יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
לא יודעת מה יש לי אני מתאומים. הנושא תמיד ריתק אותי, וראיתי את כל הסרטים הדוקומנטריים בנושא. כאשר אני פוגשת הורים לתאומים, ישר אני חוקרת איך זה, בזה זה מתבטא, כמה זה שונה מילד אחד, במה שונה חווית ההורות לתאומים מילד יחידני.
אני חושבת שיש לי איזה פטיש תאומים. אחד מספרי הילדות האהובים עלי והנוגעים לליבי הוא "אורה הכפולה" של אריך קסטנר; ברומן שלי "סוף סוף רומן" (חרגול), יש לגיבורה שלי מאיה בנות תאומות, וחלק גדול מהזיכרונות שלה לאחר מותן במגיפות, הוא חווית האימהות לתאומות; והשיא: ברומן שלי "רואות מכאן את כל העולם" (הקיבוץ המאוחד/סימן קריאה), יש שתי בנות, שתיהן בנות 11, לשתיהן קוראים רחל, והן גיבורות הרומן. שתיהן אני, שתיהן מבוססות על ילדותי, אז למה הרגשתי צורך לפצל את עצמי לשתיים? לא יודעת. תעלומה. משהו שקבור בנפש כנראה.
שנים דשתי בסוגייה: מה מושך אותי ומבעית אותי בו זמנית בתאומים?
לפני כמה שנים ראיתי סרט ביס דוקו על תאומים. הסבירו שם שבלא מעט מן ההריונות יש למעשה שני עוברים והאחד נספג בשלב מוקדם מאוד לשני, שמתפתח ונולד כילד יחיד ורגיל.
הם טוענים שיש לא מעט אנשים כאלה, ש"ספגו" את התאום שלהם. הם גם טוענים שייתכן מאוד שאנשים אלה נידונים להתגעגע תמידית לתאום שלהם.
מרתק, נכון? גם מבעית ללא ספק. לחשוב שספגתי את התאומה שלי.
מאז, התחלתי לחשוב שאולי ישנה סיבה לעניין העמוק שלי בתאומים. מי יודע, אולי רחל הגדולה או רחל הקטנה מהרומן שלי, היא התאומה האבודה שלי?
נחמד 🙂
"רואות מכאן את כל העולם"
יעל,תודה עבור ספר נפלא!!!
תודה תמר, מקרב לב.
קראתי גם מה כתבת לי אצל שולמית.
תודה, זה כל כך מרגש.
you are more then welcom!
גם אני נחרדת ונפעמת מתאומות. התאומות הקובריקיות למשל מ"הניצוץ". כמובן שיש בתאומות משהו מאגי לגמרי
זה אולי גם כמו באהבה תחושה של ספיגה ובגללה ההחמצה.
היי יעל. תאומים תמיד הלהיבו אותי והייתי נוטה להתידד עמם. אפילו היתה לי חברה תאומה. המודעות לסיבות המשיכה לתאומים גרמה לדעיכה מסוימת של העניין שלי בהם ובכפילים מסוג אחר. פרויד קושר את הכפיל לספירה של המאוים. אוטו ראנק כתב על כך בספרו הנודע על הכפיל. יצירת האמנות המאוימת ביותר על הנושא,היא סרט של קרוננברג עם ג"רמי איירונס בתפקיד התאומים.שווה צפייה למרות שהסרט הוא על גבולות המגעיל והמזוויע.
זה באמת הסרט הכי אהוב עלי של קרוננברג, למרות שהוא מזוויע ברמות.
המושג הזה, של התאום שנספג (או לחלופין זוג תאומים שאחד מהם מת בלידה או לפניה) הוא מושג שיצא לי לשמוע. יש מי שאומרים שאז יש לאדם "תאום שחור" – ישות שלא באה לעולם אך יש לה נגיעה במעשיו, קול שני שמהדהד במוחו.
ופצפונת מ"פצפונת ואנטון" – "הו, לו הייתה לי אחות תאומה!".
יש עיסוק מצמרר בזה גם בספר שערכתי את התרגום שלו, "הסיפור השלושה-עשר" של דיאן סטרפילד.
חשבתי על מה שכתבת על התאומות, אולי אנחנו באמת תאומות שרק חיצונית מופיעות בדמות אחת. אני חושבת שלרבים מאיתנו, לפחות לי, יש משהו כמו "פיצול" מין הסתכלות דואלית על החיים. המציאות והדימיון שמשחקים בנפשנו. מה שהיינו רוצות לומר או לכתוב, ומה שיצא בסוף. הרבה מאד פעמים אני מרגישה כך. האם איננו מחפשות את הנפש התאומה שלנו?
מאד מזדהה איתך, ואולי לקחתי את מה שכתבת למקום אחר?
עדנה
אני מסכימה אתך, עדנה, אני חושבת שהחיפוש אחרי התאום הוא החיפוש אחרי האלטר-אגו המשלים שלנו עצמנו.
בספר 26A של דיאנה אוונס (בהוצאת מטר)מככבות תאומות זהות. בסוף, אחת מהן מתאבדת. מה שבאמת קורה פעמים רבות במציאות. שמעתי כל כך הרבה על תאומות ותאומים שאחד מהם מת במלחמה או באסון או התאבד או נעלם. ייתכן שלפעמים דווקא הכפילות הזאת מכבידה מדי, ואחד צריך ללכת כדי שהשני ישרוד. מוזר, מרתק, עצוב.
על פי הידע שלי, ההסבר לתופעה מהצד האזוטרי נקרא: Walk in" . נשמה שמתגלמת בגוף פיזי וזקוקה לתיגבור כוחות נפש, עקב תפקידה המיוחד, לעיתים, מקבלת תוספת נשמה. הדבר יכול לקרות ברחם ויכול לקרות במהלך חיים רגיל. הזמן שבו "מושכלת" הנשמה הנוספת יכול להתבצע במהלך ארועים קיצוניים כמו : אדם שהתחשמל ונשאר בחיים, אדם שעבר מוות קליני, אדם שעבר תאונה קשה ושרד. הדבר נשמע מפחיד עד הזוי אך אל דאגה, זה לא קורה כשהולכים , סתם, לישון וקמים בבקר עם תוספות…
לעיתים ההסבר ל"ריבוי אישיות" הוא בחדירה של נשמה נוספת כזו… וזה כבר סיפור רע וקשה, אבל אחר…
אולי זה קטע מגלגול קודם.
גם לי יש אובססיה לנושא, אולי משום שאחי תאומים והסיוט הגדול הוא להיות לבד מול שניים.
יש ספר חדש שיצא "התאומות" של לורי סנדרס של הוצאת מודן שדן בתאומות סיאמיות.זה ספר עלילתיודי מומלץ .
תאומים מאותו מין זה עסק ממש מסובך שנגמר או טוב לגמרי , או רע לגמרי.
גם אני חוקרת את הנושא ובמהלך צמחקרי העליתי תוצאות מפתיעות.
כן,
גם אותי הנושא מרתק.
אהבתי "ילד יחידני" 🙂
זו המקבילה ל"באופן עצמוני" ??
נדמה לי שאם הייתי חלק מתאומות, היה יותר קל בחיים ..
אולי השאיפה להיות פחות לבד, כביכול לחיות את החיים עם עוד מישהו "ממש", משהו שהוא מעבר לבן זוג או ילדים, למרות שזו רק פנטזיה, ובמציאות זה לא מתממש כך לתאומים בדר"כ.
מרתק כל מה שאמרתם, תודה.
רונית, יחידני זה מהמילון, מה לעשות. רשמית צריך להגיד ילד יחידני.
מאוד יפה כתבת, רונית.