יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
לי כתבה לי באחד הפוסטים, שבו הזכרתי שפינק פלויד מצוינים ללילות אהבה ראשונים, שחשבה שרק אצלה זה ככה. ואילו אני תמיד חשבתי שכל העולם כמוני, יודע את זה ומשמיע אותם בלילות אהבה ראשונים. ייתכן שישנו מישהו שלא יודע את הפלא הזה כבר שלושים ומשהו שנים? שהמוזיקה של פינק פלויד לא רק שהיא הכי ענקית וגאונית, היא גם הכי סקסית?
אז הנה, אני מציעה לכל נוער חובב טראנס, ראפ וצ"יל אאוט ושמיל אאוט… קחו פינק פלויד, תתמכרו.
לפעמים אני חושבת לי אם אהבתי אליהם מקורה באיכותם האובייקטיבית או רק בגעגוע סובייקטיבי. יענו, נתקעתי בטעמי המוזיקלי בנעוריי בשנות השבעים. את מיטב הלילות העברתי איתם, ולילות אהבה בכללם. ולא אשכח לעולם איך עשיתי אהבה עם אדם, אהובי האינסופי שמת, לצליליהם. הזיכרונות האלה טבועים בי לעולם ועד.
אבל לא, זה לא רק נוסטלגיה מתוקה. הם באמת ענקי המאה העשרים במוזיקה. באחד הלילות יצא לי לראות קונצרט שלהם משנת 1970 בשם "אקווס", שצולם בפומפיי. הצטמררתי, לא פחות מכפי שהצטמררתי מהקונצרט שהם נתנו בארץ בקיץ לפני שנתיים, לא בהרכב המקורי אומנם, אבל עדיין היה שווה.
אני ממש אוהבת את פינק פלויד אבל המוזיקה שלהם כל כך לא סקסית בעיניי. היא עמוקה, ייחודית ומנלכולית. קצת קשה להתרכז בסקס טוב עם מילים כה טעונות.
לדעתי זה הגעגוע לאהובך האינסופי, יעל. ואם היית עושה איתו אהבה לצלילי הנבל והחליל של מוצרט, על זה היית כותבת לנו. אני מודה, מעולם לא עשיתי אהבה סוערת לצלילי הפינק פלויד, אבל אף פעם לא מאוחר לנסות 🙂
תודה שירי ונעמי.
אני לא היחידה שאומרת את זה. כל חבריי בני דורי, ומעלי ומתחתי, ז"א, ילידי שנות החמישים והשישים, אמרו לי את זה. אולי הסמים גם תרמו להרגשה הזו? אולי. אבל גם היום הם נשמעים לי סקסיים. אולי באמת נתקעתי חחחח. יש מצב.
להיתקע קצת באהבה מיתולוגית זה לא כל כך נורא, יעל, למי מאיתנו אין אחד כזה?
יעלה, איזו דרך מרגשת לספר על אהבה אבודה.
בעקבות הפוסט שאלתי את בתי אם היא מכירה את פינק פלויד. היא אמרה "תעזבי אימא, רוק כבד, את תשנאי את זה" אמרתי לה "אולי בכל זאת תעשי לי דיסק מהאי-מיול," היא ענתה "אוף את והחברים שלך מבננות…"
אבל האמת שהיא בעצמה בננה נהדרת. ואולי היא כן תעשה לי דיסק—-
מאדם קובליו, הרי אנחנו אותו שנתון, איך לא צלחת לילות אהבה וסמים לצליליהם בשנות השבעים שמונים?
אני הייתי עם שטויות. את לא תאמיני. את הביטלס גיליתי מאד מאד מאד מאוחר.
אבל
בתחום "הרציני" הייתי עם באך ומהלר. בתלמה ילין הייתי פריקית של הקלאסיקה ובאקדמיה למוסיקה הלחנתי יצירות לתזמורת…
פשששש. אבל גם באך הוא אחלה. מתה עליו.
אני לצערי כבר לא. שנים שלא. ומאז שמכרתי את פסנתר הכנף רק צפרים שרות בחלוני
פינק פלויד גדולים, וגם הנוער של היום מודע להם, מהבן שלי אני יודע, אני אהבתי בזמנו את קווין.
ליל אהבה הכי טוב לי – בקול דממה ממוזיקה ואחרים.
כתבה מהלב.
הו, הנה מישהו שמכיר ואוהב.
פתחת לי חלון, יעל, אל מה שלא עברתי, וגם אני מאותו שנתון. מודה שלא התחברתי אל הפינק פלויד, רועש לי..
באזני המוזיקה הכי סקסית היא אולי הלחישה, האנחה.. אבל אני לא אידיקטורית טובה, כי הכי אני אוהבת שקט.
יעל, הזכרת לי את הסרט: "דג ושמו וונדה".ושם מוסיקה רוסית מטריפה להם את כל המולקולות, גם לי היכרות מאוחרת עם הפינקים, אצלנו בתנועה היה אסור לשמוע מוסיקה כזו ובטח לא לרקוד ריקודים סלוניים.
"אדמה אדמתי רחומה עד מותי" היה מוציא סקס עברי למהדרין:)
ועכשיו עם באך ועם מריאן פייתפול אני יכול להגיע לרקיע השביעי
הסולואים של הגיטרה החשמלית מאוד אורגזמיים. אני בכלל, הפעם הראשונה ששמעתי את shine on you crazy diamond הייתה בערב שפגשתי את מי שהיה למאהבי הראשון. מזל שהוא באמת היה ראוי להתאהבות שלי, כי עם המוזיקה הזאת הייתי עלולה ליפול לרגלי כל אחד, בייחוד אחרי שהוא אמר שהוא גיטריסט :).
יעל יקרה,
דווקא לא מעט מהנוער, לפחות אלה שאני מכירה, מעדיפים את הפינק פלויד ומוסיקה של פעם-סנטנה, חיפושיות, קווין ואחרים על פני טראנס ודומיו.
יעלה, אני אתך בפינק פלויד, אבל זה אפעס לא חוכמה. כנראה כל דור מפתח אזניים מסוג אחר לגמרי, פנימיות וחיצוניות.
יעל , יותר מהמוסיקה של פינק פלויד מעניין אותי האקס המת(לוגי)
אני אישית מעדיפה את קווין חושבת שהם ענקים. הילדים שלי והחברים שלי שומעים את פינק פלויד הולכים עם החולצות שלהם, פוסטרים וכו" , בקיצור הם עדיין חזקים מאד בשטח
לא ניסיתי את השילוב.
אבל comfortably numb
שולתתתתטט בכל מצב בעיני.
(ובמחשבה שנייה, גם סמנטית הוא יכול הלתאים לחלק מלילות האהבה האולי פחות מוצלחים …) :)))
הם ענקים ובגלל זה צריך להתרכז בהם, לא? ככה אני מרגישה.
אז מה סקסי? – בלוז צרוד.
יעלה, אולי לא ענקי המאה העשרים, אבל בסוגם – הפסיכדלי – מפוארים. ואיזה דרך יפה מצאת לדבר על אהבה.
יעל, גם אני חושבת שיש בחיבור שלנו למוסיקה משהו בלתי אמצעי. יש מוסיקה שיכולה לתפוס אותנו בקרביים, בלב. בכל האיברים הפנימיים. ולא, זו לא רק נוסטלגיה.
ריגשת אותי עם האיזכור של אהובך.
גם אני אוהבת את המוסיקה של פינק פלויד. לא רק ללילות אהבה עברו עם המוסיקה שלהם. אני אפילו כתבתי את התזה שלי לצלילי המוסיקה שלהם.
איזה תגובות מקסימות. שמחה שיש קוצנזוס בדורנו, ואולי גם בדור הצעיר יותר.
פינק פלויד נפלאים, אף כי אני חייב לציין שהיכרתי אותם די מאוחר בהתפתחותי המוזיקלית. מבחינת סקסיות, אני יכול להבין בהחלט את החיבור ל-Wish you were here, אבל אללבומים אחרים של הפינק פלויד (לבטח החומה) לא מתקשרים אצלי לסקסיות במיוחד. מה כן? קינג קרימזון. והפסקול של Fire, walk with me של דייויד לינץ".