בס"ד
אותך לא הכרתי
לזכר יצחק לנקרי,סבא
אתה מביט בי מן התמונה אשר בצד הסלון.
כעת מוצאי שבת
ושאריות ענני קדושה יוצאים באיטיות מן החדר
מבטך כמו אובד עצות,
ריק לנוכח מצבי.
פרט לתמונתך לבוש בחליפה כחולה
שלבשת בחתונת שמואל
כאשר כבר נקטעה רגלך
לא ראיתיך מעולם,
וכיצד אזהה אותך כאשר תגיע
לקדם את פני בעולם האמת?
תעמוד בפינת החדר ותמתין,
אעמוד אני בפינתו השנייה,
ואיש מאיתנו לא ייפול על צוואר אהובו
משום שאותך לא הכרתי
ואתה ידעת אותי עת נולדתי
(כאשר נשאת אותי על כיסא אליהו)
ומאז השתנו פניי מאוד.
*פורסם ,במעט שינויים, בחוברת עמדה 17
ביטוי עדין לגעגועים
זה מזכיר לי את סבא שלי, אותו דוקא הכרתי, אבל הכרות של ילדה… המרחק מזכיר שבעצם אינני מכירה אותו זה דור אחר, חיים אחרים…
מעניין למה כתבת עליו?
להתראות טובה
כתבתי משום שזוהי דמות שתמונתה תלויה בבייתי והסיפורים עליו נשמעים מעת לעת.ואף נדמה לי שתכונותיו מהסיפורים השפיעו עלי מאוד.בעיקר החשיבות הרבה שנתן לאמת.