כל כך הרבה דברים קרו וקורים ורוחשים והלב שלי מנסה לתעד ולזכור, חשוב לי לזכור ולהפנים ולהודות על השפע הזה, המבורך, הכל כך לא מובן מאליו. חוויתי את שבוע הספר הכי מתגמל שהיה לי עד כה, המוני ילדים וילדות והורים וסבתות שכתבו לי, שהצטלמו עם סבתוש, ששאלו אותי שאלות מתוקות ומצחיקות להפליא, שהקשיבו לי בפנים שמחות ונוצצות מסקרנות ובדיחות, ו בשורוק, שתי ילדות גם מצאו טעויות שיתוקנו במהדורה הבאה, אני מברכת על ההוצאות הנפלאות שלי, הוצאות לאור שהן באמת אור גדול במחוזות הספרות העברית, ידיעות ספרים וטל מאי, מדובר בהורים הכי טובים שיכולתי לבקש, הורים מאמינים וגאים, בין ובתווך, בין הדוכנים, פגשתי אין ספור חברי פייסבוק, וסופרים נדיבים וסופרות משגעות, ואז נעמיקי שלי טסה לאוסטרליה לחצי שנה לפחות, כן, נעמיקי שלי נחתה אתמול בסוף העולם, ואוריה שלי זכה בהצטיינות נשיא בפעם השנייה ברציפות, איזה דבר זה! ואיתני סיים חטיבה, ואספי סיים יסודי, וזה אומר שאין לי יותר ילדים קטנים, זאת חתיכת דרמה, ואני בת חמישים, והיה כנס מרגש מאין כמותו על זיכרון השואה בירושליים, והיו הרצאות, וקראתי מלא ספרים נהדרים, והיו מפגשים אחרונים עם עשרות בני נוער בכל רחבי הארץ, ועלה שוב המופע"שחרחורת ליבי", נפתחו ונסתיימו סדנאות כתיבה בהנחייתי, ונפתחות עוד, והיה פסטיבל מטולה, חזרתי ממנו שמחה ומלאת השראה, ויאללה, אני בת חמישים, פאקינג חמישים, ואנחנו כבר עובדים במרץ על סבתוש 2, והייתה אהבה, מה אני בלעדיה? והספקתי לפגוש את מיושה שלי, ובתוך כל זה תמי בצלאלי שולחת.לי סקיצות יפהפיות מהספר ההו כה יפהפה שלנו: "טל מחכה לרכבת" שיראה אור בשנה הבאה, שכבר נמצאת מעבר לקיץ הזה. הנה סקיצה אחת שתמי הדגישה "ראשונית". מה יש לומר? תודה על החיים. Tami Bezaleli