצטמצמת בתוך עצמי.  זה הגיל כנראה. וזה מציק.  הולכת ונעלמת אל תוך עצמי.  אני מרגישה שאני מפסידה את יפיים וחכמתם של האנשים.

מוזלמן

הייתי בעולם אחר.אולי בעולמכם        שיר וציור שלי     
הייתי מקום אחר
אולי במקום שלכם
הייתי יושבת לא ביניכם
בנשמה אחרת
לא בנשמתי

נהיה בי חור
נהיה בי בכי
נהיה בי פחד
לא ידעתי מה אעשה.
מתי. לא נשאר ממני כלום.

                                              

13 תגובות

  1. מירי פליישר

    אמירה
    השיר
    והציור
    אחר הם
    ואחד שלם

    הנפש הזו שלך מכילה ומכילה אבל כמו שכבר דיברנו פה במקום אחר מן הצער ומן הכאב ומן הכמעט מוות יוצא השיר והציור.

    ראיתי צילום שלך באתר של חביבה מפסטיבל "קצה",שם היית מאושרת
    שימי לי את הצילום הזה שיהנו כולם.
    ובעיקר את. תתבונני בו ותשאלי הזו אמירה בת סולימה?
    הקישור
    http://www.havivapedaya.com/?p=179
    זו היפה עם הגיל באף…

    • מירי יקרה
      לאמירה בת סלימה יש נפש שמחה אל תדאגי. היא אמנם חצויה אבל יש בה מה שיש בכל אדם. נדה בתוך מצבים קיצוניים. זהו מחירה של האמנות שהיא הקלגס שלי.
      אני לא מפחדת למות למענה. היא בעצם גוזרת את דיני.
      אבל השמחה שבי יש לה גם מקום. אל תדאגי.
      דווקא התמונה באתר של חביבה, היא אפילו לא מראה אותי. לדעתי אני נראית קצת יותר טוב. אז גם כאן לנחם את ההמתרשמים ממני א נכון או המפחדים מעצמות הרגשות.
      אני אדם שקוף בלי הסוואה.
      אגב אני לא יודעת איך להכניס אותה לאתר. מה ללחוץ על הלינק ששלחת וזהו?

      • אחרי שצפיתי בתמונה טוב שלא תכנס לאתר. כי באמת אני נראית הרבה יותר טוב מזה.

        • עוד משהו: אמי ספרה לי ספור בילדותי על אשה שנאסרה בידי שני שוטרים. משהו שאל למה אוסרים אותה. השוטרים ענו לוקחים אותה לצליבה. למה שאלו האנשים? ענתה האשה: ""כי אני דוברת אמת".

      • מירי פליישר

        הלינק הוא בשביל שאחרים ילחצו וייראו
        תודה על התיקון בת סלימה
        והסיפור יפה
        וזה בדיוק מה שקרה לישו
        אבל לדעתי לא מוכרחים להיצלב כשאומרים אמת
        אבל צריך אומץ

    • מירי פליישר

      ללא גיל באף רק עגיל באף ויפה יפת נפש

  2. אמירתי, החור כל כך קטן שבוקע ממנו שיר גדול

  3. חזק.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאמירה הס