אַחֲרֵי שֶׁהִתְיַתַּמְתִּי מֵעַצְמִי, נַעֲשֵׂיתִי רָעֵב משורר, עורך ספרותי ולוגם קפקא בלילות
לְבַסּוֹף נִפְרַדְתִּי מֵאֱלִינוֹר בִּגְלַל הַחָמָאס. וְדַוְקָא בְּמִסְעֶדֶת פְלוֹרֶנְטִין.
לֹא יָכֹלְתִּי לִסְבֹּל אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁהִיא מַצְדִּיקָה פִּגּוּעִים "בִּגְלַל הַכָּבוֹד
שֶׁל הַפָּלֶשְׂתִּינָאִים", וְכַדּוֹמֶה. נוּ מַה, מִיָּד הִקְפַּצְתִּי אֶת צַלַּחַת הַזֵּיתִים
שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן וְהוֹדַעְתִּי שֶׁהַסִּבָּה הַיְּחִידָה שֶׁאֲנִי מַמְשִׁיךְ לְדַבֵּר אִתָּהּ
הִיא הַמַּסְקָנָה שֶׁהִיא יַלְדוּתִית, חַסְרַת בִּטָּחוֹן וּמְנַסָּה לִמְצֹא-חֵן
"כְּמוֹ פְּעֻלָּה בְּנֹעַר הָעוֹבֵד", חָתַמְתִּי. קַמְנוּ מֵהַשֻּׁלְחָן.
בַּיְּצִיאָה הִיא הִתְעַקְּשָׁה לְהַחְזִיק לִי אֶת הַיָּד, סֵרַבְתִּי.
בִּקְּשָׁה לַעֲשׂוֹת סִיבוּב בָּרֶגֶל, הִסְכַּמְתִּי. הָלַכְנוּ לַמּוֹשָׁבָה הַגֶּרְמָנִית
שֶׁבִּגְבוּל נְוֵה צֶדֶק. הִיא הִקִּיפָה בִּנְיָן נָטוּשׁ וַאֲנִי יִדְתִי אֲבָנִים לַחוֹל.
סָפַרְתִּי 8 אֲבָנִים עַד שֶׁהִיא חָזְרָה, מְאֻשֶּׁרֶת מִזִּכְרוֹנוֹת.
יוֹתֵר מְאֻחָר הֶחְזַרְתִּי אוֹתָהּ הַבַּיְתָה בָּאוֹפַנּוֹעַ. כָּל הַדֶּרֶךְ נִסִּיתִי לַשִּׁיר
"שִׂישׂוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם", אֲבָל נִכְשַׁלְתִּי. לֹא הִגַּעְתִּי לַטּוֹנִים הַגְּבוֹהִים,
בְּעוֹד הִיא מְזַמְזֶמֶת אֶת הַפִּזְמוֹן מֵאֲחוֹרֵי הַקַּסְדָּה שֶׁלִּי, בְּלִי לְזַיֵּף.
שְׂמֹאלָנִית דְ"שְׂמֹאלָנִית, אוֹהֶבֶת שִׁירֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
עָבַר שָׁבוּעַ וְלֹא הֶחְזַרְתִּי לָהּ טֶלֶפוֹן. נִסִּיתִי לִפְנוֹת יָמִינָה
וְהִכַּרְתִּי קְצִינַת קֶבַע. לֹא מִתְעַנְיֶנֶת בְּפּוֹלִיטִיקָה, מַה זֶּה שָׁוֶה.
הִכַּרְתִּי מִישֶׁהִי אַחֶרֶת,
יוֹתֵר מְאֻחָר הֶחְזַרְתִּי אוֹתָהּ הַבַּיְתָה בָּאוֹפַנּוֹעַ. כָּל הַדֶּרֶךְ נִסִּיתִי לַשִּׁיר
"שִׂישׂוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם", אֲבָל נִכְשַׁלְתִּי. לֹא הִגַּעְתִּי לַטּוֹנִים הַגְּבוֹהִים,
בְּעוֹד הִיא מְזַמְזֶמֶת אֶת הַפִּזְמוֹן מֵאֲחוֹרֵי הַקַּסְדָּה שֶׁלִּי, בְּלִי לְזַיֵּף.
שְׂמֹאלָנִית דְ"שְׂמֹאלָנִית, אוֹהֶבֶת שִׁירֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
עָבַר שָׁבוּעַ וְלֹא הֶחְזַרְתִּי לָהּ טֶלֶפוֹן. נִסִּיתִי לִפְנוֹת יָמִינָה
וְהִכַּרְתִּי קְצִינַת קֶבַע. לֹא מִתְעַנְיֶנֶת בְּפּוֹלִיטִיקָה, מַה זֶּה שָׁוֶה.
הִכַּרְתִּי מִישֶׁהִי אַחֶרֶת,
מוֹרָה לְיוֹגָה שֶׁכָּל הַזְּמַן שָׁלְחָה לִי שִׁירִים לָעֲרִיכָה.
חִפַּשְׂתִּי בָּהֶם פּוֹלִיטִיקָה וְלֹא מָצָאתִי. כָּךְ שֶׁלְּבַסּוֹף נִפְרַדְתִּי מֵאֱלִינוֹר.
תָּמִיד הָיִיתִי חָזָק בִּידִיעַת הָאָרֶץ.
יופי של שיר. תודה.
נוגע בעצבים חשופים, יפה מאד.
זו הייתי אני בתגובה הקודמת
סבינה המופלאה, תודה על המלים החמות. שושנה בין ספסלי הרקיע!
דיבור אירוני מתהפך להפליא, יקיר. שיר שלוקח את הפוליטי אל פוליטיקה אחרת, זו של הרומנטיקה, והופך אותה על פיה ועל הפנים…
יש לי קצינת קבע מתאימה בשבילך 🙂
אמיר, פעמון הלב! ואני הייתי בטוח שאתה כבר מכיר את השיר ואת אוטובוס התעתועים הזה הנקרא, רק בטעות, חיים.
ואיזה מזל שיש לנו את ההגה בתוך השפה. גם ככה רועדת חנוכיית הגוף.
יקיר היקר, אין עליך בידיעת הארץ וגם השמים הם לא גבול…מקווה שתתגבר על אלינור…
כבר הבנתי, ולא בגלל היוגה, שאין לשלוח לך שירים לעריכה…:)))
גילו בה כל אוהבי הא !
קו אול אוהבי הא!
מה אומר לך יקיר, צחקתי, וטוב הצחוק לפני השינה. כדאי לאסוף את התשובות שלך ךתגובות, ולעשות מהן שירים…
התפקעתי מצחוק,יקירי,
אתה ענק
פוליטיקלי-קורץ…
יואב, אורה, שירה, עדי ותמי הקדושים! מצטער שלא השבתי עד עכשיו לתגובות. הייתי עסוק בלרוקן את מימיית השבוע לתוך הגרון. בעוד שעכשיו, הו הו! ללגום פסגות אויר צלולות בריח הדרים. איפה גרעיני החמניה שהשארנו מאחור? איפה מיתרי החשמל של הגוף המצווח את הדממה? רק במזל מצאתי את עצמי באמצע החיים, ככה, מבוהל ובלתי נחוץ כזוג לפידים שהושכחו בקרקעית הלילה עם בוא האור. סליחה שלא הגבתי לתגובות.