eden כיום לאחר הפרישה מהמכללה אני עוסקת באמנות. אפשר להגדיר אותי כאומנית רב תחומית. אני מצלמת מפסלת ומציי
נסעתי לסין לבדי. לפני הנסיעה כל הנשמות הטובות הזהירו אותי, לא תסתדרי, הם לא יודעים אנגלית ואת אינך יודעת סינית לא תוכלי לטייל לבד. ובכן, טיילתי לבד בסין כמעט חודש שלם. נהניתי מכל רגע.
הסינים הם אנשים חברותיים מאד, נחמדים
תמיד מוכנים לעזור. אני כותבת כאן על האיש הפשוט ברחוב ולא על המשטר שהוא נוקשה וקשה.
חלק מהמפגשים נוצרו סביב האוכל. כאמור איני יודעת סינית, אך לאכול אני אוהבת
כיצד בוחרים מסעדה? השיטה שלי להסתכל לאן הולכים לאכול הרבה מקומיים. זה מעלה את הסיכוי שהאוכל טוב וטרי.
אך כאשר אנו רוצים לבחור מאכלים מהתפריט, אפילו בעזרת תמונות אנחנו יכולים למצוא את עצמנו מול צלחות מלאות כל טוב.
אחד המקומות שרבים מהמקומיים אוכלים בהם הם שוקי האוכל הפתוחים בלילה.
שוק כזה הוא מאד אסתטי וססגוני.
הוא גם מציע מבחר רב של מאכלים.
ועוד מספר דוגמאות על מנת להראות שהתפריט מאד מגוון.
.jpg)
אבל, אפשר גם ללכת למסעדה. עממית כמובן, שבה אוכלים מקומיים רבים.
אז איך בוחרים מנה מהתפריט? מנסים להבין מה כתוב באנגלית ליד הכיתוב הסיני.
ואז קורה שמזמינים (גם לפי התמונה) מה שנראה כנתחי עוף עם תפוחי אדמה וירק שאת שמו לא הצלחתי לזהות. ומגלים שקיבלתי עוף שלם בצלחת, כולל ראש. והמנה מלאה צ"ילי באופן מאד מרשים. על כל תפוח אדמה יש בערך שני פלפלי צ"ילי חריפים. וכיוון שאני המערבית היחידה במסעדה, חלק גדול מהסועדים והמלצרים עוקב אחר תגובותי למנה הנכבדה. אני מוציאה את ראש העוף ומניחה בצלחת שלידי ואז מתחילה לאכול. טעים, טעים מאד, אך משום מה איני מצליחה להרגיש בטעם. הוי כמה שזה שורף!!! בסין לא אוכלים לחם ולא מגישים דבר דומה בזמן הארוחה. אני מתחילה להזיע, אני מרגישה בחום נוראי שמתפשט בכל אברי גופי. כיצד אתגבר על המנה? אני מאד רעבה ואין לי הרבה כסף מזומן ואני עוד צריכה לשלם על הנסיעה באוטובוס. ואז נגשת אלי, לא מלצרית, חס וחלילה, אלא הנערה שאוספת את כלי השולחן ושאריות האוכל לאחר שהלקוחות סיימו לאכול והלכו. היא מגישה לי כוס גדולה של מים פושרים ומסמנת לי בתנועות ידיים לשתות. איזו הקלה! הכל נראה אחרת. בעזרת מקלות האכילה אני מתחילה להפריד את חתיכות הצ"ילי, ולאכול.
הנה החמודה:
אבל יכול להיות גם מפגש אחר. שוב הליכה למסעדה מקומית. לאחר ההתנסות ביום הקודם (תודו שצריך אומץ) אני נכנסת למסעדה. הפעם כבר יש חשש. בכל זאת אני מחליטה לשבת. אני מציצה ורואה את הטבח מסתכל עלי:
בעל הבית ניגש אלי, ובפנטומימה מראה שהוא יבחר עבורי את המנות. החשש גדל! אך כשהמנה מגיעה אני חשה הקלה. אוכל טעים ביותר. המלצריות גם הן ניסו להנעים את זמני.
וזאת התוצאה:
כיף לך.
ופרשת התרנגולת עם הראש הייתה מוציאה אותי משלוות נפשי, ולא רק בגלל הצ"ילי….
הי עדנה סוף סוף.
תבדקי אם שמות הקבצים הם באנגלית או במספרים רק ככה הם עולים.
מחכה להמון סיפורים ותמונות . במקום לנסוע. ומאוחר אז לילה טוב
איזה יופי.צחקתי. כל הכבוד על האומץ. תני לקבציך שם באנגלית ואז הם יעלו.
כל השמות של הקבצים הם באנגלית ובמספרים. ניסיתי שוב להכניס את התמונות מחדש ולא הצלחתי. חבל, אך אין טעם לכתוב ללא התמונות הן חלק משמעותי של הסיפור.
תהיי בקשר עם שירלי. לפי איטיות עליית התמונות נראה לי שהן נורא כבדות , אולי שווה לך להקטין אותן לא בגודל ברזולוציה . מספיק דיפיאי של 72
הי מירי,
צדקת התמונות באמת היו כבדות מידי. את יכולה כעת לראות את הפוסט בשלמותו.
שאפו על האומץ לנסוע לבד למדינה רחוקה ומשונה (מעיניים ישראליות) כסין. אני רק תוהה איך צמחוני כמוני היה מסתדר במדינה הזו. האם יש בכלל סינים צמחוניים?…
הי איריס,
יש הרבה אפשרויות לאכול אוכל צמחוני. הם משלים ירקות נהדר וכמו כן גם הרבה שורשים. מה שאי אפשר למצוא במסעדות או בבתים פרטיים של סינים אלה יכרקות טריים. יש אגב מאכלים נהדרים מטופו.
עדנה נהדר
לדעתי עדיין כבד.עולה אבל לאט.
תשלחי לי תמונה לאי מייל.מעניין אותי מה זה קל אצלך…
מקסים גם הכותרת…