קץ הימים.

*

אז היו לזמן נקודות השקה עם המציאות.

פנים היו:שפתיים.עיניים.עצמות לחיים.

היום הן צער.שקיקה.דחייה.בטן מתהפכת .

עיניים צורבות לילות ללא שינה.

אז לא האמנתי בקב"ה כמו באישה ללא סייג.

אז לא התמסרתי לקב"ה כמו לאישה.

הרוחות החמות מוציאות את החדר מאיזון.

כדור ברזל מכה בבטנם של שורת כדורים

ומקשית את הכדור בקצה השורה.

אדם ניצב על כף מאזניים ריקים ואינו מכריע.

אז היה פשר לשתיקות.

אז ידיי אישה נטמנו בידיי

הייתה תפילה לכל יום ולימים נוראים.

(ולמען האמת לא הייתה תפילה כלל).  

מרחק ברור ממקום למקום.נשימה קצובה.

אז לא היה פחד להיעזב בשולי הבדידות .

להיוותר לבד בקץ הימים.

*קב"ה-קדוש ברוך הוא