ביקורת על "רואים לו לכדור-הארץ" בנוריתה מאת סיון שמש

"אי אפשר ללמוד להיות פסיכי. פסיכי הוא פסיכי, או שאתה כן, או שאתה לא." (עמ' 10, מתוך הסיפור: למשתמט).
ספרון בן 136 עמודים שמכיל 4 סיפורים ונובלה אחת.
הסיפור הראשון – למשתמט. מסופר על שני חברים אשר היו יחד בצבא, שניהם "משוגעים כרונית" על כדורים פסיכיאטרים. אופק ואושרת מחליטים לפתוח עסק שנקרא "למשתמט", בו הם מציעים ייעוץ מה להגיד לקב"ן.
הסיפור השני – מזל טוב! לכאורה משפחה נורמלית. האישה היא זאת שמספרת את הסיפור.
במשפחה הנורמלית שני ההורים עובדים קשה, הייטקיסטים, ומגדלים ילד קטן.
האישה מספרת לבעלה על חבריה לעבודה, גבר שאין לו זוגיות ויש לו בעיה בלמצוא בת זוג, ולאישה יש פיתרון. לא יודעת רק איך בעלה יקבל את זה.
הסיפור השלישי – אסטרונאוטית כחול לבן. סיפור הזוי על אסטרונאוטית ישראלית העובדת עם בעלה האסטרונאוט הראשון ממוצא פרסי בנאס"א. סיפור די רחוק מהמציאות בו הם גילו כוכב חדש שנקרא "טוכעס-לנד".
הסיפור הרביעי – יובל. סיפור הזוי על בחור וכשלונותיו בכל תחום.
הנובלה הסוגרת את הספר – רואים לו לכדור-הארץ.
בנובלה הזאת די התבלבלתי עם כל השמות, ודווקא את הנובלה הזאת לא סיימתי לקרוא.
דודו היא הלוחשת לאבו-מאזן, אילן הוא הלוחש לג'ורג' בוש, ניצן היא הלוחשת לקונדוליסה רייס, בעלת המועקות או בעלת הכרס דמוית הריון, הבלונדיני, האלטרנטיבי, המזוקן.
מה הקשר ביניהם? זה קל, הם נמצאים בבית חולים פסיכיאטרי.
לכל אחד ואחת יש השגעון המיוחד לה ולו.
אולי הספר בא להראות את הצד האחר והאפל של כדור הארץ, משוגעים כנגד החברה הנורמטיבית, כדי שיהיה מעניין. כי תכל'ס משוגעים לא חסר.
הקריאה לשיקולכם.

"הקבוצה היא מבנה חברתי נזיל – אנשים באים ואנשים הולכים. יש כאלה שבוחרים לגלות אמון באחרים ולהיפתח, ויש כאלה ששותקים." (עמ' 77, מתוך הנובלה: רואים לו לכדור-הארץ).