• /
לדיק עצמי דקה אחר דקה.
לקבל מקום נמהר ואטום
להעמיס על גבי כְּסֵבֶל
את הסבלנות.
שיר זה לקוח מתוך ספרה של שירי עובד "אהיה לי האזמל" שיצא בהוצאת פרדס בעריכת: ענבל אשל כהנסקי
המשוררת שירי עובד רואה את המציאות בעיניים פקוחות לגמרי על הטוב שבמציאות ועל הרע שבה. את האזמל בשם הספר אני מבינה כאהיה לי האדם שיעקור את כאבי. השירים בספר קשורים זה בזה וסה"כ השלם בו עולה על חלקיו. קראתי אותו בנשימה אחת בכחצי שעה רצופה באמצע הלילה. רוב השירים מסתיימים בפואנטה. מוטיבים החוזרים ביותר משיר אחד הם: האזמל, הבוץ השובבות הילדית והסבל. הספר מחולק ל 4 חלקים והשיר שהבאתי כאן לקוח מתוך החלק הרביעי הנקרא "תמידות חדשה". בכל השירים בחלק זה מופיעות מילים עם כפל משמעות כמו בשיר שלפנייכם. מדובר כאן בשירה סיזיפית שחשוב שנכיר כדי לקבל פרופורציות על חיינו. כפי שאומרת הדוברת באחד השירים "והדרך דרך…" פילוסופים רבים הרבו לדבר על חשיבות הדרך לעומת חשיבות המטרה ומייעצים לך חזר וייעץ להינות מהדרך. אבל מה תאמר לאדם על כיסא גלגלים? האם גם הוא עד כדי כך נהנה מהדרך בה הוא מפעיל 100% מאמץ בכל דקה ודקה. אין כוונתי לכך שלנכה אין אפשרות להינות בחיים ודאי שכן אבל לאחר שקראתי את הספר הבנתי שהנכה כמו חלקים רבים אחרים באוכלוסיה נהנה בעיקר מנקודות ציון במסלול. כלומר "והדרך דרך…"