בננות - בלוגים / גיורא לשם / הכרזה כלפי סיגל
עֵט לָעֵת
  • גיורא לשם

    יליד תל-אביב, 1940. נשוי ואב לשתי בנות. למדתי בילדותי מוזיקה קלסית. אני בוגר ביה"ס החקלאי-התיכון בנחלת יהודה. התחלתי לפרסם שירה במוספים ובכתבי-עת לספרות ב-1959. למדתי באוניברסיטה מדעי הטבע והתמחיתי בפיתוח תוכנה בתחומי הרפואה. בשנות ה-90 עסקתי בעריכה בתחום העתונות היומית.ב-1997 נמניתי עם מיסדי הוצאת קשב לשירה ועורכיה. עיקר עיסוקי כיום הוא בתחומי הספרות השונים, לרבות תרגום מאנגלית ולעתים מגרמנית.  רשימת פרסומים (מקור, שירה): הוא ולא מלאך. עקד. 1966 צבעי יסוד. אל"ף. 1985 הסוסים האחרונים בתל-אביב. כרמל. 1892 שולי האש. הוצאת "קשב" לשירה. 1999 הנה ימים באים. הוצאת "קשב" לשירה. 2007 תמונה קבוצתית עם עיר, הוצאת "קשב" לשירה, 2010 מסה מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם. זמורה-ביתן/אגודת הסופרים העברים. 1991 ציירי הנמרים. הוצאת "קשב" לשירה, 2008 תרגום שירה ויליאם בלייק.  נישואי העדן והשאול. עקד. 1968 שאול כרמל. מצלע חלום. הוצאת הקיבוץ המאוחד ואגודת הסופרים העברים. 1990. (מרומנית, ביחד עם המשורר) ריבה רובין. דיאלוג – מבחר שירים 1990-1970. ספרי עתון 77, 1992 ברברה גולדברג. הדבר הנורא הקרוי אהבה. כרמל. 1993. (ביחד עם משה דור) דניאל ויסבורט. אֶרֶצְכֶּלֶב. כרמל. 1994. (ביחד עם משה דור) ויליאם בלייק. נישואי העדן והשאול. הוצאת "קשב" לשירה. 1998. (תרגום חדש) ד.ה. לורנס. ורד כל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2001 אדריין ריץ'.  דם הוא רעל קדוש. הוצאת "קשב" לשירה. 2002 אליזבת בישופּ. מעל האבנים מעל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2005 ריבה רובין. גבישי רוח. הוצאת "קשב" לשירה. 2010 סיפורת  (--). החלילן ושדון ההר – סיפורי עם איריים. גוונים. 1996 א"א פו, רבינדרת טאגור. חטאים (מבחר סיפורים). גוונים. 1997 אנדרו סאנדרס. חנינא, בני. גוונים. 1998 ניק קייב. ותרא האתון את המלאך. גוונים. 1999 קרסמן טיילור. מען לא ידוע (נובלה במכתבים). נתיב 2002 דז'ונה בארנס. חֹרשלילה. כרמל. 2004  (--). כלובי הנשמה. גוונים. 2004 (מבחר מהחלילן ושדון ההר) אנדרו סאנדרס. אישי, בר כוכבא – רומן היסטורי. גפן הוצאה לאור. 2005 קולם טויבין. האמן. בבל. 2006 קולם טויבין. אמהות ובנים. בבל. 2009 מסה יוסף ברודסקי. מנוסה מביזנטיון. ספרית פועלים. 1992 סבינה ציטרון. כתב אשמה. גפן הוצאה לאור. 2007 עריכת אנתולוגיות: רבקול. התאחדות אגודות הסופרים בישראל. 1989. (עריכה ותרגום) The Stones remember – אנתולוגיה של השירה העברית החדשה. הוצאת THE WORD WORKS. (ביחד עם ברברה גולברג ומשה דור), 1992.    פרסים ספרותיים פרס ברנשטיין לביקורת ספרות. שנים: 1982, 1984, 1986 פרס מרים טלפיר לשירה. 1985 קרן ראש הממשלה. שנים: 1985, 2003 נוצת הזהב, פרס אקו"ם לשירה. שנים: 1990, 1997 עיטור רשות הספריות הציבוריות בארה"ב בעבור אנתולוגיה זרה. 1992. מבחר פרסומים בתחום תוכנת מחשבים

הכרזה כלפי סיגל

 

מאחר שתגובות אחדות הציעו לי להסיר את הפוסט שקרא לסתום את פיה של סיגל נמלכתי בדעתי ומחקתי את הפוסט.
עם זאת, גישתי כלפי "סיגל" לא השתנתה. 
אינני סבור שיש בבלוגייה מקום לרוח רפאים בלתי מזוהה — מין ריק מוחלט, מין צל עולה מאוב –שמבקרת במקומות של אנשים מזוהים, ומהם אף ידועים, ומותירה בהם ובקינהּ הקבוע (אמיר אור) גללים קטנים של שקרים לבנים ופחות לבנים.
כעסי גבר משחזרה וציינה את שמי בבלוג של אמיר אור באיזושהי מחלוקת שיש לה עם תמי קאלי, וזאת לאחר שאמיר אור ביקש ממני לא להגיב עוד בבלוגו. 
אכן, זו הגינות מבית מדרשו של מייסד "הליקון"!
אני חוזר ומודיע: אצלי יחסים הם עניין דו-סיטרי. במקום שבו לא ניתן לי לדבר לא אניח לאחר לומר דבר,  לא בזכותי ולא בגנותי.
אם הכלל הזה לא יישמר, אמצא את הדרך למרר את החיים למי שאינו מבין כי יחסים הוגנים הם דו-צדדיים. 
בבלוגייה שכל-כך הזדעזעה מ"טרולים" שונים הגיעה השעה לחבל ב"טרולים" קבועים, שאין להם זכות קיום משום שאינם קיימים כישויות ממשיות אלא כצלליות.

68 תגובות

  1. אתה נוד נפוח

  2. הפה שלך ייסתם לפני הפה שלה, נראה לי

  3. מקוה שסיגל תהיה מספיק חכמה כדי לא להגיב לך

  4. מה זה "סיגל מספיק חכמה"?
    תשכחו מזה. אין "סיגל". אין דבר כזה.
    הכל פרי דמיונו הקודח של מי שיצר פה טרולים קבועים שידברו לא בשמו אך יטנפו בצנעא את הבלוג.
    אם אני "נוֹד נפוח" כפי שכותב אחד המגיבים, מה הטעם לסתום לי את הפה?
    ממילא אסריח את האוויר.
    האמת היא שכדאי לשקול כל תגובה. לכל תגובה מתחכמת תימצא תגובה מתחכמת ממנה!

  5. חוה בבלוג של אמיר אור

    אחוז עולם 28/08/2010 20:50
    חוה
    לסיגל,

    הי מתוקה ווירטואלית שלי.

    את צודקת, נכנסתי לבלוג ובאמת חטפתי שוק מתמי.
    את זוכרת זו שקראה לי רוגלה עבש פעם.

    ואחרי כן, טענה שהיתה לה יציאה לא מוצלחת.

    ועדיין, אני הלא צפוייה.

    אז ככה, הייתי בערב הקראת השירים של אמיר אור בטבעון. אמיר ראה אותי, וגם השתתפתי, וגם העברנו מילה או שתיים אחרי הערב.

    טובה גרטנר לקחה אותי כמעט עד חדרה.
    אז אני קיימת.

    תמי קאלי נעלמה מן הבלוג של אמיר אור ולא הגיבה זמן רב, ולכן הושטתי לה יד לשלום.

    תמי קאלי טוענת שהיא רואה ישויות של רוחות והיא עוסקת במיסטיקה והיתה לה תכנית רדיו בנושא.

    אפילו שאלתי אותה מה קרה אחרי שסבתי נפטרה בשואה. והיא ענתה, וגם התנצלה על הרוגלה העבש שטענה שהתחלק לה.

    טוב, אז חשבתי שישרנו את ההדורים, וחוץ מזה אפשר למצוא תגובות ופרסומים שלי בגוגול.

    לגבי הבלוג של תמי, מכיוון שאני יודעת דברים שתרחשו שלא בפומבי, אמנע מלדבר מפאת כבודה של תמי.

    נשאלת השאלה אם תמי באמת יכולה לראות דברים, איך היא נכנסת למקלט מחשש בפני.

    ואומר בציניות, אולי היא רגישה ושמא אני לא.

    ולגבי תגובותי אצל גיורא לשם – סיגל יקירתי תבורכי.

    לא אכפת לי כמה וירטורלית את וכמה לא.
    אמיר מעלה כאן שירים ואפשר היה לחשוב שאנחנו מכירים אותו היטב? הלא כן? אז זהו שלא!!!

    מכיוון שמכל האנשים כאן אולי הוא הרגיש ביותר? למה ולו רק מן הטעם האחד שהוא החשוף ביותר.

    טוב, סיגל, האישיות שלי אינה נבנית מן ההכרה של תמי קאלי או לא. היא נבנית מתוך עצמי וארועי חיי.

    והמילה היקסמות אכן קיימת ושרירה בספרות בעיקר בזו המיגדרית. עמליה כהנא כרמון משתמשת בה הרבה בספוריה. אני התעסקתי בה תוך כדי כתיבה על הספר "למעלה במונטיפר" שערוך משלושה סיפורים מאוד עצובים, על גורלן של נשים שהתאהבות בגברים ובאופן מטאפורי וגם סיפורי נפלו בשבי ואבדו את כל חייהן.

    סיגל חמודה, מי שחושב שאת ווירטואלית ומנהל על זה ויכוחים שלמים שיערב לו
    כנראה שמשעמם לו. נדמה לי שדשנו בנושא הזה מעל ומעבר.

    אנא, יקירה אל לך להתנצל, אני את תגובותיך מכירה ומזהה, ובעצם גם אני די התנצלתי כאן על זה שאני קיימת. לא בפני תמי קאלי, אולי סתם כי נמאס לי מהדשדוש והשאלה הזו שנדבקה באנשים שיש להם אבססיות ופחדים מאנשים אחרים ומן החיים בכלל.

    עד כאן, תמי צריכה לבוא חשבון עם עצמה, לא איתי
    ולך סיגל
    שיהיה לנו שבוע טוב יותר מן הקודמת
    מחבקת
    חוה

    • וואלה גנבת הודעה שלמה של חוה מהבלוג של אמיר, בלי לציין זאת בצורה ברורה
      כפי שהבאת את זה ניתן לחשוב שחוה כתבה את ההודעה הזאת בפוסט שלך, וכן, כן , כמובן שמתי לב לכותרת, זה עדין לא מבהיר בצורה ברורה. אתה כנראה יורד מהפסים לגמריץ

  6. לחוה,
    אני מציע לך לא לציין את שמי או להזכיר אותי באופן כלשהו כאשר את מגיבה בבלוג של אמיר אור.
    מכיוון שנמנעת ממנו האפשרות להגיב בבלוגו, אני מבקש שלא ייאמרו שם דברים על אודותי.
    זה מצב פשוט של הגינות שאני תובע להקפיד בו.

    • לגיורא,

      אכן העתקת את תגובתי במלואה. שאחר-כך נמחקה.

      לא כל כך התייחסתי אליך, אלא לתמי קאלי.
      מי ששלח להגן על סיגל אצלך היה אמיר אור בעצמו – במייל אישי.

      אחרת לא הייתי טורחת. ודי הקפדתי לא להזכיר את שמך לאחר מכן אצל אמיר. מעט הגינות עוד יש לי.

      גיורא, אין לי מושג אם סיגל קיימת, מי היא, אני מתייחסת אליה כמו שציינתי כאל ישות וירטואלית. בדיוק אגב, כמו לתמי קאלי. ואיני רוצה לפתוח עליה כאן דיון.

      כל זמן שסיגל הגיבה בבלוג של אמיר זה היה בסדר.

      מאז שזכתה בתחרות השירה – שגם לדעתי היתה מיותרת, ולא היתה לה שקיפות מספקת. החלה להדיין שעות שלימות אצל בלוגים אחרים. לא עקבתי, אבל סימנים לכך נותרו אצל אמיר.

      לדעתי זה מיותר! זה מתיש! זה חסר ערך! ובדברים אלו אני מסכימה עימך!!!

      אבל, גיורא, הנח, זוהי התנהלות שאין לך עליה שליטה. בין המצדדים בסיגל, בין אלו שלא.
      כל עוד שהיא מגיבה לשירים, ניחא.

      הויכוחים עליה מיותרים. סימני השאלה קיימים אבל כל עוד עוסקים בהם – הם מלבים את האש.

      אתה אדם בוגר, את דעתך אמרת, בשביל מה להתלכלך בשאלה שהיא באמת זניחה. וכאשר עוד מתעסקים בה, סיגל עוד יותר מגיבה. וזה באמת נמאס.

      אהבתי את הדיאלוג עם אמנון נבות, ויש עוד מקום לתרגומים.
      אשמח אם תתרגם עבורי שיר של עזרא פאונד, למשל, התרגומים ברשת ממש נוראים.

      כל עוד אמיר מצדד בסיגל זה לא יגמר.

      הנח לזה גיורא
      עשה למען עצמך.

      חוה

  7. לא גנבתי שום תגובה מהבלוג של אמיר אור.
    פשוט העתקתי. מי שירצה לחפש אותה אצלו, ימצאנה בריאה ושלמה.
    מכיוון שאמיר אור אינו מתיר לי להגיב בבלוגו, זאת תהיה השיטה כל אימת שמישהו יעיר משהו לגבי בבלוגו.
    באשר למצב החוקי של זכויות יוצרים, הזכויות רשומות רק לחברי הבלוג עצמם.
    למגיבים אין זכות יוצרים על תגובותיהם, אם אין הם חברי הבלוג, מה גם שמרבית המגיבים אינם מוסרים שמות, והחוק אף אינו מאפשר למעשה הוצאת צו לאיתורם אפילו אם יש חשד שביצעו בתגובתם עברה פלילית!
    לעניין עצמו. חווה שיבחה בתגובתה תגובות מבחילות של "סיגל" באחד הפוסטים הקודמים שלי.
    ארשה לעצמי לומר כי לפושעת הווירטואלית "סיגל" מגיע מוות וירטואלי.

    • מאיפה הבאת את ה"מידע" ש"למגיבים אין זכות יוצרים על תגובותיהם, אם אין הם חברי הבלוג"? לא בטוח שטענתך זו יכולה להחזיק מים מבחינה משפטית, ועל כל פנים לא נשמעת לי סבירה. מה גם שחוה איננה דמות וירטואלית.
      ד"א, איך זה שאתה נטפל לסיגל בזמן שמשתולל פה פושע אמיתי שורש יהודה?

  8. אם התגובה המובאת בהמשך יכולה להתפרסם בבלוג של אמיר אור אני מודיע בזה כי נפתחו כל הנצרות ויש אנשים שכדאי להם למצוא מקום מקלט:
    "אחוז עולם 29/08/2010 00:17
    צטט את זה גיורא לשם ממי, צטט את עצמך:
    "וּבַחֲצֵרוֹ שֶׁל מָאן דְּהוּ כֶּלֶב נוֹבֵחַ וְנוֹבֵחַ
    סְתָם כְּדֵי לִרְאוֹת אִם חַיָּה כָּלְשֶׁהִי טִפְּשָׁה כְּמוֹתוֹ
    תִּתְעוֹרֵר מִן הַשֵּׁנָה וְאולַי תִּנְבַּח בִּתְשׁוּבָה".
    ועוד, גיורא לשם ממי, שאסור להשתמש בשמו בשום מקום, לוקח כל שם בלי רשות ומעניק לו פוסטים שלמים מלאי שינאה.
    צטט את זה גיורא לשם ממי. צטט את עצמך."

  9. גיורא לשם ידידי,
    התחלנו את חיינו כאן בבלוג בריב קשה. זה עבר, נדמה לי, בע"ה וב"ה.
    עתה אנו חוזרים להתחלה. שוב נריב.
    נבורך.
    זה זמן מה ביקשתי להעיר תשומת לבך על כי נתפסת בקיבעון. אולי יש לך משהו נגד אמיר אור – שיבושם לך. אתה רוצה להילחם בו – למה לא, זכותך. אתה סוחף אתך במדרון הזה עוד נפשות – זה כבר פחות מקובל עלי, למשל. השמצות, המצאות, אטימת אזנים מול הוכחות ממשיות הכופרות בדבריך – מילא – אבל השגרה בה אתה חוזר על כל צעד ושעל, כתוכי מטומטם על אותן האשמות, אותן הלצות חסרות צל ואימרות תפלות – הרי זה פוגע בשכל הישר. לא מה שהייתי מצפה ממך שהתחלתי להחשיב כאדם בן תרבות. טוב, אמרת, הבעת דעתך – שמענו פעם פעמיים שלש. אמיר אור – לפי דבריך – ביקש ממך לחדול – צודק.לי שכנה שעד שלא צעקתי עליה והזמנתי משטרה לא חדלה מלהרעיש בקומקום – דפקה יומם וליל על ההסקות והוציאה אותי מדעתי. חדל נא מלהגיב ולכתוב – אתה מתחיל להרגיש שרבים כאן נקעה נפשם מנכלוליך. שהרי לבסוף מה סיגל זו עשתה לך? אם היא אמנם קיימת – מה שהיא אמנם עושה – הרי שהאשמותיך בדבר אי-קיומה באין יסודן. (אתה מתעלם מכך שגם באי-קיומה היא חברה טובה).אם היא לא קיימת – ז. א. אתה מתקיף בקיומה את אור. אז מה? מה יש לך נגד אור עצמו – נכון? למה לך להילחם בצל ולא באובייקט שלדבריך מטיל את הצל?
    בחייך, עזוב. נתפסת לשטות עולמית, גדולה מכל מידה של שכל טוב . עזוב זה – כמו שידידי היה אומר. לא נאה ולא יאה לשמך. אתה חוזר וטוען, חוזר וטוען, חוזר וטוען, ואחר כך חוזר וטוען. האם אין הכך מידת טפשות שאינה ראויה לשמך הגדול? ( או שאין יצרך עומד בך מלהוכיח שאתה סתם טיפש בטענה הזו).
    ידידך – משה גנן.

    • משה גנן ידידי
      אתה כל כך פתטי, נואש וטרחן
      תראה כמה עלוב נראה מסע החנופה שלך כלפי אמיר אור, איך אתה לא מתבייש להתחנן בפניו בשער בת רבים שיחלק לך מעט מפרוריו.
      הנה הציטוט של דבריך מהפוסט "לסיגל".
      אני מביאה אותו לכאן שמא תלך בעיקבות רבך ותמחוק סימנים מפלילים:

      "אמיר,
      תודה על דבריך.
      אני מזמין אותך לדבר על הספר בבית הסופר בת"א בערב שיוקדש לו בבית הסופר באוקטובר, בע"ה ואי"ה.
      אגב, יש עוד פוסט שלי הנוגע כמדומה לך. אני מחכה לתגובתך עליו – אשמח אם תתייחס "

      ומי שיגש לפוסט עצמו יגלה שם את תגובתו המתחמקת של אמיר אור לדברי משה.

    • לא שרלוק הולמס, אבל

      מ. גנן
      הקיבעון הוא שלך ואצלך.
      לא צריך להיות שרלוק הולמס בכדי להבין כי אין ולא היתה שום סיגל.
      היוצר שלה לא יכול לצאת עכשיו מן המשחק אותו התחיל.
      הוא מחולל ומנהל כאן בבלוגיה כל מיני סדנאות. אחת מהן היא התנסות ביצירת דמויות שאמורות להיות קוהרנטיות (למרות שבני אנוש ממשיים אינם קוהרנטיים כמובן) ועומדות בפני עצמן. ניסיון זה עם סיגל לא צלח. בין היתר, החכמה הרבה וסוג החכמה, הידע העולה לעתים מזומנות והכשרון מעידים כי אין שום "סיגל". באמת חבל על הזמן האובד עם המשך הפירוט מודע ולמה כל קיומה של סיגל הוא וירטואלי.
      אין להשליך ממנה על חוה או להיפך. לעובדה שהטילו ספק בקיומה של חוה (למרות שגם אז לא צריך היה להיות שרלוק הולמס בכדי להבין שהיא דמות ממשית) אין שום קשר עם העובדה שאין שום סיגל.
      חוה – יש ויש.

  10. חודש של תשובה ורחמים לפנינו אנא הניחו למחלוקות ופנו לעיקר שהרי בסופו של דבר ואחרי ככלות הכל מדובר תמיד בנו ביחסינו עם הזולת ומה שנעשה מהם
    ואהבת לרעך כמוך
    עיקר העיקרים
    שלא נכלה כוחותינו לריק על הבלים
    על הספקות ,במלחמות אבודות
    על קוצו של יוד
    יש מלחמות קשות בחוץ בזירת החיים הממשית: ילדים מגורשים שמחפשים מולדת חדשה לגור בה ולעולם לא יוכלו לגור עוד ,
    רעבים שאין להם במה לחגוג את החג
    חולים המיחלים למרפא ואין
    כאבי אהבות ,כאבי נטישות, מכאובי בגידה
    די ענין סיגל נתמצה עד תום!! חבל להשחית אנרגיה
    בואו נפנה ליצירה
    ולשליחות הקטנה שלנו כאמנים
    לפזר יופי ותקווה על אף הכאב
    הציניות ,החשד והספק הם הרעה החולה של דורנו
    שבוע של מרפא שיהיה
    אמן

  11. למשה גנן,
    קודם כל אפתח ואומר שאין לי שום טענה נגדך וגם בעקבות תגובתך אין בי שמץ של כעס.
    פשוט אינך מבין הפעם את מהות העניין.
    יחסי כלפי אמיר אור השתנה כליל בזמן האחרון כאשר הוליך אותי שולל ורימה אותי במערכת התגובות הנהוגה אצלו.
    לאחר שהבהרתי את הדברים הבהר היטב, הוא אסר עלי להגיב בבלוג שלו, וזה מקובל עלי.
    אלא מאי?
    שלוחיו שהשונים (לרבות "סיגל") החלו להשתלח בי ברמזים שונים תוך כדי הזכרת שמי. וממנה נפשך? בבלוג שלו יהיה אפשרי להשמיץ אותי ועלי תיגזר שתיקה?
    אתה מכנה אותי "איש תרבות". ןבכן, התרבות שבה נוהג אמיר אור אינה התרבות שלי.
    צר לי שטוב לבך היטה אותך לחשוב שחרגתי פתאום ממידותי ויצאתי מכילי על בלא סיבה. ערוך נא משאל בבלוג ונסה לראות אם אלו הם פני הדברים.
    וחוץ מזה. מדוע יוכל כל זב ומצורע בבלוג שנחסם בפני להטיל בי את ארסו ועלי ייאסר לעשות כחפצי בבלוג שלי?
    זאת הדמוקרטיה הווירטואלית?
    אני אמור להסיט את מבטי מן הזוהמה ולפרסם פה "תרגומים נאים" וכו'?
    משה גנן, חרף חילוניותי הגמורה, המאה ה-20 לימדה אותי כי אין תקנה להגנה על עצמך אלא ב"עין תחת עין"!
    באשר אתה חף מידיעת העניינים כפי שהם, פקח את עיניך ועקוב היטב אחרי השתלשלות. או-אז תראה היכן הצדק במקרה הזה.

  12. משה,
    לא דיברתי בחווה ולא אעשה כן כל עוד לא תהיה לי סיבה לעשות כן.
    תהיה "סיגל" אשר תהיה או לא תהיה. ברגע שאמיר אור שם או לא שם בפיה דברים כלפי, אני ארוצץ את הדמות הזאת ככל יכולתי.
    יתכן ש"סיגל" היא אך רוח הרפאים של אמיר אור. יתכן. אז מה בכך?
    אם הוא בוחר לקרוא לעצמו "סיגל" ושם בפיה מלים שהוא אינו מוכן לאומרן בשמו כי הוא מוג-לב, יש צורך ליידות בליסטראות ביציר כפיו.
    לא נולדתי במולדת התקינות הפוליטית ולא מרחתי אף פעם דבש על לשוני. וזאת הסיבה שאני מבחין היטב בין ידיד לעוין, בלא ציוד טכני מיוחד ובלי להזדקק לשרלוק הולמס זצ"ל.

  13. לחוה,
    מעולם לא טענתי שאת וירטואלית.
    יתר על כן, אין לי צורך להבהיר מי את. את עושה את זה בצורה הטובה ביותר!

  14. קנאתו המרה של לשם באמיר אור ניכרת בכל מילה בבלוגו. לשם מרחיב את מושג 'קנאת סופרים' ומעתיק אותו למרחב הוירטואלי – 'קנאת בלוגרים'. כדאי למגיבים לחדול מההתקוטטות חסרת התכלית הזו. לשם לא יכיר בעליונות של אמיר אור. חבל על זמנכם מגיבים יקרים. מי שנידון לאכילת הקנאה, לא יניחנה. וכך הופך בלוגו של לשם לפיר מלא קנאות שנאות טינות וחשבונות מרים. יהי לקיסר אשר לקיסר – ולנו, בת הקיסר!

  15. למי שקוראת לעצמה "רוניתי":
    לו היית עוקבת מהלך העניינים היית מבינה מעצמך שלא קנאה ולא בטיח!
    שורש העניין הוא דרכי הרמייה שבהן נקטו אמיר אור וחבר מרעותיו.
    מסיבה כלשהי, אמיר אור ניסה כנראה לבחון אם חושי חדים או לא והופתע לגלות שאני ער במלוא חושי.
    בידקי, הדברים מופיעים שחור על גבי לבן ואינם נדרשים לפירוש רש"י.
    כל השאר הוא השימוש הנלוז שהוא עושה בדמויות שונות, מהן ממשיות ומהן וירטואליות.

    • תודה על תגובתך גיורא.
      אני ממש לא מבינה: לך יש את הוצאת 'קשב' ולאמיר אור יש את הוצאת 'הליקון'. אז למה המלחמה הזו? לכל אחד מכם ממלכתו שלו בקרית ספר. אז על מה ההתלהמות? כנ'ל עם הבלוגיות. לך יש את שלך ולו יש את שלו. ויש מספיק קוראים ומגיבים ברשת בשביל שניכם. אז למה הטלת הבוץ הזו? אלא אם כן רוחשת מתחת לפני הבלוגיות איזו עוינות קודמת, שאני כקוראת פשוטה, לא יכולה לדעת עליה?

  16. המדריך לנבוכים בבלוג (והעוקבים אחר הנעשה בבלוג מוזמנים לתקן את הטעויות בדברים שלהלן):

    גיורא לשם כלל איננו היחיד העומד כאן במלחמת חורמה – עד דכא – עם בעלי דבבו, והם אמיר אור וסיגל אחת שאיננה קיימת כלל, לדבריו:
    יש גם – (כרגע רק קראתי, טרם הבינותי מה בדיוק מאחורי הענין) שחר מריו נגד גיורא פישר, תמי קאלי נגד אחת ששמה חוה, "רוניתי" שאמרה דבר ומיד היה מי שהתנפל, אני שכבר הותקפתי בידי אלמונים שונים וכבר מחוסן כמו מי שקיבל זריקה מדם הסוס: כל הנלחמים בעבור קיומה או אי קיומה של דמות אחת מהמגיבות כאן בבלוג בננות והודות לעצם קיומה רואים לנכון להתנפל "עד להכחידה": איזה חברים טובים!!!!
    האם שכחתי מישהו? אפשר להצטרף!!! אמנם יש מי שאיננו מוצא תענוגו בהשמצות, בסרחון, אבל כדי לא למשוך עליהם אש מיותרת לא ארשום אותם בברשימה. אתם – רק תוסיפו להשתעשע בקנאות שנאות טינות שטנה קטנוניויות וכל כיו"ב – שישחקו הנערים לפנינו, אם כי כמובן אינני בטוח שזה כל כך משעשע. שיבושם לכם , המשיכו נא להתבוסס בטינופת הזאת. לכאן ה"בננות" המוהללה התדרדרה, בעזרתכם, כל המוסיפים דברי לעז וטינה.
    מ. גנן

  17. למשה גנן,
    אני באמת רוצה לעשות את זה בעדינות. תגיד לי, טחו עיניך מראות?
    אמיר אור הוליך אותי שולל במערך התגובות ואתה סבור שאמשיך להתנהג כלפיו כביכול היה איש הגון?
    מי שקרויה "סיגל" תקפה את אחד מחברי הקרובים ביותר ואף גררה אותי אל תוך מושאי התקפתה. אתה חושב לך שאשתוק?
    אתה באמת סבור שמישהו יירק עלי ואני אמחה את פני ואומר שירד גשם?
    אם כך אתה חושב, דומני שתפיסת המציאות שלך סובלת מלקות חמורה.

    • לגיורא,

      יפה שמדברים כאן בשמי.
      אין לי דבר וחצי דבר עם תמי קאלי, לא עם יעל ישראל, לא עם שירית, לא עם איריס ולא עם אף אחת מעדר המעריצות של אמיר אור.

      כל אחת בתורה צווחת כמה נפלא וכמה נהדר והשאיר לי חומר למחשבה וכו' וכו'…
      והנה מדברים עלי מאחורי הגב ואיני עושה עניין, אבל באמת עם שיח הקצ'קס אל יהי חלקי עימן.

      ניסיתי כוחי כאן בפרשנויות ותו' לא.

      וגם אין לי מאומה נגד גיורא לשם, למה אתה מנסה לריב איתי? אנחנו שייכים לאסכולות נפרדות של מחקר, שעל חלק מהם אנחנו די מסכימים. הנה נתת במה נגד דן מירון והסכמתי עם כל מילה שנכתבה.

      גיורא תבין,
      אמיר אור עומד מאחורי סיגל. הוא מגן עליה בחירוף נפש. כל תגובה שתרצה לכתוב נגדה, על הסף לא תפורסם. ולכן הוא גם לא הוליך אותך שולל. הוא פשוט התחמק.

      סיגל בולטת בעניין זה, אבל יש לו עוד כמה גרופיס שהוא לא יתן לומר עליהן מילה.

      לדאבוני הרב, גיורא, תתפלא, אני איני נמצאת ביניהן. איני כל כך ותיקה, לא צווחתי אמיר עוד משנת 2008, כי לא הייתי באינטרנט ולכן, איני שייכת לקהל המוגנות. תתפלא.

      אם אמיר יצטרך לבחור בין סיגל לביני – הוא יבחר בסיגל, אם ביני לבין תמי קאלי הוא יבחר בתמי.

      כגודל ההתפעלות משיריו ולא צריך הנמקות רק להתפעל, כך גם מנגנון ההגנה של אמיר על מגיבותיו יגבר.

      אם יצאנו זה נגד זה הרי זה היה לגופם של דברים, נהפוך אמיר מחק תגובות שלי, אם היה נדמה לו כי הן קשות – נגדך.

      לאמיר יש מעגל סגור עליו הוא מגן כל עוד נפשו בו. ביניהם גם אתה. כן, גיורא – בדיוק כך.

      החשבון הוא מאוד פשוט. אם תרצה להניח לסיגל, תוכל להגיב אצלו תוך חודש והוא יקבל אותך בשמחה רבה.

      זהו מאזן הכוחות, אני לא כל כך שייכת. לא בעיניך, ולא בעיני אמיר אור.

      אז מה, יש כאן איזו טרגדיה עבורי – לא ולא.
      מה הסיבה להגנה על סיגל, אין לי מושג.
      איני מתעמקת בזה יותר מידי וגם עד כמה וירטואלית היא או לא.

      זהו, גיורא,
      זה החשבון הפשוט של אמיר.
      וגם לדעתי ועניותה צריך להיות גם שלך.

      חוה

  18. למי שקרויה בשם "רוניתי" :
    המידע שאת מצויידת בו שגוי וחסר ערך.
    הוצאת "קשב" אינה שייכת לי ואינני אחד מעורכיה זה שנים אחדות.
    "הליקון" אינה שייכת לאמיר אור. זו עמותה ציבורית שחיה, בין השאר, על כספי ציבור.
    אין בלבי דבר נגד "הליקון" (כל עוד היא עומדת בכללים החלים על עמותות) וכל טענותי מכוונים כלפי אמיר אור האיש (לא המשורר!) שהונה אותי כאן, בבלוגיית "בננות".
    העובדה שספר שיריו האחרון של אמיר אור ראה אור ב"הוצאת קשב לשירה" וספר שירי הבא יראה אור באותה ההוצאה עצמה משמיטה את הבסיס מתחת לכל טיעוניך.

    • רוניתי היא לא חברה של סיגליתי קושקוש מושמוש ושאר הקטנות מעצבנות מאוד?
      בכל אופן, סיגל היא פיקציה. אולי זה בכלל – סטיבן סיגל.

  19. חבר אגודה לשעבר

    בהמשך לדיון על אגודת הסופרים קראתי את דבריך ורציתי להגיד שאתה צודק. שימו לב שבועד הנוכחי כמה גרפומנים "עלו לגדולה" ונהיו בעלי תפקידים כולל עורכת מאזניםץ

    בעבר כשהיה נבחר וועד חדש, היו מפרסמים הודעה להגיש מועמדות לתפקידים שונים כולל לתפקיד עריכת מאזניים. כלומר היה איזה הליך דמוקרטי בבחירת העורך. בהנהלה הנוכחית זה לא מתקיים. בעבר עורך מאזנים היה מתמנה לכהונה של כשנתיים, כיום כבוד העורכת משמשת בתפקידה כבר שנים רבות. בניגוד לעבר, אגודת הסופרים לא מתנהלת בצורה דמוקרטית. תוסיף לזה את רמת בעלי התפקידים ואין להתפלא שקרנה של האגודה ירדה מאד.

    • חבר אגודה לשעבר תגובתך מלעיזה ומגעילה העורכת הנל אינה גראפומנית
      די עם הקלות הבלתי נסבלת של הפה

  20. טוב, גיורא – נכנעתי. נכנעתי לשוללים. אין סיגל. ( אתה על כל פנים רשאי להייחס אליה כיאלחו היא לא היתה. אני גם רשאי להתייחס אליה – למרות שכבר סיכמנו שהיא איננה קיימת – כאילו כן היתה קיימת. זהנחוץ לי לבריאותי). גילוי נאות: סיגל היא מיגואל אומנונו. וגם אין שקספיר – ידוע כי הוא שמו היה למעשה בן ג'ונסון, סליחה, פרנסיס בייקון, או מר גרין. גם ישו לא היה,הוא המצאת אבות הכנסייה ויתר ארחי פרחי, ומעל לכל גם משה רבנו לא היה: הוא המצאה של סופרי ישראל המהוללים, העתק מאוחר של סרגון האלהי.אז עכשיו מה? אתה כבר מאושר? מי עוד לא היה? לא היה דוד ושלמה, לא היתה ממלכת ישראל המהוללה, לא היו האבות ובכל דור ודור קמו מכחישים לשואה. בכלל לא היה כלום, אחר פצצת האטום שתהרוס את האנושות יתברר שלא היתה גם אנושות. להמשיך בזה? כולנו לא היינו, והאדמה התרפאה אפילו מהצל שהטלנו כאן פעם. אומרים – תפסת מרובה, לא תפסת אומרים – תפסת – ועכשיו הוא לא עוזב אותך.
    מאחל לך מלחמות בריאות יותר.

  21. למשה גנן,
    ברגע שערכת הקבלה בין ישו לסיגל הבנתי סוף-סוף את זעקתו על הצלב:
    "סיג-אלי, סיג-אלי, למה עזבתיני!"

  22. לחוה,
    קראתי בשמחה את שתי תגובותיך המפוייסות
    ואני מודה לך עליהן.
    אין לי כוונה להגיב בעתיד על פוסטים של אמיר אור.
    אינני מתכוון לעסוק בשאלת קיומה או אי-קיומה של סיגל ומקווה שגם היא תתעלם מקיומי.

    • לגיורא,

      יכול להיות שכעת גם אני אהפוך למטרה נייחת על תגובותיי כאן.

      התייחסות כבר קיימת. אבל כן, תגובותי בהחלט מפוייסות. שיקול הדעת הוא שלך, אבל תיארתי דברים כפי שאני רואה אותם.

      והפעם באמת שלא אכביר מילים.

      חוה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם