אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון

אף אחד מאיתנו לא מעז לדעת. לפעמים אני רוצה לשאול, רק זאת: למה אנחנו עצובים  כל כך באופן יסודי. כל אחד אצלנו עצוב אחרת, וכולנו מנסים  ממש בכל הזמן לשמח את עצמנו, את הזמן, את השאר שדי דומה לנו, לחיות כאילו יש ממה בזמן שהאמת הזו תלויה באופן יסודי בברק חומק של עין בזוית רפה של פה, בסופי הערבים.

    השנה נהניתי מיום כיפורים לבדי נעים ושקט. אפילו לא נשמעו כמעט דיוושים מהיכן שנמצאתי, והיה רגוע. בלילה בכלל היתה כאן תחושה של חיים על הירח, וביום, ביום חשבתי לי לצום, ככה בשביל ניקוי המערכות. עברתי חיבוטי נפש רבים וייסורים סביב העניין לכשנתגלתה בעיה קטנה בתכנון: שנעשים מזה רעבים ובא לאכול. זה נראה היה בערך כך: אני עליון: נו ...