עדנה גור-אריה
ילדות מאושרת בשדות בין צהלה לנוה מגן.
וזה היה מזמן.
לימודים, צבא, נישואים, ילדים, לימודים, גירושים וחזרה ללימודים.
כיום יש לי אפילו שני נכדים שממלאים את ליבי שמחה.
עם הפרישה מהעבודה התחלתי ללמוד פיסול.
היום אני גם מציירת ולא מזניחה את הצילום בו תמיד עסקתי.
מחפשת את השקט – מוצאת את היופי…
נכון. לא תמיד מוצאים את מה שמחפשים.
יש היום תורה שלמה שבעד להרגע על ידי התרפקות על ההרמוניה והיופי של הטבע.
סבינה, האירי את עיני, כיצד נקראית תורה זו?
וואוו!
תודה אומי.
יש משהו מטריד ולאו דוקא שקט בצילום הזה אבל הסגול נותן לו גוון אפל ומסקרן ולא צפוי
אני בהחלט מוטרדת וממשיכה לחפש. את צודקת.