אסנת בוקופצר – דמיון מודרך ו-NLP אסנת בוקופצר מטפלת בכירה מאסטר בדמיון מודרך, NLP, ריפוי מטראומה ותרפיית קו הזמן
אין הרבה זיכרונות מתקופת ילדותי. עדיף. בגיל 3 גיליתי את הקולנוע.
"שני קוני למל". ראיתי אותו לפחות 5 פעמים ברצף, עם אבא, אימא, סבתא ועוד סבתא. עד היום זוכרת את המילים של רוב השירים. "מי אתה? קוני למל, ואתה? קוני למל….ואתה?…..
מה זה כל העולם קוני למל?….. "
זו הייתה אהבה ממבט ראשון. שחור ולבן הפך לצבעים, סיפורים, מוסיקה, אנשים, תקווה, אהבה. הרחתי את המסך.
למדתי לקרוא, הפכתי ל"בולמית" של ספרים. הספרנים לא עמדו בקצב. קראתי לפעמים שלושה ספרים ביום. בלילה כשכיבו את האור ודרשו שאלך לישון, קראתי מתחת לשמיכה עד שהייתי נרדמת, החלומות המשיכו לספר לי את הסיפור.
אחרי הלימודים מתחמקת מהבית בתירוץ שיש חזרה על מבחן, אוספת את מעט הפרוטות שהשגתי וטסה לקולנוע: "לילי", "אורלי", "אורדע", "ארמון", או "הדר", לראות סרט. לא חשוב כמה פעמים צפיתי בהם, תמיד גליתי משהו חדש. בבית ספר הבנתי שכל הילדים מסביבי מהווים אף הם מאגר בלתי נדלה של סיפורים, חוויות , תחושות, מוזרויות. התבוננתי בריכוז.
עד היום מתבוננת.
העולם הפך לסרט, סיפור, אנשים, אהבה. אהבה שגדלה והעצימה.
כל כך הרבה דברים השתנו עם השנים. מלבד האהבה הזו. ועולמי, המלא אנשים, חוויות, סיפורים, מוסיקה, רגשות. הכול בתמונה נעה. לחוויה עמוקה, להבנה נוספת של המין האנושי.
הכיוון היה ברור, השילוב היה מובן מאליו.
בני אדם וקולנוע. החיים בסרט. אפשר לעשות את שניהם. שום דבר לא יבוא על חשבון השני. "הילכו שניים יחד בלתי עם נועדו".
ברוכה הבאה. אני מזדהה עפ השילוב בין אהבה לאנשים לאהבה לאמנות נרטיבית – אצלי עדיין המילה הכתובה יותר מהקולנוע.
לי תודה.
נהניתי לקרוא את הבלוג שלך
שנון ומרגש
אסנת
תודה, נעים לשמוע :).
מזמינה אצלך פוסטים על התעשייה של הסרטים :). אפשר? פשוט… אני לומדת תסריטאות וזה נראה לי עולם די אכזר, לא?
אכזר? זו הגדרה קשה בשביל עבודה שאוהבים. כמו בכל מקצוע בחיים יש רגעים קשים אך הרגעים הטובים הם הכי טובים, מדהימים ומרגשים.
אשמח לבצע את בקשתך בקרוב.
בהצלחה. חיי בקלות. אסנת