סדר-יום משורר וסופר
מהצד (ניצחון)
התבוננתי בהם .היא לא יפה, חשבתי, עצמות בולטות מדי,שפתיים סחוטות.הפחד שהיה בעיניו העיד שזו שיחה על הזוגיות שלהם.הם לא הצמידו רגליים , לא אחזו ידיים.היא דיברה בשקט הר-גורל והוא שתק. רציתי בה.לכן אני מתבונן. מנחם אמר אז שגם היא רוצה.כעת הם מתפרקים מולי.המוזיקה שברקע חסרת משמעות והגוף שלי רועד.אני מבקש להתבונן בהם מבחוץ אבל אני בפנים.בניהם, שָקט,מנסה לא לזוז.לא להשמיע רעש. הוא רואה אותי: באמצע, בניהם, אבל הוא לא יכול לעשות דבר.הוא ריק.
זה ניצחון?חשבתי ופסקתי שלא.
היא חלשה כל כך.אני מרגיש את החולשה שלה בכל פעם שהיא מרימה את הקול או שהיא צוחקת או מדברת שטף של מילים.תחבק אותי,היא אומרת,תחבק אותי.ואני בידיים קפואות שומר על השקט.מתבונן. לא עושה דבר.בכל כמה שניות הוא מוריד את העיניים שלו ממנה אלי.חסר הבעה.אין לו די כוח לייצב הבעה.הוא פוחד. אני לא שומע את המילים, הוא לוגם מהקפה שלו היא מושכת את החצאית הלבנה, הקצרה שלה כלפי מטה.העור שלה צרוב משמש,מת.העיניים שלה תובעות להיכרך,מסבירות דבר מה בלהט.הם ממהרים ללכת.בלי-קול אני אומר לה.הכסף מרשרש על הצלחת הקטנה. כוס התה שלה נותרה מלאה כמעט לגמרי.
היי יאיר
-זה מהצד- זאת היכולת שלך מהצד לכתוב את הסיפור הקצר.
הרבה פעמים אני מרגישה שאני כותבת, אך אך משהו חסר, בדרך כלל חסר לי המנוף הנגדי למה בכלל כתבתי את זה… מי אתה מהצד…
זה לא ביקורת, יש שם שורה שמתיחסת אליך, הייתי מפתחת אותה…
להתראות טובה