בננות - בלוגים / גיורא לשם / סופרים פוגשים ראש ממשלה
עֵט לָעֵת
  • גיורא לשם

    יליד תל-אביב, 1940. נשוי ואב לשתי בנות. למדתי בילדותי מוזיקה קלסית. אני בוגר ביה"ס החקלאי-התיכון בנחלת יהודה. התחלתי לפרסם שירה במוספים ובכתבי-עת לספרות ב-1959. למדתי באוניברסיטה מדעי הטבע והתמחיתי בפיתוח תוכנה בתחומי הרפואה. בשנות ה-90 עסקתי בעריכה בתחום העתונות היומית.ב-1997 נמניתי עם מיסדי הוצאת קשב לשירה ועורכיה. עיקר עיסוקי כיום הוא בתחומי הספרות השונים, לרבות תרגום מאנגלית ולעתים מגרמנית.  רשימת פרסומים (מקור, שירה): הוא ולא מלאך. עקד. 1966 צבעי יסוד. אל"ף. 1985 הסוסים האחרונים בתל-אביב. כרמל. 1892 שולי האש. הוצאת "קשב" לשירה. 1999 הנה ימים באים. הוצאת "קשב" לשירה. 2007 תמונה קבוצתית עם עיר, הוצאת "קשב" לשירה, 2010 מסה מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם. זמורה-ביתן/אגודת הסופרים העברים. 1991 ציירי הנמרים. הוצאת "קשב" לשירה, 2008 תרגום שירה ויליאם בלייק.  נישואי העדן והשאול. עקד. 1968 שאול כרמל. מצלע חלום. הוצאת הקיבוץ המאוחד ואגודת הסופרים העברים. 1990. (מרומנית, ביחד עם המשורר) ריבה רובין. דיאלוג – מבחר שירים 1990-1970. ספרי עתון 77, 1992 ברברה גולדברג. הדבר הנורא הקרוי אהבה. כרמל. 1993. (ביחד עם משה דור) דניאל ויסבורט. אֶרֶצְכֶּלֶב. כרמל. 1994. (ביחד עם משה דור) ויליאם בלייק. נישואי העדן והשאול. הוצאת "קשב" לשירה. 1998. (תרגום חדש) ד.ה. לורנס. ורד כל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2001 אדריין ריץ'.  דם הוא רעל קדוש. הוצאת "קשב" לשירה. 2002 אליזבת בישופּ. מעל האבנים מעל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2005 ריבה רובין. גבישי רוח. הוצאת "קשב" לשירה. 2010 סיפורת  (--). החלילן ושדון ההר – סיפורי עם איריים. גוונים. 1996 א"א פו, רבינדרת טאגור. חטאים (מבחר סיפורים). גוונים. 1997 אנדרו סאנדרס. חנינא, בני. גוונים. 1998 ניק קייב. ותרא האתון את המלאך. גוונים. 1999 קרסמן טיילור. מען לא ידוע (נובלה במכתבים). נתיב 2002 דז'ונה בארנס. חֹרשלילה. כרמל. 2004  (--). כלובי הנשמה. גוונים. 2004 (מבחר מהחלילן ושדון ההר) אנדרו סאנדרס. אישי, בר כוכבא – רומן היסטורי. גפן הוצאה לאור. 2005 קולם טויבין. האמן. בבל. 2006 קולם טויבין. אמהות ובנים. בבל. 2009 מסה יוסף ברודסקי. מנוסה מביזנטיון. ספרית פועלים. 1992 סבינה ציטרון. כתב אשמה. גפן הוצאה לאור. 2007 עריכת אנתולוגיות: רבקול. התאחדות אגודות הסופרים בישראל. 1989. (עריכה ותרגום) The Stones remember – אנתולוגיה של השירה העברית החדשה. הוצאת THE WORD WORKS. (ביחד עם ברברה גולברג ומשה דור), 1992.    פרסים ספרותיים פרס ברנשטיין לביקורת ספרות. שנים: 1982, 1984, 1986 פרס מרים טלפיר לשירה. 1985 קרן ראש הממשלה. שנים: 1985, 2003 נוצת הזהב, פרס אקו"ם לשירה. שנים: 1990, 1997 עיטור רשות הספריות הציבוריות בארה"ב בעבור אנתולוגיה זרה. 1992. מבחר פרסומים בתחום תוכנת מחשבים

סופרים פוגשים ראש ממשלה

 

מעשה במשלחת

 

דומה שהגיעה השעה לספר על אירוע שמשום מה נשכח לגמרי ומכל מקום לא הוזכר מעולם בפומבי: זמן קצר אחרי מלחמת ששת הימים נפגשה משלחת סופרים עם ראש הממשלה דאז, לוי אשכול המנוח, והפצירה בו לגלות שפיות מדינית.

הדבר היה בשלהי הקיץ של 1967. השיכרוּת-שלאחר-הנצחון במלחמת ששת הימים עדיין היכתה גלים משיחיים. התנועה למען ארץ-ישראל השלמה פירסמה את הקול הקורא שלה, שעליו היו חתומים ש"י עגנון, א"צ גרינברג, נתן אלתרמן, חיים גורי, דב סדן ואחרים ממיטב סופרינו ואנשי הרוח שלנו, ובו תביעה לא לוותר אף על סנטימטר מרובע אחד מאדמת ארץ-ישראל המערבית. 

על הרקע הזה באה קבוצה קטנה של יוצרים ─ אני זוכר בבירור את הסופר דוד שחם ואת עמוס עוז הצעיר ─ אל ראש הממשלה אשכול. ביקשנו ממנו, המדינאי שהיה ידוע בתבונתו ובמתינותו, להתגבר על פיתויי הרגע ולהרחיק ראות, לפנות את השטחים הכבושים ולפתוח במו"מ על שלום עם הפלסטינים ההמומים. ציירנו באוזניו תמונה קודרת על הוויה של כובשים ונכבשים ועל הכוחות הרעים והמשחיתים שהיא אוצרת בקרבה. לא רוח הנבואה נוססה בנו אלא השכל הישר דיבר מגרוננו, ולקחי ההיסטוריה, וחרדת העתיד.

אשכול שמע בהקשבה והשיב משהו מעין זה: קינדערלאך, אל תחשבו שאינני מבין מה שאתם אומרים לי. אבל אין לי כוח לעמוד בפני השיטפון. העם איננו יודע את נפשו. אם אתייצב נגד, תתפרק הממשלה. גם המפלגה שלי לא תתמוך בי.

הוא היה נחמד, כדרכו, התייחס בכבוד אל הסופרים ותיבל את דבריו באידישיזמים ובהומור.  יצאנו מעל פניו בהרגשה שהוחמצה הזדמנות גדולה. השאר, איך אומרים, כתוב בתולדות ישראל.

 

משה דור

תל-אביב, מארס 2010

 

 

 

16 תגובות

  1. גיורא גם אתה היית שם?

    • לא.לא הייתי בפגישה ההיא.
      ידעתי על קיומה.
      בניגוד למשה דור, אני לא סבור שאשכול החמיץ הזדמנות.
      אשכול אמר כעבור זמן קצר בפומבי, דומני בראשית 1968, שישראל מוכנה להחזיר את כל השטחים תמורת שלום מלא עם כל ארצות ערב.
      כעבור ימים לא מעטים כינסה הליגה הערבית את ועידת חארטום שבה הוכרזו שלושה לאווים:
      לא למשא-ומתן, לא לשלום ולא להכרה במדינת ישראל.
      השאר היסטוריה.

  2. איריס אליה

    מדהים ועצוב, אלוהים. מתהפכת לי הבטן.

  3. חנה טואג

    פגישה הסטורית ממתי יש לסופרים איזושהי השפעה על מדיניות פוליטית? בשביל זה צריך שיתממש חזונו של אפלטון
    מה שלא נראה לי באופק
    תודה שהבאת

    • לחנה,
      חזונו של אפלטון התגשם במידת מה, אם כי איננו חשים בכך. שר האוצר הוא פילוסוף על-פי מקצועו!
      לכל המגיבים תודה.
      ועוד: חג שמח לכל באי מטע ה"בננות".

  4. יעל רוזן-בר שם

    זה מאוד עצוב, ומה שמעציב עוד יותר ששום דבר לא השתנה עד היום, אלא שנדמה בהרבה יותר גרוע.

    אני רק תוהה לאין עם ישראל יגיע, ומה יהיה גורלו. מהפכת לי הבטן רק לחשוב על זה. סיפרו של עמוס עוז "תמונות מחיי הכפר" מספר סיפור ונוגע במקומות כואבים. ןנראה שהוא בין היחידים שלהם איכפת מישראל בכל המובנים.

    סיפור מרגש ונוגע לבב. תודה רבה.

  5. היי גיורא
    סופרים הם חכמים, גם משוררים לפעמים הם הנביאים בחבורה
    להתראות טובה

  6. סן פרנסיסקו על המים

    לאור 'שלושת הלאווים' מזה ו'אף שעל' מזה, דומה כי אנשי רוח מוטב שייתעסקו ברוח, תבונה מדינית גדולה אין בהם.
    דוגמה מאלפת, ויפה גם הצגת העובדות לאשורן.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם