eden כיום לאחר הפרישה מהמכללה אני עוסקת באמנות. אפשר להגדיר אותי כאומנית רב תחומית. אני מצלמת מפסלת ומציי
כפי שאתם כבר יודעים, או לא יודעים, מהסיפור בפוסט הקודם, נסעתי לסין לבדי. כמו רוב האנשים שהייתי בבית מלון. וכיוון שהייתי לבד נדבקתי במציצנות והסתכלתי מחלון בית המלון. ככל שהמלון היה יפה ומפואר יותר כן אחוריו (מה שנראה מהחלון האחורי) היה עלוב יותר.
והנה דוגמאות מספר:
.jpg)
.jpg)
וכך הייתי עוקבת בוקר וערב אחר האנשים שהתגוררו בבתי האחוריים.
הייתי מגלה גבר ואישה שהיו יוצאים למרפסת ושם רחצו שיניים. ילדים שרצו ממקום למקום.
אך,באחד הבתים תמיד נראה רק איש זקן אחד.
זהו ביתו
.jpg)
רואים את המקום הטובל בירק. בולט בין שאר הבתים? לכן הוא משך את תשומת ליבי. מי יכול להתגורר שם? בסך הכול זה משהו שנראה כמו חדר אחד שעליו גג והכול מלא בצמחייה. הבחנתי שתמיד בבוקר יוצא זקן, מעמיד סולם ועולה לגג. הוא משקה את הצמחים, מסתובב בגג שהוא גנו קוטף ואחר כך יורד. כל בוקר היה הזקן עולה לגגו שהוא גם גנו. מעולם לא נראה שם מישהו אחר. ובערב היה הזקן מוריד את הסולם, משכיב אותו וכנראה גם את עצמו.
איזה יופי!
תודה עינת. בתמונות זה יפה במציאות די קשה לחיות כך.
זה לא היה אתמול? בכל אופן כמו אתמול
זה יפה ואנושי.
כתוב נהדר
תמונות קסומות
איזה יופי לך
זה באמת אנושי, אך עם כל היופי, גם מאד קשה.
תודה!
תודה שהבאת תמונות מרחוק כל כך. נראה שהעוני מכה את העולם כולו. עצוב.
זה באמת עצוב כי בחזית נראה רק את מלון הפאר, ואילו את הסימטה הזאת, היא נחבאת לה באחוריו, ככניסה צדדית קטנה.
היי
כבר שם הבלוג מספר לנו שמשהו טוב לא יצא פה
את יודעת זה ניראה עני, אך אני בטוחה שזה עוד טוב לעומת הפרשי המעמדות ששם.
התראות טובה.
את צודקת טובה, אלה עוד יש להם היכן לגור. יש דרגה מתחת לזאת ואלה הם ההומלסים. אותם מאד קשה לצלם. כל פעם שהייתי מצלמת הומלס הרגשתי כאילו אני פוגעת בהם, ולכן איני מפרסמת את התמונות. מה שיותר נורא זה, שהממשלה גרמה להרבה מאד עניים להיהפך להומלסים בגלל האולימפידה. הם פשוט גילחו שכונות עוני בביג"יינג, הוציאו את האנשים מהעיר ובנו שם את האיצטדיון המפואר ואת התים שיאכלסו את הספורטאים, אותם הם מוכרים כעת לבעלי יכולת שיקבלו אותם אחרי האולימפידה. שלטון קשה לאנשים מקסימים.