שני הג'נטלמנים של חג ההודיה

יש סיפור מקסים של או הנרי – הסיפור שלו שאני הכי אוהבת – על שני גברים קשישים, האחד עשיר כחוש והשני הומלס עב בשר וגרגרן. בכל חג הודיה מזמין העשיר את העני לארוחה דשנה במסעדה טובה, כחלק מהרוח הנוצרית.

אבל בסופו של דבר גם העשיר נופל מנכסיו, והנה מגיע חג ההודיה, ולמרות זאת הוא מזמין את ההומלס לארוחה, כמדי שנה, כדי לא לחרוג מן המנהג שמחבר ביניהם כל השנים. אבל מפני שאמצעיו הידלדלו, הפעם הג'נטלמן הקשיש מזמין ארוחה טובה רק לאורחו ההומלס, והוא מסתפק בשתיית קצת מים. ואילו ההומלס כבר אכל ארוחה דשנה לא פחות אצל עשירה אחרת, שהזמינה אותו בטובה כדי שתירשם לכבודה מצווה בשמים, אבל להומלס לא נעים לספר את זה למטיבו השנתי, אז הוא אוכל גם את הארוחה הזו עד שהוא מתפקע.

כעבור חמש שעות שני רופאים צעירים משוחחים במחלקה לטיפול נמרץ על שני זקנים שהובאו לבית החולים ונפטרו: הומלס זקן שאחרי שאכל שתי ארוחות התפוצץ פשוטו כמשמעו, וג'נטלמן בחליפה שחורה מהודרת אבל מהוהה, שמת מתת תזונה.

הסיפור של או הנרי קיבל לנגד עיני חיים מבעיתים באיזו תוכנית בריטית משונה ומורבידית, שמפגישה לשבוע בדירה אחת אדם מאוד שמן ואדם אנורקסי. בדרך כלל מדובר בגברים ששוקלים 220 קילו, מה שנקרא אוביס של ממש, ונשים ששוקלות פחות מ-40 קילו, זאת אומרת בתת משקל חולני.

במהלך השבוע הזה נאלץ כל צד לאכול את התפריט הסטנדרטי של הצד השני. וכך רואים גבר שמן עד אימה שנאלץ לגווע ברעב ממרק מימי וכוס יוגורט ביום, אל מול אישה עם פיגורה של ניצולת שואה, שמאביסה את עצמה בגועל ובכוח בהמבורגר בגודל של גלגל מרכבה עם פיילה מלאה בצ'יפס.

אני חייבת לומר שהתקשיתי להאמין למראה עיני. ולא רק בגלל שהתוכנית הזו, כמו כל תוכניות הראליטי, רק מדגישה את הטירוף האנושי של ימינו. פשוט קשה להאמין איך מקץ מאה שנה, הסיפור המדכא של או הנרי הופך למכת עולם של ממש. כבר לא קוריוז טראגי, אלא מהות אנושית שאיבדה את הצפון.