מיה שלי מתה

החתולה הקטנה שלי, זו שהצלתי לאחר שנדרסה מתה.

מיה הייתה חתולה נכה. היא סחבה רגל שבה לא כל כך הצליחה להשתמש, אך היא הייתה מלאת חיים. כמו כל חתלתולה צעירה היא היתה רצה ומקפצת בבית ומלאה אל כולנו בשמחת החיים שלה.

תמיד כשרק שמעה רחש במטבח היא הייתה מתייצבת ובקולי קולות משמיעה "מיה, מיה, מיה" את שקבלה צ'ופר ואז לאות תודה הייתה מניחה את ראשה על כף ידי ומחכה לליטוף.

כל לילה ובכלל בשעה שהייתי נכנסת למיטה לנוח היא הייתה מגיעה ומחכה לליטופים. בבוקר תמיד מצאתי ליד המיטה "מתנות" היא נהגה להביא פרחים ועלים מגינת הגג. ולא רק לי הביאה אלא גם לניקיטה הכלבה.

ביום שישי הייתי עסוקה וכמעט לא הייתי בבית, כשהגעתי הבייתב שמתי לב שמיה אינה בין מקבלי פני. התחלתי לחפש אותה בבית, חשבתי שאולי נסגרה באחד הארונות, חתולים מאד אוהבים להתחבא בארונות. אולי יצאה לטייל אצל אחד השכנים? היא נהגה לעשות סיורים בגגות של השכנים. יצאתי לגג קראתי לה והיא לא הגיעה.

החלטתי לחפש בחצר הבניין. שכנים שהיא נכנסה אליהם היו פותחים לה את הדלת לחדר המדרגות וכך קרה שמצאתי אותה בחצר מיללת וחרדה.

ירדתי לחצר, התחלתי לקרוא לה.. ואז.. ראיתי אותה שוכבת כאילו ישנה. הייתי בטוחה שהנה אקח אותה , היא תפתח ביללות מתפנקות "מיה, מיה" ונחזור הביתה. גופה היה קר ונוקשה. ניסיתי ללטף אותה, אולי אני טועה, אולי לא מתה. מיה מעדה ונפלה מהגג. מיה מתה.

אולי זה נשמ טפשי למי שאינו מגדל בעלי חיים ואינו מבין שהם בעצם בני משפחה. 

זה כואב, זה אינו מרפה.