ילדות מאושרת בשדות בין צהלה לנוה מגן.
וזה היה מזמן.
לימודים, צבא, נישואים, ילדים, לימודים, גירושים וחזרה ללימודים.
כיום יש לי אפילו שני נכדים שממלאים את ליבי שמחה.
עם הפרישה מהעבודה התחלתי ללמוד פיסול.
היום אני גם מציירת ולא מזניחה את הצילום בו תמיד עסקתי.
חיות מחייכות
לעיתים קל לייצג אנשים בדמות חיות.
דמויות אלה מייצגות אנשים.
מה שהכי תפס את עיניי הוא שהם מבריקים כאלה, מזיעים, קינקיים משהו.
ובעצם את כולם אני מכיר, חוץ מהשלישי.
השלישי מבחינתי הוא הבוטה ביותר. היום כבר לא הייתי עושה זאת.
גם אני מכירה!
אני תמיד שמה לב איך נוטים להשתמש בחיות כדי לאייר סיפורי ילדים.
אני רואה אותם עומדים בתור – נניח בקופת חולים. כל חיה ועולמה. חייכתי – תודה.
העיקר שחייכת.
זה מעניין ובהחלט קינקי …
אהבתי את הברק שלהם ואת הירוק ההוא.
אני יותר הסתבכתי עם התאמת הדמויות לאנשים שאני מכירה,
הם העלו לי אסוציאציות אחרות, ולוא דווקא אנשים מוכרים.
את יודעת רונית, מה שטוב ביצירות כאלה הוא שלכל אחד הן מעלות אסוציאציות אחרות.
עדנה, אני אוהב את שתי הצלמיות הראשונות הנראות כאיור ספר ילדים.
מוטי ואומי, אכן הנכדים שלי מאד אוהבים את השתים הראשונות.