בננות - בלוגים / גיורא לשם / פנייה אל מועצת העתונות בעניין הטרדות מיניות
עֵט לָעֵת
  • גיורא לשם

    יליד תל-אביב, 1940. נשוי ואב לשתי בנות. למדתי בילדותי מוזיקה קלסית. אני בוגר ביה"ס החקלאי-התיכון בנחלת יהודה. התחלתי לפרסם שירה במוספים ובכתבי-עת לספרות ב-1959. למדתי באוניברסיטה מדעי הטבע והתמחיתי בפיתוח תוכנה בתחומי הרפואה. בשנות ה-90 עסקתי בעריכה בתחום העתונות היומית.ב-1997 נמניתי עם מיסדי הוצאת קשב לשירה ועורכיה. עיקר עיסוקי כיום הוא בתחומי הספרות השונים, לרבות תרגום מאנגלית ולעתים מגרמנית.  רשימת פרסומים (מקור, שירה): הוא ולא מלאך. עקד. 1966 צבעי יסוד. אל"ף. 1985 הסוסים האחרונים בתל-אביב. כרמל. 1892 שולי האש. הוצאת "קשב" לשירה. 1999 הנה ימים באים. הוצאת "קשב" לשירה. 2007 תמונה קבוצתית עם עיר, הוצאת "קשב" לשירה, 2010 מסה מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם. זמורה-ביתן/אגודת הסופרים העברים. 1991 ציירי הנמרים. הוצאת "קשב" לשירה, 2008 תרגום שירה ויליאם בלייק.  נישואי העדן והשאול. עקד. 1968 שאול כרמל. מצלע חלום. הוצאת הקיבוץ המאוחד ואגודת הסופרים העברים. 1990. (מרומנית, ביחד עם המשורר) ריבה רובין. דיאלוג – מבחר שירים 1990-1970. ספרי עתון 77, 1992 ברברה גולדברג. הדבר הנורא הקרוי אהבה. כרמל. 1993. (ביחד עם משה דור) דניאל ויסבורט. אֶרֶצְכֶּלֶב. כרמל. 1994. (ביחד עם משה דור) ויליאם בלייק. נישואי העדן והשאול. הוצאת "קשב" לשירה. 1998. (תרגום חדש) ד.ה. לורנס. ורד כל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2001 אדריין ריץ'.  דם הוא רעל קדוש. הוצאת "קשב" לשירה. 2002 אליזבת בישופּ. מעל האבנים מעל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2005 ריבה רובין. גבישי רוח. הוצאת "קשב" לשירה. 2010 סיפורת  (--). החלילן ושדון ההר – סיפורי עם איריים. גוונים. 1996 א"א פו, רבינדרת טאגור. חטאים (מבחר סיפורים). גוונים. 1997 אנדרו סאנדרס. חנינא, בני. גוונים. 1998 ניק קייב. ותרא האתון את המלאך. גוונים. 1999 קרסמן טיילור. מען לא ידוע (נובלה במכתבים). נתיב 2002 דז'ונה בארנס. חֹרשלילה. כרמל. 2004  (--). כלובי הנשמה. גוונים. 2004 (מבחר מהחלילן ושדון ההר) אנדרו סאנדרס. אישי, בר כוכבא – רומן היסטורי. גפן הוצאה לאור. 2005 קולם טויבין. האמן. בבל. 2006 קולם טויבין. אמהות ובנים. בבל. 2009 מסה יוסף ברודסקי. מנוסה מביזנטיון. ספרית פועלים. 1992 סבינה ציטרון. כתב אשמה. גפן הוצאה לאור. 2007 עריכת אנתולוגיות: רבקול. התאחדות אגודות הסופרים בישראל. 1989. (עריכה ותרגום) The Stones remember – אנתולוגיה של השירה העברית החדשה. הוצאת THE WORD WORKS. (ביחד עם ברברה גולברג ומשה דור), 1992.    פרסים ספרותיים פרס ברנשטיין לביקורת ספרות. שנים: 1982, 1984, 1986 פרס מרים טלפיר לשירה. 1985 קרן ראש הממשלה. שנים: 1985, 2003 נוצת הזהב, פרס אקו"ם לשירה. שנים: 1990, 1997 עיטור רשות הספריות הציבוריות בארה"ב בעבור אנתולוגיה זרה. 1992. מבחר פרסומים בתחום תוכנת מחשבים

פנייה אל מועצת העתונות בעניין הטרדות מיניות

 

פנייה שבקשה בצידה

 

בהמשך לקובלנות שהושמעו כלפי המקומון העיר מרשת שוקן על שפירסם בהרחבה בוטה דברים של יצחק לאור ביקשה אשכר אלדן כהן שאציב בבלוג שלי ב"בננות" פוסט מיוחד שייועד לכל מי שרוצה לחתום על עצומת קובלנה המופנית אל כבוד השופטת בדימוס, גב' דליה דורנר, נשיאת מועצת העתונות.

על העצומה אפשר לחתום בכתובת המוצעת בקישור: http://www.atzuma.co.il/haiirlaor, שבו פרטי התלונה ונימוקיה.

הדברים הם המשך לפרסום נרחב וחסר התקדים של דברי יצחק לאור במקומון הארץ, העיר, ביום שישי, ה-7.5.10. הקישור לקובץ הכתבה המקורי הוא:

http://www.scribd.com/doc/31077751/%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A7-%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%A8-%D7%91%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%A8

פרסום דבריו של לאור בהעיר עשוי להיחשב כהפרה בוטה של כללי האתיקה העיתונאית. השבועון התבקש לפרסם את גירסת המתלוננות, אולם בקשתן להתמודד עם דבריו של יצחק לאור בפרוטרוט נאות שיגיב כהלכה על טענותיו הבלתי פוסקות של לאור בכתבה, נדחו על-ידי השבועון. זאת העילה לפנייה אל מועצת העתונות. 

אודה לכל מי שימצא לנכון לחתום על העצומה או יפנה אחרים לחתום עליה. כמו כן אני מציע לכל מי שמעוניין בכך להעתיק את הפוסט שלי ולהציב אותו בפוסט לפי בחירתו כדי להרבות את מספר התומכים בעצומה הראויה הזאת.

גיוֹרא לשׁם 

20.5.10

 

16 תגובות

  1. המצב קשה גיורא. אנשי שלומו של יצחק לאור מפוזרים ונושכים כל חלקה טובה.
    חלקם גם עשו בעצמם את הדברים המיוחסים ללאור. תרבות ההטרדה המינית מושרשת כאן.
    והכי גרוע שגם נשים מגינות עליו.

  2. גיורא, אתה ממש אובססיבי בעניין. לא נמאס לך?

  3. מירי פליישר

    גיורא אתה אביר!

  4. גיורא, אולי במקום לשמש כל פעם שופר לכל מיני עצומות, מכתבים, פעם זה נגד מתי שמואלוף, פעם נגד אילן ברקוביץ', היום כנגד יצחק לאור ותומכיו (כולל תגובות אינסופיות שלך מתחילת הפרשה ועד עכשיו), תפשיל את השרוולים ותכתוב פוסט מנומק בנושא? ראה זאת כקריאה.

  5. לכל המגיבים:
    החלטתי להצטרף למאבק בהטרדות מיניות לא דווקא בגלל יצחק לאור.
    מנעורי אני מוטרד מנחיתות מעמדן של נשים בחברה הישראלית והעולמית והדבר מציק לי.
    בעבודתי הספרותית הרביתי לכתוב על מצוקתן של נשים יוצרות, הרביתי לתרגם משוררות שבעייה זו עומדת במוקד יצירתן (ובין השאר, משירת פלאת, סקסטון, ריץ', בישופ ואחרות) וסייעתי רבות למשוררות ומתרגמות בישראל הכותבות בעברית או בשפות אחרות.
    בשתי יצירות שיריות גדולות שפירסמתי בשנים האחרונות ("שולי האש" ו"הנה ימים באים") כתבתי את הדברים מנקודת ראותה של אשה משום שחשבתי שזה הביטוי הנכון לבחינת המציאות, בה בעת שניסיתי לברוא עולם פיוטי שלם מנקודת ראותה של אשה. הבעיות שבהן אנחנו דנים כאן משצקפות ביצירות ההן.
    בעבודתי רבת השנים בפיתוח תוכנת מחשבים הקפדנו לקיים בחברה שוויון בין נשים וגברים. בהיות הנשים שוות בכשרונן לגברים היה יתרון רב בהעסקתן משום שלא יצאו למילואים בעוד שגברים נאלצו לצאת לשבועות ארוכים.
    החברה שבה עבדתי מצאה לנכון לתגמל אותן על כך וכן לאפשר להן שהייה נינוחה יותר עם ילדיהן.נבע שיום עבודה של נשים יהיה קצר בשעה מיום עבודתו של גבר, בשכר שווה בהתאם למעמד.
    השקפתי ביחס למעמד נשים בחברה התחזקה עם נישואי לאשה שהיא עצמאית בדעותיה ומופלגת בכשרונותיה.
    תחושותי אף התחזקו עם הולדתן של בנותי. שתיהן בעלות כשרונות יוצאי דופן ובכירות בפעילותן בתעשיית ההיי-טק בישראל.
    לחשבון זה מצטרפת העובדה שאני סבן של שלוש נכדות שתחפשנה את דרכן בחיים ואני מקווה שהמכשולים שלפניהם יתיצבו יהיו נמוכים מאלה של בנות דורי.
    ההטרדה המינית, בכל היבט שלה, היא אך פן אחד של היחס הבוטה והמזלזל כלפי נשים, בארץ ובעולם.
    זה רק צד אחד של קיפוחן הכלכלי, הזלזול בחינוכן, הקלות שבה מנסים לחדור לפרטיותן והחרות היחסית שנוהגים בגופן ובנפשן.
    צר לי מאוד שבכל העיוותים האלה נזקקים תמיד לבחינות משפטיות — היה מעשה פלילי או לא היה?
    להשקפתי, את הלבטים האלה לגבי יחסי נשים וגברים צריך להפנים בהרהור מצפוני, אתי, ועדיפה ההבחנה האתית על ההזדקקות למשפט הפלילי.
    זאת אכן הסיבה שהדברים האלה מציקים לי כל העת ואפשר לומר שאני "אובססיבי".
    למגיב שהציע לי לכתוב פוסט שלם בעניין הצד האתי של יחסי בני אדם אני מציע, בפשטות, לקרוא "דגימה" מיצירה הספרותית ולהיווכח שבמידה לא פחותה אני ממש פטור מכתיבת פוסט מיוחד.
    המסה "דינסדרלה במטבח" למשל, ראתה אור גם בבלוג הזה והמגיב מוזמן לקרוא אותה כלהכה.
    אחדים מתרגומי לשירת נשים הוצבו כפוסטים בבלוג הזה.
    אני מודה שבכל הצבה עמד לנגד עיני גם שיקול חברתי פומבי, שהוא, לעניות דעתי, הדבר המבדיל בין השפעתה של יצירה בספר לבין השפעתה של יצירה מוצבת בבלוג, אם כי יתכן שמדובר באותה היצירה עצמה.

    • ראיתי את הפוסט הזה,כלומר את הכותרת,וכבר חששתי שגם אתה,גיורא,ממרום גילך המופלג,זכית שיטרידו אותך.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם