יהדות, יצירה, אדם
  • מוטי לקסמן

    קורא חושב, יוצר על יהדות ועל בני אנוש שנוצרו בצלם אלוהים. בעל שני תארי מוסמך: סוציולוגיה, מקרא.

פרשת שמות

פרשת "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת": בת פרעה מספרת ליוכבד / מוטי לקסמן, תשע"ג

אני ידעתי שהילד המקסים הזה ששוכב  ובוכה חרישית בתוך "תֵּבַת גֹּמֶא" הוא לא מצרי. הרי אמרתי זאת: "מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה". [א]

איך ידעתי, איך זיהיתי?

נו באמת, אין לי עיניים בראש?

אינך מאמינה?

הקשיבי, כשהגעתי "לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר" הבחנתי קודם-כל בעלמה, אכן, גם אצלכם כתוב: "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ". [ב]

מצב, מאוד משונה!

עלמה זרה עומדת במקום שבו אני, בת פרעה, עומדת להסיר את מחלצותיי ולרדת למים?

באמת, קצת פרטיות צריך, לא כן?

אותה עלמה גם לא נראתה כמו אחת שיצאה לטייל לאורך הנהר. ראיתי שהיא אינה צופה בנהר, גם לא בעוף השמיים, מבטה היה ממוקד בַּסּוּף. היא לא הניעה את ראשה לאף כוון אחר, כאילו עיניה קפאו.

היא לא הבחינה בי, אבל צורת עמידתה גם מבטה הממוקד הזה עוררו מאוד את סקרנותי.

הפניתי ראשי ומה אני רואה שם? "אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף". [ג]

מיד, "וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ". [ד]

עוד שפחתי ניגשת אל הַסּוּף, ואני צופה  באותה עלמה.

ראיתי אותה עוקבת בדריכות רבה אחרי שפחתי וניכר היה שהיא נרגשת ואף חרדה.

פתחתי את התיבה וראיתי "אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה", [ה]  וכמו כל אישה (אולי גם איש) נכמרו רחמי עליו ואז אמרתי בקול רם, כדי שגם אותה עלמה תשמע: "מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה". [ו]

למען האמת, ולך אני יכולה לספר, עדיין לא הייתי בטוחה בכך. לחכמיכם יש הסבר מעניין, "מנין הכירה אותו? אמר ר' יוסי בר חנינא: שראתה אותו מהול". [ז]

נו באמת, איך יכולתי לראות, הרי התינוק היה מחותל היטב!

אני שיערתי שאם אמנם ילד עברי הוא ואותה עלמה תשמע את אמירתי היא וודאי תגיב באיזה שהוא אופן.

כך בדיוק קרה.

העלמה התקרבה אלינו ובלי כל מעצור היא שאלה: "הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד?" [ח] נו באמת, איך היא יודעת שהילד הזה צריך מינקת עבריה???

החלפנו מבטים מלאי משמעות ואז אמרתי לה: "הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ". [ט]

למה עשיתי זאת?

ובכן, אני יודעת מה הגברים החכמים שלכם, אומרים עלי, "בת פרעה מצורעת היתה לכך ירדה לרחוץ, וכיון שנגעה בתיבה נתרפאת. לכך חמלה על משה ואהבה אותו אהבה יתירה". [י]

אני בת פרעה הגדול, מצורעת? באמת?

מאיפה הם המציאו את זה?

אני אישה!

מאוד התרגשתי למראה תינוק קטן בודד שבוכה מרה.

ממש ריחמתי עליו, הוא נראה כה חסר סיכוי!

ולמה הסכמתי שאותה אישה עבריה, שהבנתי מיד שהיא אמו הביולוגית, תיניק אותו?

שני טעמים הנחו אותי,

א. רציתי להכיר את אותה אמא שהעזה, ונקטה בדרך מאוד מקורית, להמרות את פי אבי האכזר: "וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן". [יא]

טוב, אבי לא היה כל-כך אכזר, הוא עשה מה שהחרטומים אמרו לו.

אני מאוד ביקרתי צו זה של אבי, אבל מה יכולתי לעשות?

ב. האמת, לא סמכתי על המיניקות המצריות בחצר המלוכה. חששתי שהן תספרנה לאבי והוא יפגע בילד. שפחותי האישיות היו "שפוטות שלי" והן לא תאמרנה דבר.

עבר זמן סביר "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ". [יב]  

נכון, אני נתתי לו שם.

איני מבינה מדוע הוריו, יוכבד ועמרם, לא פרסמו את השם שהם העניקו לו למרות שחכמיכם מציינים אפילו שני שמות, "רבי מאיר אומר: טוב שמו; ר' יהודה אומר: טוביה שמו". [יג]

אני חוזרת ומבהירה, אני קראתי לו בשם.

נכון, אז לא ידעתי את שפת עבר, היום אני שולטת בה היטב.

בכל-אופן השם שנתתי לו הוא מצרי, שם מאוד מכובד, "שם משה מתורגם מלשון מצרים בלשון הקדש. ושמו בלשון מצרים היה מוניוס. וכך כתוב בס' עבודת האדמה הנעתק מלשון מצרים אל לשון קדרים. גם ככה בספרי חכמי יון". [יד]

אמנם, יש חכמים שדוחים זאת, [טו]

אז שהחכמים שלכם ישללו זאת, אבל, הרי כתוב במפורש, "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ". [טז].

אם-כך, את שואלת, מה מקור השם?

הקשיבי היטב, מקור השם מצרי, שפה אחרת לא ידעתי אז.

יש המזהים את השם עם MS' ומקורו בשורש MS'Y, משמעות 'בנו של פלוני', ילד.

אחרים רואים בכינוי "מֹשֶׁה" את השם MS' שהוא שם עצם מקוצר משם תיאופורי המכיל שני אלמנטים, שבהם הראשון הוא שם של אל: כמו בן הירח – I'-'H-MS'. במלים אחרות, הכינוי "מֹשֶׁה" הוא "בן" ללא תוספת שם של אל כלשהו כי אתם הרי מונותיאיסטיים.

יש המבינים את הכינוי "מֹשֶׁה" כמשקף את הביטוי המצרי MW- ŠE שמשמעותו היא "בן הנילוס". מכאן, ההנמקה עם הפועל מ, ש, ה היא אינטרפרטציה משנית, או מדרש עברי שלכם לשם שאני קבעתי. [יז]

כך התחיל הסיפור הגדול, ויש תיעוד מלא, הקשיבי "היתה בת פרעה מנשקת ומחבקת אותו כאילו הוא בנה ולא היתה מוציאתו מפלטרין של מלך, ולפי שהיה יפה היו הכל מוציאין אותו ומתאוים לראותו. מי שהיה רואהו לא היה מעביר עיניו מעליו. והיה פרעה נוטלו ומחבקו והוא נוטל כתרו של פרעה מעל ראשו ונותנו על ראשו […] והיו חרטומי פרעה יושבין ואומרים: מתיראין אנו מזה שנוטל כתרך ונותנה בראשו, שלא יהא זה אותו שאנו אומרים שעתיד ליטול המלכות ממך. מהם אומרים להורגו, מהם אומרים לשורפו. והיה יתרו יושב ביניהן. אמר להם: הנער הזה אין לו דעת, אלא בחנו והביאו לפניו בקערה אחת זהוב וגחלת. אם יושיט ידו לגחלת – אין בו דעת ואין עליו משפט מות; ואם יושיט ידו לזהוב – יש בו דעתו והרגו אותו. מיד הביאו לפניו זהוב וגחלת ושלח משה ידו ליקח הזהוב. בא גבריאל ודחה את ידו (האמת אם מותר לי, גם אני עזרתי למשה הקטן שלי, פשוט קשרתי לידו חוט זהב דק, ומשכתי את החוט לכוון הנכון..) ותפש ידו בגחלת והכניס ידו לתוך פיו עם הגחלת ונכוה לשונו וממנו נעשה כבד פה וכבד לשון". [יח]

זה קצת שרף לו, אבל הכאב חלף מהר בזכות הטיפול המסור שהוא קיבל ממני.

ותדעי משה גדל והיה ממש נסיך, כולם אהבו אותו.

את לא מבינה איך נסיך מצרי הופך למנהיג של העבריים?

ובכן זו באמת שאלה מעניינת.

את שוכחת שאת הנקת אותו חדשים רבים? הלא עם חלב-האם הנפלא שלך, את גם סיפרת לו סיפורים על אברהם ועל יצחק ועל יעקב וגם על אלוהים שלכם.

איך אני יודעת?

משה שלי ושלך לא הפסיק לשאול אותי, מידי פעם, על אלוהים ועל שאר הדברים שאת סיפרת לו.

ואני, אני לא לעגתי לשאלות, להיפך חיזקתי את אמונתו וחינכתי אותו להיות אדם ישר וצנוע. ובדרך-כלל הוא באמת היה כזה.

אמנם, לעיתים נדירות הוא התנהג אחרת, כנראה, כאשר הוא לא התגבר על השפעת הארמון ונוהגיו הנלוזים למשל, "וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו. וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל". [יט]

זו תגובה שאינה מתאימה למשה שלנו.

הוא כנראה איבד את עשתונותיו, הרי יכול היה לאסור את המכה, משה היה ממש נסיך!

אני מסבירה את זה כדוגמה למה שהיה קורה כל הזמן בארמון.

אחרי זה משה שלנו נעלם, מגיעות אלי רק שמועות.

לך יש קשר איתו? תעבירי לו את דאגתי ואת אהבתי, את הרי מבינה מה זו אהבת אם. והלא שתינו נשים ואנחנו מבינות מהו רגש ומהי אהבת אם.

ובכלל, למרות שהשליט הוא אבי פרעה הגבר, הרי רוב הדמויות הנוטלות יוזמה ומשפיעות הן נשים: המיילדות, את יוכבד, בתך מרים וגם אני, עם כל הצניעות.

אז, יוכבד יקרה, לפני שאנחנו נפרדות, הרהור משונה עובר מתחת לכתר שלי.

בסיפור שלנו, רק בזכות הנשים הוא התפתח ונמשך.

איני יודעת אם זה מקרה, או כלל שכדאי לאמץ.

כי גם בין נשים קיימים, לעיתים, מצבים של מתח אפילו של אכזריות.

אבל, בעולם בו, ברוב המקרים, השליטים הם הגברים, כדאי, אולי, לפחות מידי פעם, לפנות גם לקול הנשי?

מה את אומרת, יוכבד, זה אפשרי?

 

<><><> 

 

הארות ומראה מקום

[א] שמות ב, ו.

[ב] שם ב, ד.

[ג] שם, ה.

[ד] שם, שם.

[ה] שם, ו.

[ו] שם, שם.

[ז] שמות רבה א, כד.

[ח] שמות ב, ז.

[ט] שם, ט.

[י] שמות רבה א, כג.

[יא] שמות א, כב.

[יב] שמות ב, י.

[יג] בבלי סוטה יב, א.

[יד] רבי אברהם אבן עזרא בפירושו לשמות ב, י.

[טו] "שמות העצם הפרטיים לא יועתקו מלשון ללשון ואחר שהדבר כן איך נאמר אנחנו בשם אדוננו מרע"ה (משה עליו השלום) שהעתיקה התורה שמו המפורסם שנקרא בו מלידתו […] מלשון אחרת?" (אברבנאל לשמות ב, י).

[טז] שמות ב, י.

[יז] דיון זה מבוסס  על המאמר של רבקה נגה, "מדרש שמות ספר שמות" מהלכים בחינוך, בהוראה ובהכשרת מורים אב תשמ"ג, עמ' 60–65.

[יח] שמות רבה א, כו.

[יט] שמות ב, יא–יב.

 

 

תגובה אחת

  1. עקיבא קונונוביץ

    מוטי, נהניתי מאד. זה מרתק ומקורי.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למוטי לקסמן