די השתניתי.
זו השפעה מערבית שאמרת לי שנהייתי על גבול הפרוזה
אני מקרה גבולי לא חרגתי מעצמך
מעצמנו תמיד בשולי המקומות
על קצה בהונות אצבעותי שלא לעורר רוגז
לא לעורר רחש
לא לעורר את היצר
האש היוצאת משם
יא אלהים
עבודת בית הבעל
האשרה
עשתורת לאבי הייתי עובדת אותו באהבה
והוא בעיני עגל זהב הביט על ילדתו
לפעמים בזעם של שור טרוף מבטים
ראה בי גלימה אדומה
והייתי גלדיאטור
לוחמת עזה ואמיצה
רק שלא בכעסיו
ישרוף אותי בזעפו
נושב עלי רוח אבי להמיס אותי
באש על הקיר של הבית
הוא רצה לשרוף את בגדי בגלל הפחד הזה מהתימנים
אמר לא צריך לפחד מכוחות האופל הנושבים בתוכך
איש לא יוכל לכשף לך את האהבה גם תימנים לא יוכלו לגנוב אותה
וגם תימנים שמגדלים חתולים להיות חתולה על גג פח לוהט
זה לא ספור גדול. תמיד הרגיע אותי
בדברי פילוסופיה
ולא היה רך לבב כאבי
חשבתי מי ישווה לו
מי יראה מבעד לבד האדום השקוף שלי את צנורות הדם העיראקי שלי
ויגיד גם זה דם כחול
גם הוא כחול מאפר.
—–
הפארק הזה פה
מתרוצצים בו
עד שערי ירושלים
יהודונים
בלילה עלמות חסודות מתגלשות על המגלשה
המגלשה המסולסלת היא כמו פאות שלהדוסים
אפשר להסתלסל בה
נושבת מערבית חזק
בשסה הגידים של המדינה.
השתנית? עדיין כמעיין המתגבר!
הי יקירתי,
מעינות רבים יש כאן המתגברים על כל מיני שלדים. אני עדיין בהשפעת השלדים שלך זה ממש תפש אותי חזק
אמירה
"והייתי גלדיאטור לוחמת ואמיצה"
זוכרת אותך מבית הכרם בירושלים, לפני 20 שנה, ושמחה לפגוש אותך, את שירתך, כאן, כמו בפגישות ההן, אצל בני שבילי, על אבטיח ואלוהים…
איריס
הי איריס
שמחה לקבל ממך דבור. על אלהים תמיד מוכנה לדבר. יש אלהים יש.
מעניין מאוד איך שתארת את דמות האב, התהליך שהוא עובר במילים.
אמירה, במציאות את הרבה יותר יפה מהתמונה, תחליפי אותה, את זה אומרת לך מישהו מאוד לא פוטוגנית, שקופאת מול המצלמה.