כללי

הודו, פרק 7: קִצּוּר תּוֹלָדוֹת הַקּוֹקוֹס

אז כמה רגעים אחרי שעלינו על סירת דייגים שעם ערב מוסבת לספינת תיירים שכזו, ספסליה המרופדים הזמינו אותי לשבת באופן מיידי, שכן אני חוטפת בחילות אם האדמה או המים רוטטים תחתיי, התפתחה שיחה חברית בין עולי הסירה. הם שאלוני, באנגלית שעוד לא התרגלתי אליה ומחצית מהמילים נפלו סתומות על רצפת הסיפון, איך זה שאני נראית מקומית בלי להבין מליאלם. אני ...

קרא עוד »

הודו, פרק 6: בָּאתִי אֶל פְּלָאַיִךְ כְּמוֹ יַלְדָּה

בָּאתִי אֶל פְּלָאַיִךְ כְּמוֹ יַלְדָּה חָלָב לָבָן קְרִירוּת הַכּוֹכָבִים בְּפִי וּבְשׁוּבִי, אֲנִי אִשָּׁה בְּתוֹךְ בִּטְנִי יָמִים עַזִּים וּרְתוּחִים כְּשֶׁמֶשׁ   שלל היום: רועה עדרי ברווזים, מרבד לוטוסים פקוחים למחצה, סירות דייגים, עצים דקיקי רגליים, תעלה ואגם וים במרחק נשיפה זה מזה, והירוק היום ירוק מאד. סרטון

קרא עוד »

הודו, פרק 5: לִפְנֵי כָּךְ וְכָךְ זְרִיחוֹת

לפני כך וכך זריחות, כך וכך שקיעות, כך וכך מחזורים של גשמי מונסון, תנובת עצי הפאפיה, שיש לפזר את זרעיהם מידי כמה שנים מחדש, הייתי גם אני ילדה שחורה ששתי צמות עבותות מוטלות על כתפיה והיא חנוטה בחליפת שמלה כבדה, שקרוב לוודאי שנאה מאד, דורכת את דוושות האופניים וממהרת לחזור מבית הספר.

קרא עוד »

הודו, פרק 4: מַפָּץ חוּשִׁים

לא יודעת מאיפה להתחיל את ההודו הזאת. כל דקה מתפצפצת בפה באלפי טעמים, והנוף במראות והאנשים בנדיבות והנשים בשמלות סארי שאין דברים כאלה. מאיפה מתחילים? אז הגוף. כבר כמה ימים שהבטן הרגזנית שלי שקטה. האוכל פה כל כך מתאים לי. אורז וירקות, זה כל מה שהייתי צריכה. בדרך כלל אני מתפתלת מכאבים מההסתגלות לתזונה המקומית. וגם הפנים רגועות. והשיער מבויית. ...

קרא עוד »

מתארחת אצל תום אהרון ב"חיות במה יוצרות" בחינוכית 2

התארחתי בתוכנית המגניבה 'חיות במה יוצרות' בחינוכית 2 עם תום אהרון, שהוא גאון, מצחיק בטירוף. וגם הילדים מהממים. לצערי חתכו את השירים שהם כתבו, אבל כל כך משמח שהשירה זוכה למקום של כבוד. הנה זה: חיות במה יוצרות עם איריס אליה כהן

קרא עוד »

הודו, פרק 3: שלוש האצבעות הן מזלגות

ארוחה על עלה בננה פעם, מזמן, זמן קצר אחרי שעברתי להתגורר ביסוד המעלה, אני לא אשכח את היום הזה, ישב אבי לסעודת הצהריים. על צלחתו נחה תלולית של אורז לבן שלג ובמרכזה קארי דגים זהוב וקוביות של מנגו בוסרי מתנוססות בפסגה, כתומות ומושלמות. רגע לפני שנהג אבי למשות באצבעותיו היחפות ממזלג או כף, בקומץ אצבעותיו בלבד, מעשר מן התלולית, ולדחוק ...

קרא עוד »

פרק 1: הזמן נפל מחוץ להודו

פרק 1: הזמן נפל מחוץ להודו היחס לזמן, או האין-יחס לזמן, אמרו לי יודעי הודו וחכמיה, הוא ההבדל הראשון שאשים עליו את האצבע, וזה נכון, כי הנה, זה הדבר הראשון שאני מתיישבת לכתוב עליו, (דווקא אני, שסופרת את החיים בדקות ומודדת מרחקים באיזה שעון פנימי שמתקתק באופן כפייתי כמעט, ואין, ובעצם אסור, לבטל זמן, אין דבר כזה שעה ללא תכלית ...

קרא עוד »

ספטמבר 2016

חמש סיבות לאושר: 1. כשמתקשרים אלייך מעיתון חשוב ומספרים לך שנבחרת להיות בין הנשים "פורצות הדרך" לשנת תשע"ו. את זוכה להיות זאת שעשתה את זה בתחום הספרות. 2. כשאת מחבקת את מיה, משוררת שיד אלות היופי והאהבה נגעו בה, אבל היא בעיקר אחות שנולדה לך השנה בחצי הכדור המרוחק, ואמש נחתה בארץ. 3. כשגשם של הזמנות למופע "בראשית הייתה אהבה" ...

קרא עוד »

כנס PLR בפריז, ספטמבר 2017

1. הפעם האחרונה שהייתי בפריז הייתה בגיל 17 במשלחת נוער של התנועה הציונית לנוער לצרפת שרק אלוהים יודע איך הצלחתי להתקבל אליה בהתחשב בזה שהתחלתי ללכת לתנועה הציונית לנוער יומיים לפני מבחני הקבלה ובקושי ידעתי שקיימת בכלל תנועת נוער ציונית מפוארת כזאת, היום זו מדינה ציונית מתפוררת כזאת, בקיצור, זה היה לפני מלא זמן כשנתבר רפאלי 2000 היה סתם נמל ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן