יהדות, יצירה, אדם קורא חושב, יוצר על יהדות ועל בני אנוש שנוצרו בצלם אלוהים
פרשת עֵקֶב, דברים ז, יב – יא, כה.
גם אהבה ומוסר בין אלוהים לעם ישראל / מוטי לקסמן, אב, תשע"ה
<>
קל מאוד להסיק מפסוקים במקרא שאלוהים המתואר בו הוא ישות כופה שיוצרת באדם פחד. בהתאם, מילוי מצוות האמונה באלוהים נובע מחשש ומפחד מעונש או שמילוי המצוות קשור בשכר, בתגמול או בתודה מצופים או מובטחים.
עקרונית, שכר מצופה או פחד מעונש הם שתי פנים של אותה מטבע.
<>
"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ. וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ. בָּרוּךְ תִּהְיֶה, מִכָּל-הָעַמִּים: לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה, וּבִבְהֶמְתֶּךָ. וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ, כָּל-חֹלִי". [א]
אכן, הגמול מובטח לשומרי המצוות.
אם עם ישראל ישמור ויעשה את אשר אלוהים צווה אותו אזי העם יזכה בכל-טוב אפשרי. [ב]
<>
לעומת זאת, אם העם ישכח את אלוהים ולא ימלא אחר מצוותיו צפויים לעם צרות צרורות עד כדי אבדון מוחלט, "וְהָיָה, אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ, וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַעֲבַדְתָּם וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן. כַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר ה' מַאֲבִיד מִפְּנֵיכֶם כֵּן, תֹּאבֵדוּן: עֵקֶב לֹא תִשְׁמְעוּן, בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵיכֶם". [ג]
לא ברור?
הנה פירוט נוסף, "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם, פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם; וְסַרְתֶּם, וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם, לָהֶם. וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם, וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה, לֹא תִתֵּן אֶת-יְבוּלָהּ; וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה, מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה, אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם". [ד]
<>
מילוי מצוות הוא תנאי הכרחי לקבלת חיים טובים, סטייה מביאה לעונש חמור ביותר.
כל הטוענים בעבר וגם כיום בכל ערוצי התקשורת, שחייבים למלא אחר המצוות, יש להם על מה להתבסס.
תפיסה כזו של אלוהים ושל אמונה בו אינה מפתיעה במקרא. הרי תרבות המזרח הקדום, בו צמחה והתפתחה מחשבת המקרא, הייתה ספוגה בתפיסת האל כישות סמכותית כוחנית המנהלת פנקסנות.
<>
מצד שני, תפיסה כזו של אלוהים יוצרת אי-נחת באדם משכיל וחושב, בעיקר בימינו, במאה העשרים ואחת.
תפיסה כזו שוללת מן האדם מרכיב חשוב ביותר והוא חירות הבחירה באמונה.
לפי התפיסה שהוצגה עד עתה, אין כלל אפשרות בחירה, אלא אם נכנה כבחירה גם התנהגות של מזוכיסט שאינו ממלא מצוות אבל "נהנה" מהסבל הכרוך בכך.
האומנם תפיסה כזו של אמונה היא התפיסה היחידה בפרשת השבוע בפרט ובמקרא בכלל?
לא.
<>
נמשיך בדיון בפרשת השבוע, פרשת עֵקֶב. [ה]
האם ניתן למצוא גם כיוון אחר?
"וְעַתָּה, יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ, שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ? כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ". [ו]
נוסח זה חוזר גם באופן הבא, "וְאָהַבְתָּ, אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ; וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ, וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֹתָיו כָּל-הַיָּמִים". [ז]
ניסוחים אלה מעוררים קושי, אפשר לדרוש מאדם לשמור את מצוות ה' ולמלא אחריהן, אפשר לדרוש מאדם לעבוד את ה'.
אי-אפשר לדרוש לאהוב.
הורה אינו יכול לדרוש אהבה מילדיו, וגם ילדים אינם יכולים לחייב את ההורים לאהוב אותם. איש אינו יכול לכפות על אישה לאהוב אותו, אישה אינה יכולה לצוות על איש לאהוב אותה. לא בגלל שאי-אפשר לבטא ציפייה או רצון לזכות באהבה, אלא בגלל שאהבה אינה מתפתחת לפי דרישה, צוו או פקודה.
אהבה בפקודה, בצוו או בכפייה היא לא אהבה.
רגש אינו פועם בהתאם לכפייה או להוראות.
אהבה עשויה להתפתח רק בתחושה של חירות אמיתית.
אולי זה מפתיע, אולי לא, גם אלוהים שתואר כישות כופה, יש בו גם פן אחר, "וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ". [ח]
"וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ" אינו בא לכפות, להיפך, במקרא ניתן לגלות יותר מפעם אחת, ביטוי של רגש חם מצד אלוהים.
אהבה סותרת תפיסת אלוהים סמכותית-כוחנית.
לסיכום דיון קצר זה, בתוך מערכת היחסים בין אלוהים לעם ישראל שורה גם אהבה הדדית. [ט]
<>
אלוהים מתואר לא רק כבעל אהבה לישראל, אלוהים נתפס גם כנוהג באופן מוסרי בעולם.
זוכרים?
זה הנימוק המרכזי של אברהם בטענותיו בסיפור סדום, "חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט". [י]
גם בפרשת השבוע, פרשת עֵקֶב, נגלה אפיון זהה, "כִּי, ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים, וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים: הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר, וְהַנּוֹרָא, אֲשֶׁר לֹא-יִשָּׂא פָנִים, וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד. עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם, וְאַלְמָנָה; וְאֹהֵב גֵּר, לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה". [יא]
גם אֹהֵב גֵּר!!!
האל הגדול והנורא הזה מתגשם בשמירת משפט צדק, בדאגה לחלשים בחברה!
זה אלוהים כוחני, כופה ומאיים? זו ישות שצריך לפחד ממנה?
לטעמי, רק כך ניתן להבין באופן משמעותי את הכתוב "וְשַׂמְתֶּם אֶת-דְּבָרַי אֵלֶּה, עַל-לְבַבְכֶם וְעַל-נַפְשְׁכֶם". [יב]
הלב והנפש אינם פועלים על פי כפייה, בשל איום או בגלל הפחדה.
<>
המאמין האמיתי, זה שמאמין בלב ונפש, הוא אכן אדם חופשי שבוחר בחירות את אמונתו וממלא אחר ציווייה, ללא כל ציפייה לגמול או לשכר.
מכאן, בעבר וגם כיום, כל אדם, כל בן ובת מעם-ישראל, [יג] בחרו, בוחרים ויבחרו באלוהים ובאמונה המתאימים להם, ובהתאם לפסוקים המאששים את בחירתם.
זה אחד האפיונים החשובים ביותר בחירות האדם.
כל אדם אחראי לתפיסת עולמו ולאמונתו.
<><><><><>
הבהרות ומראה מקום
א. דברים ז, יב–טו.
ב. רצוי לעיין גם בחומש דברים ז, יז–כד; ח, א, ו–י, יח; ט, א–ג; יא, ז–ט, כב–כה.
ג. דברים ח, יט–כ.
ד. דברים יא, טז–יז.
ה. ניתן להביא מקורות נוספים לאמור בדברי אלה מספרי הנביאים, אבל צר המקום.
ו. דברים י, יב.
ז. דברים יא, א.
ח. דברים ז, יג.
ט. דברים אלה אינם ממצים את נושא האהבה בין אלוהים לעם ישראל, נושא זה מחייב דיון מיוחד. לצרכים בהקשר הנוכחי, די בהצגת האהבה כמרכיב ביחסי אלוהים ועם ישראל.
י. בראשית יח, כה, הדגשת המלים היא בידי כותב מאמר זה, [מוטי].
יא. דברים י, יז–יח.
יב. דברים יא, יח.
יג. אמירה זו תקפה גם לגבי נוצרים, מוסלמים, בודהיסטים ובני כל אמונה אחרת.