אפריקה שלי

שכחתי עד כמה אפריקה מסעירה. למעלה מעשר שנים לא ביקרתי אותה, את היפה הפראית, הראשונית הזאת. כמו לצלול לתוך ספר בראשית, לעמוד נפעמת אל מול נפלאות הבריאה, מול ההרמוניה המושלמת של הטבע. בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ…"וַיאמֶר אֱלהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוך הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם" וספר בראשית לא מספר לנו איך הוא צבע את השקיעה כאן באדום לוהט מהול בכחול עמוק.

אגם נָקוּרוּ, מרחק שלוש שעות נסיעה מניירובי, כבישים שלא מן העולם הזה, בור אחרי בבור, מכה ועוד אחת, ועוד אחת, הנהג נכנס לכל אחד מהם כי אין לו ברירה, מלוא כל הארץ בורות ואין בו מתום. רק רכב ארבע על ארבע יכול לעשות את הדרך הזאת. כך כשלוש שעות של קפיצות ואז לפתע מתגלה גן העדן.

מרחב עצום ופראי של ג"ונגל וסוואנה שבקצהו מונח כמו מגש ענק צח ורוגע האגם שעכשיו היה כולו צבוע בוורוד. עשרות אלפי ציפורי פלמנגו שהיגרו מטנזניה צבעו אותו כך עד לטיפה האחרונה. מדי פעם היה מתרומם לו לפתע מתוך האגם ענן ורוד – קבוצה של ציפורים שמחליטות לעשות אימון כושר והן טסות בדבוקה אחת  מדויקת לקצה האחר של האגם .

ובאותה עת ממש על החוף רועים להם בנחת העדרים של הבופלו, והזברות ומיני האיילים והצבאים- החל מן הקטן קטן, דיק דיק, שמו שצבעו אפור וגודלו כגודל כלב הצ"יוואווה, רועד ומפוחד וזנבו הזעיר נע באקסטזה של ממש מצד לצד ללא הפסקה, ועד לאייל הגדול והחזק, עב הקרניים. בקו התפר בין היער למישור מטיילות הג"ירפות מעץ לעץ, מלחכות את העלים בצמרות העצים. יופי עוצר נשימה. אולם במעבה היער מסתתר לו על ענף  הנמר, הביישן והמסוכן, תזכורת מפוארת לכך שהטבע הוא גם האכזר שבאלים.  זוהי אפריקה, המופלאה האומללה.