eden כיום לאחר הפרישה מהמכללה אני עוסקת באמנות. אפשר להגדיר אותי כאומנית רב תחומית. אני מצלמת מפסלת ומציי
ושוב אני חוזרת להוואי.
תמיד מתארים את הוואי כאיים שבהם מבלים חופשות רומנטיות.
אנו שוכחים לפעמים שבהוואי חיים גם אנשים, המתמודדים יום יום
עם בעיות הקיום שלהם.
כך פגשתי את מוכרת הבצלים ב-china town .
או בונת העפיפונים.
הפועלות של מטעי הפאפיה.
אבל יותר מכולם התרשמתי מהזוג הזה.
עם הזוג הנכה הזה יצא לי לנסוע מספר פעמים באוטובוס.
כשהסתכלתי בהם ראיתי איזה יחס של כבוד יש ביניהם. כיצד הם תומכים זה בזו.
עוד דבר שמאד הרשים אותי הוא שבהוואי, נכים אינם משלמים תמורת הנסיעה באוטובוס. יש אביזרים מיוחדים המאפשרים לנכים לעלות לאוטובוס וישנם מקומות מיוחדים שנועדו להם.
אנושי, עצוב וקצת שמח. יפה.
אני אוהבת את המבט האנושי שלך. לא מבט של תייר "קלאסי" אלא מבט של לב רגיש.
הי עדנה, איזה תמונות! איפה בהוואי?
לגמרי בהתאם לקלישאות בהחלט חוויתי בהוואי (במאווי) את אחת התקופות הרומנטיות ביותר בחיי. אה, זכרונות…
לקחת אותי לטיול בקור הזה?
תודה
מרתק כמה יש מעבר,לכאן ועכשיו.
להתראות טובה
עדנה תודה. את נותנת לנו חלון לעולם אחר. יום טוב. א.
מה שבולט בתמונות זה האור. ושוב הבצל מככב.
תודה עדנה
איזו זוית ראייה אנושית ומיוחדת יש לך.התמונות חזקות וגם הכוונה של המצלמת . מדהים עד כמה הצילום אינו אובייקטיבי והוא מבטא את הצלם . שווה לקרוא על זה תיאוריות כמו של רולם בארת . אנסה למצוא לך את הספר.
רולן
כן מירי, את צודקת. הרי בעצם העמדת המצלמה במקום מסויים בזוית מסויימת ובתאורה מסויימת יש אמירה. בדיוק כפי שטוען רולאן בארט. אפשר לנתח זאת בדיוק כפי שמנתחים טקסט כתוב.
ממש הזכרת לי את הימים בהם למדתי פילוסופיה של הצילום. מה שמעניין הוא שכשאני מצלמת איני חושבת על כך, כי הצילום יוצא לי בעצם מהבטן.
בכל אופן תודה על ההארה.(לא טעיתי לא על ההערה).
עדנה