בננות - בלוגים / גיורא לשם / גרילה תרבות בשיח' ג'ראח
עֵט לָעֵת
  • גיורא לשם

    יליד תל-אביב, 1940. נשוי ואב לשתי בנות. למדתי בילדותי מוזיקה קלסית. אני בוגר ביה"ס החקלאי-התיכון בנחלת יהודה. התחלתי לפרסם שירה במוספים ובכתבי-עת לספרות ב-1959. למדתי באוניברסיטה מדעי הטבע והתמחיתי בפיתוח תוכנה בתחומי הרפואה. בשנות ה-90 עסקתי בעריכה בתחום העתונות היומית.ב-1997 נמניתי עם מיסדי הוצאת קשב לשירה ועורכיה. עיקר עיסוקי כיום הוא בתחומי הספרות השונים, לרבות תרגום מאנגלית ולעתים מגרמנית.  רשימת פרסומים (מקור, שירה): הוא ולא מלאך. עקד. 1966 צבעי יסוד. אל"ף. 1985 הסוסים האחרונים בתל-אביב. כרמל. 1892 שולי האש. הוצאת "קשב" לשירה. 1999 הנה ימים באים. הוצאת "קשב" לשירה. 2007 תמונה קבוצתית עם עיר, הוצאת "קשב" לשירה, 2010 מסה מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם. זמורה-ביתן/אגודת הסופרים העברים. 1991 ציירי הנמרים. הוצאת "קשב" לשירה, 2008 תרגום שירה ויליאם בלייק.  נישואי העדן והשאול. עקד. 1968 שאול כרמל. מצלע חלום. הוצאת הקיבוץ המאוחד ואגודת הסופרים העברים. 1990. (מרומנית, ביחד עם המשורר) ריבה רובין. דיאלוג – מבחר שירים 1990-1970. ספרי עתון 77, 1992 ברברה גולדברג. הדבר הנורא הקרוי אהבה. כרמל. 1993. (ביחד עם משה דור) דניאל ויסבורט. אֶרֶצְכֶּלֶב. כרמל. 1994. (ביחד עם משה דור) ויליאם בלייק. נישואי העדן והשאול. הוצאת "קשב" לשירה. 1998. (תרגום חדש) ד.ה. לורנס. ורד כל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2001 אדריין ריץ'.  דם הוא רעל קדוש. הוצאת "קשב" לשירה. 2002 אליזבת בישופּ. מעל האבנים מעל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2005 ריבה רובין. גבישי רוח. הוצאת "קשב" לשירה. 2010 סיפורת  (--). החלילן ושדון ההר – סיפורי עם איריים. גוונים. 1996 א"א פו, רבינדרת טאגור. חטאים (מבחר סיפורים). גוונים. 1997 אנדרו סאנדרס. חנינא, בני. גוונים. 1998 ניק קייב. ותרא האתון את המלאך. גוונים. 1999 קרסמן טיילור. מען לא ידוע (נובלה במכתבים). נתיב 2002 דז'ונה בארנס. חֹרשלילה. כרמל. 2004  (--). כלובי הנשמה. גוונים. 2004 (מבחר מהחלילן ושדון ההר) אנדרו סאנדרס. אישי, בר כוכבא – רומן היסטורי. גפן הוצאה לאור. 2005 קולם טויבין. האמן. בבל. 2006 קולם טויבין. אמהות ובנים. בבל. 2009 מסה יוסף ברודסקי. מנוסה מביזנטיון. ספרית פועלים. 1992 סבינה ציטרון. כתב אשמה. גפן הוצאה לאור. 2007 עריכת אנתולוגיות: רבקול. התאחדות אגודות הסופרים בישראל. 1989. (עריכה ותרגום) The Stones remember – אנתולוגיה של השירה העברית החדשה. הוצאת THE WORD WORKS. (ביחד עם ברברה גולברג ומשה דור), 1992.    פרסים ספרותיים פרס ברנשטיין לביקורת ספרות. שנים: 1982, 1984, 1986 פרס מרים טלפיר לשירה. 1985 קרן ראש הממשלה. שנים: 1985, 2003 נוצת הזהב, פרס אקו"ם לשירה. שנים: 1990, 1997 עיטור רשות הספריות הציבוריות בארה"ב בעבור אנתולוגיה זרה. 1992. מבחר פרסומים בתחום תוכנת מחשבים

גרילה תרבות בשיח' ג'ראח

 

שמעון הצדיק אינטרנשיונל

עוד ניתוח קוסמטי קטן וכבר לא תזהו אותה – זו היתה שיח ג'ראח, כפר פלסטיני ירושלמי, תושביו פליטים של 48 ומגדל המואזין מזדקר ליד תחנת הדלק. לפני גגות הרעפים ו-200 יחידות הדיור מבטון והחניון לנוחות מתפללי מתחם שמעון הצדיק. לפני שהיו בתיה לאפר והדמוקרטיה לשטיח ניגוב רגלים. לפני שהוכרזה קבל עם ועדה התנחלות "כבשת הרש" הקדושה לירושלים ולתפארת מדינת ישראל. 

באישון לילה – השעה החביבה על החוק, הקיפו עשרות שוטרי מגב את בית משפחת אל-קורד ופינו את יושביו בכח רב אל הרחוב. בבוקר כבר הגיעו משחררי שיח ג'ראח לארגון "נחלת שמעון ('הצדיק') אינטרנשיונל" אל ביתם החדש. אך החוק לא הגיע מוקדם, הוא הגיע, יש לומר, באיחור ניכר. החוק החזיק בידו שטר קנין מיושן, אי משם, ועל חותמות עותומניות נישאו בגאון ובדיו חדש ונוצץ חתימות שופטי המחוזי והעליון וקבעו באופן חד משמעי – אדמות 48 יושבו לבעליהם החוקי (כלומר, רק אם הוא יהודי)!

וכך בסדר מופתי, בית אחר בית נופל בשבי אי שיוויון משפטי ואזרחי. כוחות משטרה עצומים מוקצים לא רק לפינוי אמהות וילדים, אלא לדיכוי אלים של תומכים ומפגינים. המאבק בשיח ג'ראח הפך זה מכבר לכר החבטות לא רק של כוחות הביטחון, אלא של כל גורם המבקש לקדם שנאה ופחד, להשתיק כל ביקורת ולהסית כנגד פעילי וארגוני זכויות אדם וכנגד האוכלוסיה הפלסטינית.

השלב האחרון והאלים ביותר בטיהור שיח ג'ראח מתושביה הפלסטינים (וכינון תסבוכת מתנחלית למהדרין בטבעת חנק על ירושלים) כבר החל, אך כל עוד נמשיך במאבק – הוא לא יהיה השלב הסופי. משמרת המחאה בשיח ג'ראח מוסיפה להתכנס שבוע אחר שבוע והיא הולכת וגדלה.

נשיר שירים ונעמוד זקופים עם תרבות שמסירה מעליה את העוול וחודרת לחזון חדש ובריא לחברה הישראלית והפלסטינית בחיים משותפים, צודקים ושווים. "אין קדושה בירושלים הכבושה" וכאן – אנו גרילה תרבות חוברים לתנועה המקסימה לשחרר שייח ג'ארח. לליצנים נביא שירה והומור, למתופפים נתופף מהפכת שירה, למגאפון נביא עוד מגאפון פואטי ונחבר בין המאבקים מירוחם, קרית גת, לרחובות, נפיל את מגדלי אקירוב ונבנה חברה מחדש.

משתתפים:

ü     אביה בן דויד

ü     אבנר עמית

ü     אהרון שבתאי

ü     אורי עגנון

ü     אורן ירמיה

ü     אליענה אלמוג

ü     אלמוג בהר

ü     אסנת סקובלינסקי

ü     בעז יניב

ü     דניאל עוז

ü     יהודה עתי

ü     יהושע סימון

ü     יובל בן עמי

ü     יובל עיברי

ü     יובל פז

ü     יונית נעמן

ü     יעל בירנבאום

ü     מי טל נדלר

ü     מרואן מחול

ü     מתי שמואלוף

ü     נטלי לוין

ü     נעמה גרשי

ü     עדי עסיס

ü     ערן הדס

ü     ערן צלגוב

ü     רועי צ'יקי ארד

ü     רוני הירש

ü     שי אריה מזרחי

ü     תאמר מסאלחה

ü      תהל פרוש

ביום רביעי, ה-23 ביוני, נפגש לאירוע מיוחד בשיתוף פעולה בין תושבי שיח ג'ראח וגרילה תרבות – אירוע של מחאה משותפת, בעדויות, בשירה ובמוסיקה. נביע בקול גדול את תמיכתנו הבלתי מסויגת בתושבי שיח ג'ראח ומזרח ירושלים כנגד האיוולת של בתי המשפט וכוחות הביטחון, כנגד הבריונות היומיומית של הדיירים החדשים, וכנגד עוולות הכיבוש בירושלים, בעזה ובגדה והרדיפה אחר האזרחים הפלסטינים-ישראלים.    

גרילה תרבות — ארגון יוצרים וכתבי עת, שמטרתו להוציא את השירה ממגדל השן הצונן אל השטח הבוער ולהשתמש ביצירה בישראל כדי לסייע במאבקים חברתיים. אירועי גרילה קודמים:

http://www.gerila.co.il

http://www.justjlm.org/

 

136 תגובות

  1. אני רק חושבת מה היה קורה אם זה היה הפוך
    איפה כולם היו כשנקרעו בני עמנו מישוביהם בהתנתקות
    והשם גרילה תרבות לא מוצא חן בעיני
    במילה גרילה יש הרבה איבה

    • מה זאת אומרת איפה הם היו, הם היו ב"קפה קפה" עם סייד קשוע כמובן.

      • אני לא בעד עוול רוע ואכזריות אבל אלמלא היינו מתעקשים על זכותנו להיות כאן אנא היינו באים לתוך הים היו משליכים אותנו
        נעשה כאן צדק הסטורי
        ואני יודעת עוד משהו
        מהרסיך ומחריביך ממך יצאו
        לאנשי השמאל יש עורף חזק אנשי הימין והמרכז כדי שיוכלו לשחק לפנינו דמוקרטיה ונאורות נראה אותם כשהעורף הזה חלש יעשו להם בדיוק כמו הלינץ' בג'נין
        השנאה שלהם אלינו היא בגנום שלהם
        מורשת מימים קדומים
        יפי הנפש המתגדרים כשמאלנים
        משחקים לידיהם משחק מסוים
        לא ראיתי אותם מפגינים למען מיגון לילדי אשקלון ואני באתי מהתופת הזאת

        • צל משחק מסוכן

          לסבא שלי לקחו אדמות במצרים הוא ברח משם כל עוד נפשו בו לעיר הדרומית ירוחם שם אכל חצץ וחול
          מי יחזיר למשחתו את דונמי האדמות הא?
          הוא היה שם גביר

          אני אומרת עניי עירך קודמים הפגינו למען החלשים והמסכנים בתוך עמנו קודם
          אם יזהו בנו חולשות
          יאכלו אותנו חיים זה הוכיח את עצמו לאורך ההסטוריה

      • משייח ג'ראח ירו על אמי שהיתה ברמת=רחל.
        הכדור חלף סנטימטרים אחדים מעל ראשה.
        זה היה בשנת 47 .
        מה בדיוק השתנה?

        • לי כואב שאת התגובות אני צריכה לכתוב בעילום שם שלא אחשב לחשוכה ופרימיטיבית לנוכח השמאל
          ואני בכלל לא שמאל ולא ימין ומתבלבלת תדיר ביניהם רק יודעת מה שהלב והאינטואיציה והעובדות ההסטואריות אומרות לי שמהם לא יצא טוב אם נפגין חולשה התרפסות ופרוד
          ספורו של עיתון הארץ וענת קם הם משל וסמל לכרסום הזה, סורי

          • ותעשו גרילה תרבות אצלנו לצמצום הפער בין מרכז ופריפריה, לביעור הנחשלות לעידוד השכלה גבוהה בערי פיתוח
            למיגור האבטלה , הפשע והסמים
            אנשי תרבות בואו להתנדב בבתי ספר בפריפריה תעשו שם ימי עיון
            תהיו שם אמני הבית
            זהי מפעל חברתי!
            זוהי תרבות הומנית !
            עניי עיריך קודמים!!!!בזה יתבטא חוסננו מול שלל האויבים המאימים לטרוף אותנו חיים
            נטפל קודם בפצעינו אנו

          • יש בקרב השמאלנים פשיסטים לא קטנים, יותר ממה שיש בכל קבוצה אחרת.

            צריך להיזהר מהם- אני מבין לליבך.

          • חגי מה שמדהים הוא שאנחנו צריכים ללמוד מהערבים מה זה איחוד הם מלוכדים ומגינים אחד על השני בעזה מישהו משתעל ומיד ביפו עכו ונצרת וכפרי המשולש מידים אבנים אנחנו צריכים ללמוד מהם מה זה ליכוד
            אצלנו יהודי ליהודי זאב זו הטרגדיה של העם שלנו
            זה אנחנו שצריכים להיות חזית אחת מלוכדת כדי לא לאבד את המעט שיש
            זכות ראשונים על הארץ הזאת היא לנו
            ואם לא נאמין בכך
            היא תשמט מידנו מספיק מה שקרה בימית ובישובי גוש קטיף המלקקים עדין
            את פצעיהם
            מדוע לשם לא הגיעה גורילת התרבות הא????

    • ההתנתקות היתה משטחי ארץ לא שלנו, שהתיישבנו בהם רק באופן זמני, משיקולי ביטחון. אותם שיקולים הצריכו, בסופו של דבר, לפרק את אותם היישובים ולהעביר את תושביהם למקום אחר.

      הטיפול במפוני גוש קטיף היה ועודנו מחפיר ומתחת לכל ביקורת. אבל לפחות שיכנו אותם בקרוואנים ובתי מלון, בניגוד למפוני שייח ג'ראח שגרים באהלי פלסטיק.

  2. גיורא לשם

    מכיוון שאיני שמאל ואיני ימין, ניצבת כאן, לדעתי, בעייה מעשית ביותר, ולאו דווקא אידאולוגית.
    התישבות בשיח ג'ראח פירושה מתן זכות השיבה ליהודית אל מה שהיה רכושם לפני 1948.
    זאת בדיוק הזכות שאיננו רוצים להעניק לפלסטינים.
    אם נקדש את הזכות הזאת ליהודים, בסופו של דבר ניאלץ להעניק אותה גם לפלסטינים.
    אינני חושב שמימוש הזכות יגרור אחריו שלום בין העמים אלא יגרום לשפיכות דמים רבה יותר.

    • פעם צעקו "יהודים לכו לפלסטינה". עכשיו צועקים "יהודים צאו מפלסטינה". לא פה ולא שם. אבל איפה שהוא צריכים להיות, לא גיורא?

      • מי אמר שהם צריכים להיות איפה שהוא?
        ומה רע בלהיות אזרחים שווי זכויות במדינת פלסטין הדו לאומית?

        הבה נזכר במאורעות ונשאף למדינה דו לאומית, האסלאם הסובלני יפרוס עלינו כנפיו ונאמר אמן.

        אכן סוג של התכחשות עצמית, אבל כל החבר'הבאים אז זה חייב להיות צודק.

        • אנחנו חיים בישראל , שהיא מדינת היהודים. ושום קישקוש וחזרה על הכינוי המופרך "מדינת פלסטין" לא יעזור- אין דבר כזה

        • המפלצת הדו לאומית היא אם כל הסיוטים
          אם היא תיווצר מיד ראש אחד יאיים לטרוף את הראש האחר כמו במיתולוגיות הקדומות
          הם לא יסתפקו רק בעזה ובישובי הגדה הם חומדים את תל אביב
          וסביבתה

        • שווי זכויות?

          כמו של הקופטים במצרים? הכורדים בתורכיה? כמו בין החמולות השונות בישובים הערביים? זכויות כמו באיזה מרחב ערבי בדיוק?

          כמה חבל שאי אפשר לערוך את הניסוי הזה אך ורק לחפצי השוויון המדומיין הזה.

      • דוד,
        ברור שאיפה שהוא צריכים לחיות, אבל לא על חשבון הבית של מישהו אחר.

    • מירי פליישר

      מסכימה איתך גיורא. כל פעולה "צודקת" תגרור פעולות דומות.

      • תמיד נגרור ונעורר תגובות העיקר החוסן והנחישות שלנו
        מול אויבים מבית ומחוץ
        ולמה נהיה יותר צדיקים מהאפפיור, כדי למצוא חן בעיני מי שימצא בנו תמיד מומים?

  3. העיקר הוא שגרילה תרבות עם צ'יקי ושות' יוכלו לאכול בראוניז בנחת בנסיך הקטן. כל השאר לא חשוב.

    • גיורא לשם

      לדוד,
      אין ספק שזכותנו לחיות במדינת ישראל, ויתכן שיש לנו אפילו זכות לחיות בהתנחלויות, ובלבד שמדובר בשטחים שאינם בבעלות פלסטינית פרטית.
      הבעייה נעוצה ברצון להפעיל זכות שיבה באופן חד-צדדי. אני חושש שהנטייה הזאת תגרור אחריה טענה לזכות שיבה של הפלטסינים.
      למגיב אלמוני,
      לצ'יקי ארד וחבריו הזכות לאכול בראוניס בכל מקום שירצו.

  4. לפחות נחסך מן המסכן להכיר את אחיינו. לא?

  5. לא רק שאתם חסרי כישרון, לקקני ממסד, אתם גם משהמים את המדינה בעצם המצאותכם בה. שובו לגרמניה! אשכנאצים!!

  6. גיורא לשם

    מחקתי תגובה שהכילה דברי הסתה כהגדרת בחוק הפלילי.

  7. הפנטזמגוריה שאתה מתאר בציניות כואבת לא רחוקה כל כך מחזון החמאס
    לצערי

  8. דעתך גיורא היא דעת יחיד במפגן הזה ואני מתפלאת שאתה לא ער לכך שדאגתך – המובנת – אינה קשורה כלל למוטיבציה של שאר המפגינים, שהם, ככלב פבלובי מתייצבים לשורה בכל פעם שנדמה כי איזו "עוולה ציונית" חדשה צצה – ולא שאנו טלית שכולה תכלת – אלא שתמיד מתכסים ידידך הצבועים באצטלה ש"מהצד השני אין לי ציפיות" או דיבורים על-כך שהרצחנות האסלאמית היא תוצאה של הכיבוש.
    ועוד כהנה וכהנה דיבורי סרק שכל קשר בינם ובין הסכסוך העקוב מדם – שחיטת נוסעי אוטובוסים בשנות ה-30 וסירוס ובישול על פרימוס של הישוב היהודי בחברון(גם אונס, הפשטת עור ועוד) ועוד כיוצא בזה – כל אלה אין להם דבר וחצי דבר עם "הכיבוש" – אלא אם כן כל התיישבות ציונית בא"י לכיבוש תחשב – וזו למעשה המסקנה המתבקשת היחידה מדברי ההבל הללו.
    שכן כיבושי 48 אינם שונים בדבר מכיבושי 67, אלא בעיני תמימים, טיפשים, עיוורים ומתחסדים – או כל קומבינציה שמשלבת בין הנ"ל.

    • גיורא לשם

      דעתי, אכן, דעת יחיד.
      אני ער לכך שהנימוק להתנגדותי להפקעת שיח ג'ראח מן התושבים הפלסטינים אינו דומה לזה של מארגני העצרת, אולם אני מכבד את עצם ההתנגדות להפקעה.
      צר לי שאני עצמי אינני מסוגל להשתתף בהפגנה מסיבות בריאותיות.
      אני סבור שבלוג צריך להיות לעתים במה לעניין שיש בו צדק מסויים, אפילו אם העניין שונה בהנמקתו מדעתו של בעל הבלוג.
      בסופו של דבר, ברשימת המשתתפים מכרים שאני מכבד ומעריך.

  9. כל ארץ ישראל, לכל עם עם ישראל, בכל שעה ובכל זמן. כל השאר אורחים רצויים או לא רצויים.

  10. חומר למחשבה

    חמר אדיר למחשבה!!!
    אגדת עם ערבית- מדהים

    יושב אכר לסעוד עם בנו הקטן, והאכר אומר לבנו:
    "הסתכל סביב, יא איבני,
    וראה את האדמה השחורה והטובה – כל זה שלנו.
    פעם גרו כאן יהודים 'ציונים',
    והם בנו כפרים וחרשו את השדות
    ואהבו את עבודת האדמה והפריחו את השממה.

    הבן מסתכל על אביו האכר בעינים שחורות וגדולות ושואל אותו:
    "ומה אנחנו עשינו?"

    "אנחנו, יא איבני – עונה האיכר – נלחמנו ביהודים
    כי חשבנו שהם באו לגזול את אדמתנו.
    מאה וחמשים שנים נלחמנו בהם,
    אבל הם חרשו את האדמה והיו מוכנים להלחם ולמות בשבילה.
    הם הקימו כפרים בכל הארץ, וגם מדינה יפה, יא איבני, מדינה 'ציונית ',
    ואותנו הם גרשו, ובכפרים שלנו הם שמו "ציונים"
    ולא הצלחנו לנצח אותם".

    "לאן הלכו כל היהודים, אם הם היו חזקים כל כך?"

    "הרוח לקחה אותם, יא איבני.
    הם נעלמו כמו טפות הטל על העלים.
    פתאום נמאס להם מהמלחמה,
    נמאס להם מהאדמה,
    והם רצו "שלום" ולא רצו יותר להלחם בשביל האדמה,
    ושלא ימותו יותר החיילים שלהם במלחמה".

    "בחיאת אבויה! רק שלום בלי אדמה?
    מה יעשו היהודים רק עם שלום בלי אדמה?"

    "נעשו מג'נונים היהודים ורק שלום ענין אותם.
    והאמהות של החיילים הגבורים
    יצאו לרחובות ועשו הפגנות.
    ואנחנו, יא איבני, נתנו להם את מה שביקשו –
    נתנו להם שלום".

    "אז לאן הלכו, יא אבויה, אם נתנו להם שלום?"

    "נתנו להם שלום, יא איבני, והם נתנו לנו אדמה. כל פעם קצת.
    והיום כל האדמה שלנו וכל השלום שלהם.
    יש להם עוד קצת אדמה בחוף הים, אבל למי זה איכפת?
    בעוד כמה שנים גם את זה הם יתנו.

    הם כבר לא אוהבים אדמה, הם אפילו שכחו מי היו הציונים
    שפעם בנו כפרים והפריחו את השממה.

    הם הפסיקו לקרוא לאדמה "מולדת"
    הם קוראים לה נדל"ן,
    וכמה שהנדל"ן יותר קרוב לים הם אוהבים אותו יותר
    כי הוא נותן להם יותר כסף".

    "ומתי תקח אותי לראות את היהודים שגרים בנדל"ן על החוף, אבויה?"

    "פעם אקח אותך, יא איבני, לראות את הבתים הגבוהים
    של היהודים על החוף ליד הים.
    ועכשיו הסתכל סביב וראה את החרמון והכנרת והתבור
    ותדע שכל זה שלנו.
    וזכור שאדמה זה הדבר הכי חשוב והכי יקר שיש לבן אדם,
    יותר יקר מאשה שלו,
    יותר יקר מבן שלו,
    יותר יקר מחיים שלו,
    יותר יקר משלום".

    והאיכר קם לאיטו, אוחז בידו את מחרשתו
    והמשיך לפתוח תלם ארוך באדמה השחורה
    באדמה המקודשת שפעם היה לה חזון
    הובאה על מגש של כסף לאויבנו…

    • את האגדה הזאת מצאתי היום במייל שלי ,כאילו מישהו שלח אותה במיוחד לשתף גם אתכם

      • השבת תקרא פרשת בלק שבא מטעם מלך מואב לקלל את עם ישראל ויצא מברך
        כשראה את אוהלי ישראל אמר מה טובו אוהליך ישראל
        למה?
        כל פתחי האוהלים לא היו אחד כנגד השני אלא מהופכים
        במובן המטפורי – פתחי הפה
        הם היו מלוכדים לא דיברו סרה איש ברעהו
        לכן לא תפסו בהם הדינים ולא תפסה בהם הקללה
        רק אהבת ישראל ואחדות ישראל יחסנו אותנו מפני אויבנו שבפתח
        ואז כל רעה תהפוך לטובה
        רק יחד

  11. מה עם עזמי בשארה, מתי אתם מחלים את פניו של בוגד זה?

  12. מתי שמואלוף חנפן של ערבים וצ'יקי בן תיקי חנפן של נשים. שניהם עם הכיבוש המוסלמי יהיו הראשונים לשלם את המחיר. יובלו אחר כבוד אל הקיר.

  13. איך יצאו להם כל אלה מפורום 'ישראל ביתנו' ופתחו להם דיון בינם לבין עצמם, אה, גיורא?

    שיהיה לאסותא, חברים

  14. אהרן שבתאי, זקן השמאלנים, חסר עמוד השדרה. אנחנו עוד זוכרים איך כתבת את הספר "בגין" מתוך הערצה לאיש. ומשהכרת את טניה הפכת עורך ונעשית משכוכית זקנה ומבאשת בראש עדר עיוור.

    • גיורא לשם

      למי שהעיר כלפי אהרן שבתאי:
      רק טיפש גמור אינו משנה את דעותיו כאשר הוא סבור שהמציאות השתנתה.
      אין בכך כדי לומר שאני תומך או לא תומך בדעה זו או אחרת של אהרן שבתאי.
      אני תומך בזכותו להביע אותה.

      • ישורר אפוא שבתאי שירים לאחמד יאסין ורנתיסי ויתפוצצו לנגד עיניו גיבוריו. שם רשעים ירקב – יאבדו כל אויביך ישראל. אמן.

      • ארץ ישראל היא אותה ארץ ישראל, הים הוא אותו ים והערבים הם אותם ערבים. מי שהשתנה זו לא המציאות, זה א. שבתאי חסר עמוד השדרה שכשרונו הספרותי מתגמד פי כמה למול אחיו הנפלא.

        • חמר אדיר למחשבה!!!
          הגיע אלי במייל ממנהרת הזמן מ1938
          אגדת עם יהודית- מדהים

          יושב בנקאי יהודי לסעוד עם בנו הקטן, והבנקאי אומר לבנו:
          "הסתכל סביב, מיידלע,
          וראה את האדמה השחורה והטובה – כל זה שלנו.
          פעם גרו כאן גרמנים טובים,
          והם בנו כפרים וחרשו את השדות
          ואהבו את עבודת האדמה והפריחו את השממה.

          הבן מסתכל על אביו הבנקאי בעינים שחורות וגדולות ושואל אותו:
          "ומה אנחנו עשינו?"

          "אנחנו, בני – עונה האיכר ביידיש – נתנו לגרמנים להשאיר אותנו חסרי אדמה ועסקנו בבנקאות ובמסחר בשקט
          אבל הם חרשו את האדמה והיו מוכנים להלחם ולמות בשבילה.
          הם הקימו כפרים בכל הארץ, והיתה להם מדינה יפה, בני, מדינה גרמנית,
          ולא הצלחנו לנצח אותם בנשק".

          "לאן הלכו כל הגרמנים, אם הם היו חזקים כל כך?"

          "הרוח לקחה אותם, בני הטוב.
          הם נעלמו כמו טפות הטל על העלים.
          נמאס להם מהאדמה,
          והם רצו "שלום" ולא רצו יותר להלחם בשביל האדמה,
          ושלא ימותו יותר החיילים שלהם במלחמה".

          "באמת רק שלום בלי אדמה?
          מה יעשו הגרמנים רק עם שלום בלי אדמה?"

          "נעשו משיגנע הגרמנים ורק שלום ענין אותם.
          והאמהות של החיילים הגבורים
          יצאו לרחובות ועשו הפגנות.
          ואנחנו, בני, נתנו להם את מה שביקשו –
          נתנו להם שלום ולקחנו להם את אדמתם דרך הלוואה בריבית קצוצה".

          "אז לאן הלכו, אם נתנו להם שלום?"

          "נתנו להם שלום, בני, והם נתנו לנו אדמה. כל פעם קצת.
          והיום כל האדמה של האיכרים שלנו, של משפחת רוטשילד, וכל השלום שלהם.
          יש להם עוד קצת אדמה בברלין, אבל למי זה איכפת?
          בעוד כמה שנים גם את זה הם יתנו.

          הם כבר לא אוהבים אדמה, הם אפילו שכחו מי היו אנשי הקיסר
          שפעם בנו כפרים והפריחו את השממה.

          הם הפסיקו לקרוא לאדמה "מולדת"
          הם קוראים לה נדל"ן,
          הגרמנים הליברליים האלה, הקוסמופוליטים

          "פעם אקח אותך, יא איבני, לראות את הבתים הגבוהים
          של הגרמנים האינטלקטואלים בברלין.
          ועכשיו הסתכל סביב וראה
          ותדע שכל זה שלנו.
          וזכור שאדמה זה הדבר הכי חשוב והכי יקר שיש לבן אדם,
          יותר יקר מאשה שלו,
          יותר יקר מבן שלו,
          יותר יקר מחיים שלו,
          יותר יקר משלום".

          והבנקאי היהודי קם לאיטו, והביט
          באדמה המקודשת שפעם היה לה חזון
          הובאה על מגש של כסף לאויבנו היהודים…

          יפה לראות איך אין הבדל גדול בין היחס לערבים כיום ליחס ליהודים בשנות השלושים בגרמניה

          • איזה חומר למחשבה, קודם שילמדו יידיש. יש קורסים אצל פרופ' נוברשטרן בבית שלום עליכם, זייט מיר געזונט און שטארק.

          • אבל השואה לימדה שאין מולדת לעם הזה מלבד ישראל זה בדיוק הענין ואת זה לא מבינים
            והאנטישמיות העצמית הכי גרועה
            משנאיך ומחריביך ממך יצאו
            וישראל ביתנו זה לא שם של מפלגה

          • קבוצה של מפונקים במחאת לוקסוס. גורו לכם נבלים.

          • עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב וגם לא במתי שמואלוף וחבר מרעיו.

  15. יעל ישראל סוף סוף פתחה בלוג שלה לתגובות, כי סיננה את ליאור עזיז. הנה היא שוב תספר לכם כמה היא מוכשרת נחשבת, זוכה בפרסים מההוצאה המצוק3מקת שלה, מעלה עובש מלפני עידנים לאינטרנט, מקשקשת פה מקשקשת שם-נובחת מזדיינת נוהמת חוטפת בטוסיק-ונעלמת

  16. מי זה כאן? עזיזון בן זרגיגון שנשטף עם מימי האסלה? של נעליך וקצץ את לשונך המחורצת ככלב בדברך על הסופרת המופלאה י. ישראל. בוש לך, טרוף-דעת וחסר-סיפוק שכמוך. לך לשירותים ואונן שם בשקט.

    • עזיזון בן זרגיגון

      אין אף משורר אחד ראוי או נחשב ב במסיבת התרון הסופי הזו שמתקיימת בשיך גראח-רק גרפומנים, עלוקות מוצצי דם, חסרי כישרון, שכמהים לפרסום להכרה ומה יכול לתת להם פרסום טוב יותר מאשר ליקוק תחת לערבים?

      אז לכל חובבי השפיך הערבי על הפנים. עזיז מגיע -שמנו עכוזים הרחיבו טחורים-היכונו למות מות גיבורים

      • גרפומנים ארורים. "לצאת" הם מבקשים. נוציא אותם לטיול באיראן, שישחררו את האישה שם. צבועים!

  17. בן באידיש -אינגעלא לא מיידעלא

  18. לשם, בינתיים רק אמיר אור ואתךה לא סגרתם תבלוגים שלכם בפני-אולי עוד יש לך תקומה..

    הכלבה הסרוחה הזו יעל ישראל מאחלת לאדם למות, רק כי זרק חתול לרחוב. איזו מפלצת את יעל ישראל. גם חסרת כישרון גם חנפנית ולקקנית ממסדית, גם מלאה בנודים של עצמה ומארגת לה ערבי שירה ומעניקה לעצמה פרסים ובזכות קשרים עם רן יגיל מקבלת ביקורות טובות במעריב. זונה! פרצוף תחת בעצירות! כיעור חיצוני ופנימי כאחד! לכי מפה כבר! רדי מהארץ!

    • אין מה לעשות, בכל שורה מקופלת של יעל ישראל, יש יותר עומק ויופי מאשר בשני עמודי פרוזה שלך. עניין אבסולוטי שתצטרך לאט לאט להתרגל אליו. שלך, הפסיכולוגים.

      • יעל ישראל הבהמה, החסרת כישרון, שמערגנת לעצמי ערבי ספרות ומעניקה לעצמה פרסים מטעם עצמה, מאחלת מוות לאייל שני ואישתו הכעורה בבלוג שלה-גועל נפש-יעל ישראל אינה אשת ספרות היא אשת זנונים, ומקומה לא על מדף הספרים אלא בתל ברוך.יעל את מכוערת מבחוץ ומבפנים. כותבת פוסט בארבע לפנות בוקר-אכול \ת שנאה בודדה כמהה לזיין או חיבוק-לכי זרקי עצמך לים של עזה כלבה

        • עזיזון, לא יעזור מתח הקללות. אם יעל ישראל אי פעם תפתח סדנה לפרוזה, רוץ לשם, טוס לשם, אולי סיפוריך ישתפרו. אולי. אנחנו מכירים אותם ובשל כך לא יכולים להבטיח דבר.

          • אנחנו מתקנים. צריך להיות כמובן מטח-הקללות: הנה:
            עזיזון, לא יעזור מטח הקללות. אם יעל ישראל אי פעם תפתח סדנה לפרוזה, רוץ לשם, טוס לשם, אולי סיפוריך ישתפרו. אולי. אנחנו מכירים אותם ובשל כך לא יכולים להבטיח דבר.

            ©

  19. דבר המבקר

    הסופר ליאור עזיז ששני ספריו הראשונים הם יצרות מופת של אמנות הסיפור הקצר, וזכו לביקורות מהללות במוסף ספרים בהארץ ובידיעות אחרונות ובעיתון 77 ובטלביזיה, ושזכה עקב כישרונו לכתבות שער במעריב ובזמן הוורוד- הוא גדול משוררי ישראל בכל הזמנים. שני רק לרבי יהודה הלוי. ספרו החדש הוא זוכה פרס נובל וודאי, שיחולל סערה והתרגשות רבה בישראל. מומלץ ביותר. חובה בכל בית!!!

  20. אשרנו שזכינו להמנות על הדור של משיח צדקנו. הללויה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

  21. בננות איכותית ותשאר כזאת
    אחת ויחידה!!!!!
    ימותו כל הקנאים

  22. בס"ד
    ע"פ רש"י: מדוע התחיל את התורה מבראשית,ולא מהחודש הזה לכם(המצוה הראשונה שנצטוו בה בני-ישראל).משום שהכל ,הכל של השם.ובכלל זה,כמובן ארץ ישראל.ארץ שעיני השם בה מראשית השנה ועד אחריתה.ירושלים המקום ממנו הושתת העולם.ברצונו נתנה להם וברצונו נתנה לנו.כאמור ע"פ רש"י.מציעה לכולם להרחיב את השכלתכם,וללמוד …

    • אאאאאאאאאאאאא

      אלמלא התערבותך בפוסט ברשימות אצל אלי אשד, עזיז כלל לא היה יודע על קיומו של הבלוג הגרפומני הפרו ערבי בננות בלוג.
      אז אתה האשם!! אתה הפונדקאי שלי ואתה נושא את החיידק עליך. חוץ מזה אני מפציץ גם בדמרקר. בחצי שנה האחרונה כבר הגעתי לשלושים אלף צפיות שם בחמישים בלוגים. אני כובש את ישראל. בצעד קטן ובקרוב בגדול, כיאה למלך המשיח…

  23. תמצא לך פונדקאי אחר במה אחרת תפתח בלוג בדה מרקר
    למה התעלקת עלינו

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם