באקלימים החבויים משורר וצייר

חית הכוח כשאני לוחש את שמך האצטרובל האטום נפתח כפרח אני שומע את חישוקי העץ הקשים נעים על צירם מזמינים אותי ליפול אל תוך חשכת האורנים אל מחטיהם והעין המותשת מריבוי פרטים אינה מנסה כבעבר לאחות קרעים אלא משלימה עם חסרונך מביטה היא אל הסלעים האפורים  אל צינתם התהומית יותר מצינתך שלך עכשיו אני ניזון מן האדמה הפראית ממוקם עמוק ...

    זמן לא מוגד     אֲנִי צָרִיךְ לְהַסְתִּיר מִפָּנַיִךְ אֶת עֹדֶף הָרוּחַ שֶׁבִּי שֶׁאוֹצֵר בְּתוֹכוֹ אֶת השיגעון שֶׁיִּקְשֹׁר אוֹתָךְ אֵלַי לִצְמִיתוּת הַמַּיִם שֶׁבְּקַרְקָעִית עֵינַי מזדהרים מִן הַמַּלְכוּת הַזּוֹ כְּשֶׁאַתְּ מְמַגְנֶטֶת אֶת עַצְמֵךְ אֵלַי הַיָּרֵחַ מְסַיֵּד אֶת פָּנַי דּמי מתאדם וּמִתְאַמֵּץ לִהְיוֹת בּוֹרְדוֹ גַּחֲלִילִית קוֹרֶנֶת יוֹצֵאת ממחבּרותַיי מְאִירָה בפנסהּ אֶת הַנֶּצַח אֲנִי נִקְלָע לִזְמַן אַחֵר לֹא מוּגד