בננות - בלוגים / מוטי לקסמן / ציפור ואתון משוחחות
יהדות, יצירה, אדם
  • מוטי לקסמן

    קורא חושב, יוצר על יהדות ועל בני אנוש שנוצרו בצלם אלוהים. בעל שני תארי מוסמך: סוציולוגיה, מקרא.

ציפור ואתון משוחחות

פרשת בלק, במדבר כב, ב – כה, ט.

לאתון גם לציפור יש אמירות חשובות / מוטי לקסמן, תמוז, תשע"ה

<><><>

זה קרה לפני שבועיים, התחלתי לחשוב על פרשת השבוע ובמה אדון.

במוחי לא עלה שום רעיון.

ואז יצאתי לטייל בגן הגדול שליד ביתנו והלכתי, והלכתי, והלכתי

ולא מצאתי דבר, כמעט התייאשתי.

אבל אז פתאום שמעתי קול נעירת ציפור וציוץ אתון, ז"א להיפך קול ציוץ ציפור וקול נעירת אתון.

הפניתי את ראשי מזרחה, לא האמנתי למראה עיני: ממש פלא – על גב אתון ישבה בנחת ציפור…

התקרבתי אט-אט, ממש בשקט. לא האמנתי למשמע אזני: הציפור והאתון ניהלו שיחה ערה.

זו מצייצת וזו עונה לה בנעירה מתאימה והולמת.

עשיתי מעשה לא יפה, צותתי לדבריהם, ככה כאילו במקרה.

נו, והם דיברו, לא תאמינו, על פרשת בלק, אז אביא את דבריהם, ככל שאני זוכר.

הציפור נשמעה לא מרוצה: "בלק, שהוא כאילו בני ("בָּלָק בֶּן צִפּוֹר"), התנהג לא יפה."

האתון לא הבינה: "במה הוא התנהג שלא כשורה?"

הציפור התפלאה אבל השיבה: "מה את לא יודעת? לבקש לקלל – 'וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה' [1] – זו מידה יפה???"

האתון השיבה בנעירה מתגלגלת: "אבל בלק פחד – 'וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל' [2]!"

הציפור לא ויתרה: "אז מה, אם מפחדים ממישהו מיד צריך לקלל? אין דרך אחרת? הרי בני ישראל רק רצו לעבור בדרכם לארץ ישראל, בלק יכול היה פשוט לתת לבני ישראל לעבור בשלום, לא כן?"

הציפור ממש התאמצה לומר משפט כזה ארוך בנשימה אחת, והיא סיימה בציוץ צורמני.

האתון הופתעה: "ציפור-ציפורי אכן יש משהו בדבריך."

הציפור היתה מרוצה: "ודאי וודאי, אבל בלעם שלך התנהג יפה."

האתון הזדעזעה בכל גופה וכמעט הפילה את הציפור מגבה: "תגידי, את עושה את עצמך? מה את לא יודעת שלי יש סיבות ממש ממשיות לכעס, אפילו לזעף."

שאלה הציפור, בתמימות: "באמת? מה קרה?"

האתון: "מה קרה, מה קרה, תקראי ותדעי 'וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן […] וַיֹּסֶף לְהַכֹּתָהּ […] וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל' [3], שלוש פעמים בלעם הכה אותי, וזה כאב מאוד! הוא אפילו איים עלי

'לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיך'[4]."

הציפור לא התרגשה: "מגיע לך, את נתקעת ולא זזת 'וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה […] וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם אֶל הַקִּיר […] וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם' [5]."

"נו טוב, הרי המלאך 'נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדו' [6], איך יכלתי להמשיך וללכת?" טענה האתון בקול נעירה ארוכה.

"אז למה לא הזהרת מיד בהתחלה את אדונך, את בלעם?" שאלה מיד הציפור.

האתון לא השיבה, ואפילו הרכינה את ראשה.

הציפור לא הרפתה: "וחוץ מזה אדונך היה ממש בסדר, בלק ביקש ממנו לקלל והוא ברך את עם ישראל – 'וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם לָקֹב אֹיְבַי קְרָאתִיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים' [7]."

האתון: "כן, אדוני בלעם, ברך…"

הציפור: "מה, בלעם לא ברך?"

האתון: "כן הוא ברך, ודאי שהוא אמר מילות ברכה אבל לא בנפש חפצה, הוא רק כאילו ברך!"

הציפור התבלבלה: "אני לא מבינה."

הרימה האתון את ראשה ואמרה בגאווה לא מוסתרת: "ואיך תביני, הרי יש לך ראש כזה קטן…"

הציפור נעלבה מאוד והחלה לנפנף כנפיים בעוז.

האתון הצטערה ונערה בקול רך ומלטף: "סליחה, לא התכוונתי לפגוע בך, בבקשה, אל תעופי, הנה אני אסביר לך, טוב?"

הייתה דקה של שקט, ואז חדלה הציפור לנפנף את כנפיה ועשתה עצמה כאפרכסת להקשבה מלאה.

והאתון פרטה: "נכון, אדוני בלעם אמר הרבה מילים והרבה משפטים של ברכה. אבל הוא לא עשה זאת מרצון ובכלל הוא לא התכוון לברך. כבר בתחילת ההתרחשות מתגלה אופיו האמיתי של אדוני .

הנה, שימי לב, בלק מבקש מבלעם 'וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ" [8].

ואיך מוסר בלעם את הבקשה לאלוהים?

'לְכָה קָבָה לִּי אֹתוֹ אוּלַי אוּכַל לְהִלָּחֶם בּוֹ וְגֵרַשְׁתִּיו' [9]."

"אז מה, זה לא אותו הדבר?" שאלה הציפור בהיסוס רב.

"ודאי שלא", התריסה האתון, "אילו רצה בלעם להעביר את בקשת בלק כלשונה היה חוזר בדיוק. אבל בלק אמר 'לְכָה נָּא אָרָה לִּי' ובלעם אמר 'לְכָה קָבָה לִּי' בלק אמר 'וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ' ובלעם אמר 'וְגֵרַשְׁתִּיו'!

"מה, וזה לא אותו הדבר", שאלה שוב הציפור בחשש רב.

"ודאי שלא", הצהירה האתון והמשיכה: "מסביר רש"י "קָבָה לִּי – זו קשה מאָרָה לִּי, שהוא נוקב ומפרש: וְגֵרַשְׁתִּיו – מן העולם. ובלק לא אמר אלא ואגרשנו מן הארץ, איני מבקש אלא להסיעם מעלי, ובלעם היה שונאם יותר מבלק" [10].

"נו טוב, רק מזה את מסיקה שבלעם שנא את ישראל?" שאלה בביקורת מסו           ימת הציפור.

"לא", ענתה האתון והמשיכה, "יותר מזה, כמו שמסופר בהמשך, בלעם ידע שאת עם ישראל אפשר להכניע רק על ידי בנות מואב שתפתינה אותם ותגרומנה לבני ישראל לעזוב את מצוות התורה."

"באמת, זה מה שהוא עשה?" שאלה בסקרנות רבה הציפור.

"וודאי, אפילו בתורה זה כתוב: 'הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּה' עַל דְּבַר פְּעוֹר וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת ה" [11], השלימה האתון בהנפת ראשה בגאוותנות מרובה.

"יו, את נורא חכמה בשביל בת של חמור" התפלאה הציפור.

האתון ממש התנפחה מרוב יוהרה והוסיפה: "ודאי שאני כזו, הרי כל מי שעיניו בראשו יודע שנבראתי כבר ביום השישי הראשון: 'עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן פי הארץ ופי הבאר ופי האתון והקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות'" [12].

הציפור לא ויתרה: "יו, אם-כך, הפה שלך וודאי נורא נורא זקן…"

האתון עשתה עצמה כלא שומעת ונערה: "וחוץ מזה גם מסוף הסיפור אפשר ללמוד על בלעם האמיתי".

"כן, מה?" שאלה הציפור.

"בסוף כתוב 'וַיָּקָם בִּלְעָם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ'" [13] הוסיפה האתון.

"נו אז מה?" שאלה בחוסר הבנה הציפור, והוסיפה "בלעם פשוט חזר".

"באמת ציפורי, כך את חושבת? התריסה האתון, "לא כתוב בלעם שב לארצו, לעירו למקדשו, כתוב 'וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ', מה זה אומר שאדם שב למקומו? הוא בעצם חוזר להתנהגותו ולאמונתו הקודמות, וכך בלעם חזר למצבו המקורי של כוהן לאלילים שרוצה לפגוע בישראל".

"אבל, בלעם הרי ברך" זעקה הציפור בציוץ.

"איזה זיכרון יש לך, כבר אמרתי לך, הוא כאילו ברך, לא התכוון ולא רצה" קבעה האתון.

הציפור הרהרה רגע ואז צייצה: "זאת-אומרת,זאת-אומרת שלא צריך מיד להאמין למה שמישהו אומר, בלי לבדוק. כי אם בלעם אמר מילות ברכה אבל לא התכוון אליהם, אז זה יכול להיות גם כל אחד אחר" סיימה בנשימה אחת ארוכה הציפור.

"כן ציפור-ציפורי, למדת משהו" אמרה בנחת האתון.

והציפור במקום להשיב, פרשה כנפיים ועפה הנה לאתר הבית הזה, ואם תקשיבו היטב, אתם קוראים יקרים, וודאי תשמעו אותה מצייצת: "אפשר ללמוד דברים רבים מפרשת בלק, אחד הדברים החשובים הוא, לא לקבל בעיניים עצומות כל מה שמישהו אומר כאמת מוחלטת, רק בגלל שהוא נאמר. להיפך, כל דבר ששומעים או קוראים, כדאי לבדוק היטב-היטב לפני שמאמצים זאת כעובדה שאין להכחישה".

עוד זו מצייצת וקול האתון נשמע ברחבי האינטרנט: "באמת זה מה שאת צריכה להגיד לקוראים המסורים? את לא יודעת שהם נבונים וחכמים וכך הם נוהגים?" רעמה האתון בקול.

הציפור לא הבינה מאיפה זה מגיע ופרחה לה מייד לאוויר העולם…

טוב, אני לא בטוח שדברי האתון יתקבלו ללא בדיקה.

אבל, האתון צדקה: זו רק אחת הגישות והתכונות שחשובות לכל אדם.

זו גישה שמאפשרת לכל אדם לנווט בחברה, בעולם ובמציאות בחכמה ובתבונה וברגישות רבה לאדם.

ולסיום אפשר להוסיף את הברכה שמסיימת את ההפטרה [14]: "הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה טּוֹב; וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ" [15].

אמן, כן יהי רצון.

 

הארות ומראה מקום

[1] במדבר כב, ו.

[2] שם, ג.

[3] שם, כג…כז.

[4] שם, כט.

[5] שם, כג…כז.

[6] שם, כג.

[7] כד, י.

[8] כב, ו.

[9] שם, יא.

[10] רש"י על אתר בעקבות מדרש תנחומא ה.

[11] במדבר לא, טז.

[12] משנה, אבות ה, ו.

[13] במדבר כד, כה.

[14] פרק או פסוקים מספרי "הנביאים" [בין התורה לכתובים] שמותאם לקריאת פרשת השבוע בבית הכנסת.

[15] מיכה ו, ח.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למוטי לקסמן