עדנה גור-אריה
ילדות מאושרת בשדות בין צהלה לנוה מגן.
וזה היה מזמן.
לימודים, צבא, נישואים, ילדים, לימודים, גירושים וחזרה ללימודים.
כיום יש לי אפילו שני נכדים שממלאים את ליבי שמחה.
עם הפרישה מהעבודה התחלתי ללמוד פיסול.
היום אני גם מציירת ולא מזניחה את הצילום בו תמיד עסקתי.
יפה הבחינה הזו המופתעת של הכנף. זה נראה עוד בשלב ה"מה זה?" לפני ה"לעוף"
רוצה לעוף אך עדיין לא יכולה. היא עדיין אינה אישה ציפור שלמה.
אוהבת אותם וגם יכולה להזדהות!
עוד מעט היא תעוף ואני איתה.
תודה אומי.
מיוחד בפיתול הגוף שמבטא את הרצון להתרומם מעל האדמה, בהבעת הפנים של מאמץ חד.
יפה.
תודה איציק. באמת יש צון להתרומם מעל האדמה ולרחף.
מאוד יפה. חבל שהצבע לא אחיד. מהן הנקודות האלה? החומר?
אהבתי מאד את היצירה, מלאת תקוה שיבוא יום ונצמיח כנפיים . זו משאלה בת אלפי שנים, בעקר כשהקרקע בוערת…
הקרקע לא תמיד צריכה לבעור, אך יש כבלים שמרתקים אותנו אליה. כבלים אלה אני צריכה לנתק.
הנקודות הן החומר. הצילום לא כל כך מוצלח, אני מנסה מצלמה. האחרות בסדרה יהיו טובות יותר.
היי עדנה, אהבתי את הפסלים. נראה כמו החומר לפני שנעשה צורה של גוף, לפני הצורה הסופית שנתפסת אצלנו, בני האדם הרגילים, כגוף. פיסלת מעוף שהוא יותר קרוב למהות. לראשוניות או לרגש של המעוף, עם רמז אישה. יפה מאד.
איריס
תודה איריס. אני כעת בנושא אישה ציפור והכנסתי עוד בלוג עם פסל חדש.
אני חושבת שתפסת את מהות הנושא. כשאנחנו חופשיות, אנחנו יכולות להיות אישה ציפור.