פרשת שופטים

פרשת שופטים: בני אדם גם מנהיגות, ערכים ומוסר / מוטי לקסמן, אלול, תשע"ד.
פתיחת פרשת השבוע, מעוררת אי-נוחות, בלשון המעטה, "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ" [א].
האם העם, העומד בפני כניסה לארץ כנען, לארץ המובטחת, הוא לקט של עבריינים, שצריך "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ"?
האם זה הטעם לצו הזה?
לא.
אם אמירה זו הייתה כתובה, ללא כל תוספת, יכולנו לשער אולי שיש כאן ביטוי של חשש בפני התנהגות של חבר לא אמין בחיי יום יום.
אבל לא כך הוא הכתוב.
ראשית, אותם "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים" יש להם דרך אחת לשפוט, "וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק".
ויותר חשוב, העם עצמו, כל אחד ואחד מצופה, "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם. צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" [ב].
מחבר עבריינים מועד אי אפשר לדרוש "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף".
חבר עבריינים, אין להם תודעה של "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף".
הצגת הדרישה מהעם, יש בה ביטוי לנוהל חיים רצוי ומועדף.
בסיס זה לחיים קשור ישירות לתפיסת תכונותיו של האלהים, כפי שקראנו בפרשת השבוע שעבר, פרשת "רְאֵה", "ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד. עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה" [ג].
העם מצווה, האם הוא נוהג כך?
אז אולי בני ישראל אינם לקט עבריינים, בכל אופן, חוקים מתהווים כאשר יש צורך למנוע התנהגות שאינה מוסרית.

אכן, בכל חברה רגילה קיימים גם כאלה שסוטים מדרך הישר, למרות צווים וחוקים ותקנות..
לא רק בני אדם מן השורה, גם המנהיגות, זו שמקנה דוגמא התנהגותית, לא תמיד נוהגת בדרך ערכית ומוסרית!

משה הוא המנהיג המעביר מסר זה לעם, לפני הכניסה לארץ המובטחת.
משה המתואר כמנהיג גדול אינו מתואר כמלך. בתיאור תולדותיו ומנהיגותו, אין אף תיאור על תפקודו של משה כמלך, ואף לא על בקשה של משה להיות מלך [ד].
יתר על כן, בתורה, באופן בסיסי, אין התלהבות ממנהיג בדמות של מלך, בחברה הישראלית.
אמנם, כתוב שאלוהים ומשה מבינים שבלתי אפשרי לצאת נגד השפעת הסביבה שתעורר, בסופו של דבר, דרישה להמליך מלך: "כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי" [ה].
אבל, למרות גילוי ההבנה להשפעת הסביבה, מפורטים מספר תנאים מנחים לדמותו של המלך.
א. המלך יבחר על יד אלוהים, או אם תרצו, על ידי הסמכות הרוחנית [ו].
ב. המלך הנבחר הוא מנהיג שאינו מורם מהעם, רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים […] וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד [ז], " לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו" [ח].
ג. ומעל לכל המלך צריך לעיין, ללמוד ולנהוג על-פי חוקה שמקורה אמונה, ערכים ומוסר [ט].

האם המלכים והמנהיגות האחרת, המתוארים במקרא נהגו כך?

תוכחות הנביאים מתארות מצב אחר.
"שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם" [י].
"שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלִַם וּרְאוּ נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ אִם תִּמְצְאוּ אִישׁ אִם יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה" [יא].
"שִׁמְעוּ זֹאת הַכֹּהֲנִים וְהַקְשִׁיבוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמֶּלֶךְ הַאֲזִינוּ כִּי לָכֶם הַמִּשְׁפָּט כִּי פַח הֱיִיתֶם לְמִצְפָּה וְרֶשֶׁת פְּרוּשָׂה עַל תָּבוֹר" [יב].
לא, מערכות המלוכה והמשפט, בימי קדם לא התנהלו לפי דרישות ותנאי התורה.
והמנהיגים היום, האם הם נוהגים לפי הדרישות הערכיות שבתורה? האם המציאות בחברה שלנו (וגם בחברות אחרות בעולם) משקפת מנהיגות ערכית-מוסרית בלבד?
התשובה היא, ברור, שלילית.
אבל, מה לנו כי נלין, הרי אלוהים קובע, זהו טבעו של האדם, "יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" [יג].
מכאן, זה בלתי אפשרי לצפות, לקוות, לייחל למציאות המתוארת בדרישות התורה.
אם כך, אולי זו רק אוטופיה?
כך גם אמונתו או תקוותו של המשורר, "שַׂחֲקִי, שַׂחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת, / זוּ אֲנִי הַחוֹלֵם שָׂח. / שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין, / כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ" [יד], הוא רק ביטוי נוסף של הגיגי לב אוטופיים?
אולי.

נכון, בני אדם, גם מנהיגים לא מעטים נוהגים כאילו אין מוסר וערכים בעולם.
אז כסדום אנו נידונים לחיות, או עמורה היא הדרך היחידה לחיי אנוש?
לא.
בצד כל הסוטים מדרך הישר, יש לא מעט אנשים ברחוב, בשכונה, בקהילה שמיישמים כללים לחיים ערכיים-מוסריים.
יש לא מעט מתנדבים שעושים מלאכתם קודש, בתחומים רבים ומגוונים [טו].
גם בין המנהיגים, יש לעתים, דמות אחרת מהמצוי והרווח בשלטון ובשררה.

לכן, למרות שהכתוב בתורה, לא נכתב במקלדת, הוא אינו משקף אוטופיה בלבד.
להיפך טמונה כאן אמונה שהדמות האישית והחברתית היא ברת יישום, אפילו אם יש סוטים.
לכן, חשוב, לא לשכוח את דמות החברה המתוארת בתורה, ולא להרפות מאזכורה.
כי אם אין אידיאל, אם אין מצב רצוי אז באמת אין תקווה אין למה לשאוף.
ויש, יש ויש, למה לייחל ולקוות, וזה שלנו, זה בתורת ישראל.
היש עת טובה יותר להאמין בכך, מאשר פתיחתו של חודש אלול, השבוע?
לא רק להאמין, גם ליישם!
לא כלה תקוות האדם.

הבהרות ומראה מקום
א. דברים טז, יח.
ב. דברים טז, יט–כ.
ג. דברים י, יז–יח.
ד. זאת למרות שמשה מתואר כנסיך שגדל במצרים בבית מלוכה.
גם בשאר חברות המזרח הקדום המלוכה הייתה תופעה נפוצה. אפשר להבין זאת גם מן המתואר מקרא.
ה. דברים יז, יד.
ו. "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא" (דברים יז, טו).
ז. דברים יז, טז–יז.
ח. דברים יז, כ.
ט. "וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם" (דברים יז, יח–יט).
י. ישעיהו א, כג.
יא. ירמיהו ה, א.
יב. הושע ה, א.
מפרש רד"ק: "ואתם הייתם פח ומכשול לעם כי הם רואים שאתם עושים מעשים רעים ולומדים מכם והנה אתם להם בהפך מה שהיה ראוי להיות ואתם להם כמו הפח והרשת שלוכדים בהם החיות והעופות כן הם נלכדים במעשיכם הרעים שעושים בכם וזכר מצפה ותבור שהם הרים גבוהים בארץ ישראל והציידים פורשים עליהם" (רד"ק להושע ה, א).
יג. בראשית ח, כא.
יד. אני מאמין, שאול טשרניחובסקי, 1892.
טו. אין הכוונה לאותם "מתנדבים" שמפרישים חלק קטן מהונם, לעיני התקשורת, במסעות התרמה שונים. הכוונה היא לאנשים רבים שמתנדבים בימי חול בכל עיר ויישוב, ללא מצלמת תקשורת אחת…