בננות - בלוגים / גליה אבן-חן / "כל הלולים ריקים" סיפורה של יונה מנצור. הצגה מאת תהל רן.
גליה אבן-חן
  • גליה אבן-חן

    1992 : אשת העולם הקטן (שירה) 2009 : אישה מטורפת (שירה) 2014: למשתמט (סרט קצר) 2015: עובדות מהדמיון (רומן) 2016: נצח יחסי (שירה) בקרוב: "אין פטנט לאהבה" (סרט) ו"רואים לו לכדור-הארץ" (4 סיפורים ונובלה). galiaeh@gmail.com  

"כל הלולים ריקים" סיפורה של יונה מנצור. הצגה מאת תהל רן.

"כל הבנות

תהל וצמר

תחקיר, כתיבה, עיצוב במה תלבושות ובימוי: תהל רן .

שחקניות: טוהר הורביץ, כלנית כץ, נועה חדד, תדמור ברטל, גל ברמלי, תהל רן

צילום סטילס: צביקה תורן.

ההצגה הקרובה: ביום שישי הקרוב 15/9/17 ב 10:30 בבוקר באקדמיה לאומנות המופע בתל-אביב במסגרת פסטיבל אלפא 13.
קיימים שני מחזאים ישראלים עכשווים שמחזותיהם הכי אהובים עלי ולפיכך אני עוקבת אחריהם והולכת לכל הצגה חדשה שלהם. מדובר כאן בתיאטרון אמת.
האחד הוא המחזאי ארז מיראנץ שצפיתי במחזותיו: ריאקציה, צמחים מטפסים ותשלובת אבוטבול. והשניה היא המחזאית, הבמאית והשחקנית תהל רן, שצפיתי בהצגה שלה " נדנדות" ובהצגה שאני כותבת עליה כאן: "כל הלולים ריקים".
נושא ההצגה הוא הנושא המדובר כיום בארץ: חטיפת ילדי תימן. כן, כבר דיברנו, אבל לא דיברנו מספיק. השם מתייחס ללול הילדים הריק בקיבוץ אליו מגיעה הגיבורה יונה מנצור אותה משחקת תהל רן עצמה, במסגרת חיפושיה אחר בתה חבצלת שנחטפה. אבל הלול הריק הוא כמובן גם הלול הריק של התרנגולת לאחר שגנבו לה את הביצים ולכן חסר לה אפרוח אחד או יותר.
במת ההצגה מסודרת כך שבצד אחד ניצבת האם התימניה יונה מנצור, לצידה חבצלת בתה אותה שיחקה גל כרמלי. שתבצע את תפקידה רק בסוף ההצגה ובמרכז מקהלה יוונית המורכבת משלוש שחקניות: צעירות, יפות ובלונדיניות המייצגות את האחיות שחטפו תינוקות, או שידעו, שתקו ונתנו תשובות שקריות לאמהות המחפשות את ילדיהן. מקהלה זו גם מייצגת את החברה והממסד באותה תקופה. הן מדברות ועונות פה אחד בקול מכני ורובוטי. משפטים כמו: הילדה מתה…לכם התימנים יש הרבה ילדים…. תחזרי לשגרה, יונה… וכדומה.
כל הטקסט כתוב כרצף משפטים אסוציאטיביים משובץ בשירי ארץ ישראל הישנה והטובה. (האם היא באמת הייתה טובה כל כך????) כמו השיר שבו השורה "ביתינו הומים מתינוקות…." משפטי האם בניגוד לדוברות המקהלה היוונית נבוכים ומגומגמים.
מוטיב חוזר בהצגה הוא השיר העממי שהיה שגור בפיהם של ילידי שנות ה-50 "בן גוריון בלע סבון" נשאלת השאלה האם הוא אכן בלע סבון? כלומר האם יתכן שמתוקף תפקידו כראש ממשלה לא היה אחראי לכך? או לפחות ידע מכך? ולמרות זאת לא הביע אף מילה נגד החטיפה ההמונית והזדונית.
תהל רן הבמאית הקפידה והוציאה מחמש השחקניות שניצבו לצידה משחק במיטבו. כמו כן יש בהצגה זו הקפדה מרובה על התלבושות אותן עיצבה המלבישה האלוהית הלא היא תהל רן עצמה. כל השחקניות לבושות שמלות זהות בצבעים שונים המעוצבות ברוח אופנת הקיבוצניקיות בשנות ה-50, ובנות המקהלה עטופות מעל השמלות בדים שקופים וצבעונים בעלי נפח רב העוטפים אותן ואת הבמה.כולה ובכך משמשים הבדים גם מעין תפאורה.
קיימת בהצגה דמות נוספת הניצבת בצד הבמה ולא ברור לגמרי מה תפקידה. לפי הבנתי דמות זו מייצגת את האמהות והאבות שנגזלים מהם ילדים גם כיום. האם סיפור חטיפת ילדים הוא רק סיפור הסטורי? האם תופעת גזילת הילדים מהורהם נסתיימה? האם התופעה קיימת רק במדינתינו הקטנטונת?
תהל רן שחקנית יוצרת וסופרת.
כלת פרס "מגן הילד" ראש הממשלה לשנת 2000 על פעילותה בהתנדבות למען ילדים ונוער במצבי סיכון . כלת פרס ראש הממשלה לספרות לשנת 2010
ציון לשבח על הצגת היחיד שלה איפה רותי בפסטיבל תיאטרונטו 1996
אות למופת " בפסיטבל עכו על הצגתה: גברת בורכוב שכתבה שיחקה וביימה.
פעילה חברתית .מלמדת בניסן נתיב בתל אביב. בסמינר הקיבוצים. בבית ספר של ענת ברזלי. באקדמיה לאמנויות המופע. מקיימת סדנאות לנשים ברחבי הארץ.

הצגת אמת ולכן גם הצגת חובה. גליה אבן-חן.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגליה אבן-חן