בננות - בלוגים / גיורא לשם / בימת אורח: משה דור – שירים מתורגמים מן השירה האנגלית והאמריקנית
עֵט לָעֵת
  • גיורא לשם

    יליד תל-אביב, 1940. נשוי ואב לשתי בנות. למדתי בילדותי מוזיקה קלסית. אני בוגר ביה"ס החקלאי-התיכון בנחלת יהודה. התחלתי לפרסם שירה במוספים ובכתבי-עת לספרות ב-1959. למדתי באוניברסיטה מדעי הטבע והתמחיתי בפיתוח תוכנה בתחומי הרפואה. בשנות ה-90 עסקתי בעריכה בתחום העתונות היומית.ב-1997 נמניתי עם מיסדי הוצאת קשב לשירה ועורכיה. עיקר עיסוקי כיום הוא בתחומי הספרות השונים, לרבות תרגום מאנגלית ולעתים מגרמנית.  רשימת פרסומים (מקור, שירה): הוא ולא מלאך. עקד. 1966 צבעי יסוד. אל"ף. 1985 הסוסים האחרונים בתל-אביב. כרמל. 1892 שולי האש. הוצאת "קשב" לשירה. 1999 הנה ימים באים. הוצאת "קשב" לשירה. 2007 תמונה קבוצתית עם עיר, הוצאת "קשב" לשירה, 2010 מסה מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם. זמורה-ביתן/אגודת הסופרים העברים. 1991 ציירי הנמרים. הוצאת "קשב" לשירה, 2008 תרגום שירה ויליאם בלייק.  נישואי העדן והשאול. עקד. 1968 שאול כרמל. מצלע חלום. הוצאת הקיבוץ המאוחד ואגודת הסופרים העברים. 1990. (מרומנית, ביחד עם המשורר) ריבה רובין. דיאלוג – מבחר שירים 1990-1970. ספרי עתון 77, 1992 ברברה גולדברג. הדבר הנורא הקרוי אהבה. כרמל. 1993. (ביחד עם משה דור) דניאל ויסבורט. אֶרֶצְכֶּלֶב. כרמל. 1994. (ביחד עם משה דור) ויליאם בלייק. נישואי העדן והשאול. הוצאת "קשב" לשירה. 1998. (תרגום חדש) ד.ה. לורנס. ורד כל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2001 אדריין ריץ'.  דם הוא רעל קדוש. הוצאת "קשב" לשירה. 2002 אליזבת בישופּ. מעל האבנים מעל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2005 ריבה רובין. גבישי רוח. הוצאת "קשב" לשירה. 2010 סיפורת  (--). החלילן ושדון ההר – סיפורי עם איריים. גוונים. 1996 א"א פו, רבינדרת טאגור. חטאים (מבחר סיפורים). גוונים. 1997 אנדרו סאנדרס. חנינא, בני. גוונים. 1998 ניק קייב. ותרא האתון את המלאך. גוונים. 1999 קרסמן טיילור. מען לא ידוע (נובלה במכתבים). נתיב 2002 דז'ונה בארנס. חֹרשלילה. כרמל. 2004  (--). כלובי הנשמה. גוונים. 2004 (מבחר מהחלילן ושדון ההר) אנדרו סאנדרס. אישי, בר כוכבא – רומן היסטורי. גפן הוצאה לאור. 2005 קולם טויבין. האמן. בבל. 2006 קולם טויבין. אמהות ובנים. בבל. 2009 מסה יוסף ברודסקי. מנוסה מביזנטיון. ספרית פועלים. 1992 סבינה ציטרון. כתב אשמה. גפן הוצאה לאור. 2007 עריכת אנתולוגיות: רבקול. התאחדות אגודות הסופרים בישראל. 1989. (עריכה ותרגום) The Stones remember – אנתולוגיה של השירה העברית החדשה. הוצאת THE WORD WORKS. (ביחד עם ברברה גולברג ומשה דור), 1992.    פרסים ספרותיים פרס ברנשטיין לביקורת ספרות. שנים: 1982, 1984, 1986 פרס מרים טלפיר לשירה. 1985 קרן ראש הממשלה. שנים: 1985, 2003 נוצת הזהב, פרס אקו"ם לשירה. שנים: 1990, 1997 עיטור רשות הספריות הציבוריות בארה"ב בעבור אנתולוגיה זרה. 1992. מבחר פרסומים בתחום תוכנת מחשבים

בימת אורח: משה דור – שירים מתורגמים מן השירה האנגלית והאמריקנית

רוברט גרייבס

 

תסמיני אהבה

 

אַהֲבָה הִיא צִלְחָה עוֹלָמִית,

כֶּתֶם בָּהִיר בִּשְׂדֵה הָרְאִיָּה

הַמּוֹחֵק אֶת הַהִגָּיוֹן.

 

תַּסְמִינֵי אַהֲבַת אֱמֶת

הֵם רָזוֹן, קִנְאָה,

שְׁחָרִים נִרְפִּים;

 

הֵם אוֹתוֹת וַחֲלוֹמוֹת-בַּלָּהָה,

הַאֲזָנָה לִנְקִישָׁה,

צִפִּיָּה לְסִמָּן:

 

לְמַגַּע אֶצְבְּעוֹתֶיהָ

בְּחֶדֶר חָשׁוּךְ,

לְמַבָּט חַקְרָנִי.

 

הִתְאַזֵּר עֹז, אוֹהֵב!

הֲתוּכַל לָשֵׂאת כְּאֵב כָּזֶה

מִיָּד שֶׁאֵינֶנָּה שֵׁלָּהּ?

 

 מאנגלית: משה דור

 

הסופר האנגלי רוברט גרייבס (1895-1985) נתפרסם ברחבי תבל בזכות הרומנים ההיסטוריים והמיתולוגיים שלו כגון "אני קלודיוס", "גיזת הזהב", "המלך ישו" ו"הרוזן בליזריוס", והמחקר "האלה הלבנה", או כהגדרתו שלו, "הדקדוק ההיסטורי של המיתוס הפיוטי".  בעת ובעונה אחת הוא נמנה עם חשובי המשוררים האנגליים של המאה העשרים, עובדה פחות ידועה לקוראיו, ובתחום יצירה זה כתב אי אילו משירי האהבה הגדולים ביותר בשפה זו.

היה לי הכבוד לתרגם לעברית את "גיזת הזהב" של גרייבס, שראה אור ב-1959 בשני כרכים בסידרת "הספריה לעם" של "עם עובד".  אני מזכיר זאת לא כדי לפרכס את עצמי, אלא להזכיר שאירע לי לפגוש את גרייבס פעמיים באופן אישי, אך בשתי ההזדמנויות לא הצלחתי לשוחח אתו על מה שרציתי.  בפעם הראשונה, שנים מספר לאחר שיצא לאור תרגומי ל"גיזת הזהב", כשביקר בארץ כאורח האוניברסיטה העברית, ונשלחתי על-ידי "מעריב" לסקר את האירוע, היה לוח-הזמנים שלו דחוס להשחית.  בפעם השנייה, במחצית שנות השבעים, במרוצת פסטיבל השירה הבינלאומי בלונדון, שימשתי יועץ לענייני תרבות בשגרירות ישראל בבירת בריטניה ואז ניצלתי ללא בושה את מעמדי כדי להיפגש אתו מאחורי הקלעים של הפסטיבל שהוא היה אורח הכבוד שלו. אללי, גרייבס כבר היה שרוי בדמדומים: תודעתו התעכרה והצטללה חליפות.  קודם שנפגשנו ליוותה אותו אשתו בֶּרִיל אל במת הפסטיבל והוא ניסה לקרוא משיריו, אריה זקן עם רעמת שיבה. ניסה, ומדי פעם הפסיק כשנשכחו ממנו השורות, ואז ניסה לחזור ולקרוא את הטקסט.  הדבר לא מנע מהקהל העצום להריע לו בלב שלם ולהקיף אותו בגלי אהבה והערצה.  אבל לקיים שיחה רהוטה כבר לא יכול.

הערה לסיום: במקור מופיעה בשורה הראשונה המלה "מִיגְרֵינָה".  האקדמיה לעברית קבעה למכה רעה זאת את המיקבלה "צִלְחָה".  נדמה לי שקביעתם של האקדמאים הועילה והמונח העברי שטבעו לא השתרש בציבור.  אף על פי כן, החלטתי לנהוג בדרך ארץ כלפי פסיקתם, אך ההחלטה הסופית תישאר בדרך הטבע בידכם.

 

 

ג'ון אפדייק

 

מתהפך על משכבו

 

לָרוּחַ יֵשׁ אֵינְסְפוֹר פָּנִים, אַךְ לַגּוּף

יֵשׁ מִגְבָּלָה, מִסְפַּר צְדָדָיו זָעוּם.

                               יֵשׁ צַד שְׂמֹאל,

צַד יָמִין, הַגַּב, הַבֶּטֶן, וּבֵין-לְבֵין

הַמְּפַתִּים, צְפוֹן-מִזְרָחִיִּים וּצְפוֹן-מַעֲרָבִיִּים,

מַרְמִיזֵי הַלֵּב שֶׁבִּמְהֵרָה יִבְלְמוּ אֶת מַחֲזוֹר הַדָּם

בִּזְרוֹעַ זוֹ אוֹ בַּאֲחֶרֶת.

                               אַף עַל פִּי כֵן אֲנוּ נִפְנִים

בְּתִקְוָה מְחֻדָּשָׁה, מַאֲמִינִים שֶׁהַשָּׁנָה

תִּפְקֹד אוֹתָנוּ כָּאן, תִּגְלֹשׁ כְּמוֹ מַלְאָךְ

בְּמוֹרְדוֹת זָוִית שֶקּוֹבֵעַ מַדְזָוִית בְּשָׂרֵנוּ,

הַנָּטוּי כְּלַפֵּי אוֹתוֹ כּוֹכָב בִּלְתִּי מֻשָּׂג

הַתָּלוּי בַּלַּיְלָה בֵּין גְּבִינֶינוּ, שֶׁמֵהֵם

זוֹרְמִים הַחֲלוֹמוֹת וְהַמָּזָל הַטּוֹב.

                                          הַסֵּר אֶת

קַרְסֻלֶּיךָ זֶה מִזֶּה.  רַפֵּה אֶת מִשְׁנַתְךָ זוּ הַקְּמוּצָה.

אֶת הַמִּטָּה הַזֹּאת הִמְצִיאוּ אֲחֵרִים; דַּע שֶׁאֲנַחְנוּ נִרְדָּמִים

פָּחוֹת כְּדֵי לָנוּחַ מֵאֲשֶׁר לְהִשְׁתַּתֵּף

בְּעִקּוּלֵי עוֹלָם אַחֵר.

הַגְּעִישָׁה הַזֹּאת הִיא מַסָּעֵנוּ.

                                      הִיא נִגְמֶרֶת,

יְכֹלָה לְהִגָּמֵר רַק סְבִיב פִּנָּה

שֶׁאֲנוּ נִבְעָרִים מִדַּעַת

                             שֶׁנִּסְתּוֹבֵב בָּהּ.

 

 

נפרד לשלום מעל ילדים צעירים מאוד

 

זֶה לֹא יִהְיֶה כָּךְ בַּפַּעַם הַבָּאָה.  הָאֲמִירוֹת

הַחֲמוּדוֹת כָּל כָּךְ, שֶׁמַּחֲטִיאוֹת אַךְ בִּמְעַט, תְּשֻׁפַּצְנָה.

עֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה יוֹתֵר סַפְקָנִיּוֹת, מְרֻתָּקוֹת

לְהֶמְיַת הַגַּשְׁמִיּוּת שֶׁעִנְיָנָהּ

הַטֵּלֵוִיזְיָה, הָאָלֶף-בֵּית וּרְכִילוּת הָרְחוֹב,

וְהַתַּרְבּוּת תְּאַלֵּחַ אֶת טָהֳרַת הַכְּחֹל שֶׁל מַבָּטָם.

דָּבָר זֶה מְאַפְשֵׁר לְךָ לְהַבְחִין סוֹף סוֹף בַּחֲשִׁיבוּת

אוֹתָם דּוֹדוֹת וּשְׁכֵנִים מְשַׁעֲמְמִים (הַמַּדִּיפִים

רֵיחוֹת זֵעָה קֵיצִית וְסִיגָרְיוֹת, פְּנֵיהֶם

כִּדְמֻיּוֹת שָׁמַיִם בֵּין הֶעָלִים הַמְצִלִּים)

הַמַּכִּירִים אוֹתְךָ מִבְּרֵאשִׁית, כְּשֶהֲיִיתָ אֶפֶס,

הוֹגֶה כְּיוֹנָה אֶת לֹא-כְלוּמֵיהֶם בְּטֶרֶם תּוּכַל לְהִשְׁתַּעֲמֵם

אוֹ לָדַעַת שֵׁם, אַף לֹא שִׁמְךָ שֶׁלְּךָ, אוֹ אֵיךְ

הָעוֹלָם הַמִּתְעַצֵּם בְּבִרְכוֹת שָׁלוֹם דּוֹחֶה פְּרִידוֹת מִכָּל וָכֹל.

 

מאנגלית: משה דור

 

ג'ון אַפְּדַיְיק, מבכירי הסופרים האמריקנים של זמננו, יליד שילינגטון שבמדינת פנסילוואניה, נפטר באחרונה מסרטן הריאות והוא בן 76.  בצד כתיבת סיפורת, רומנים וסיפורים קצרים, עיר הולדתו וגידולו שימשה לו דגם לנופי הפרוזה שלו, לרבות רביעיית הרומנים המפורסמים של "ארנב", שהיקנו לו את החשובים שבפרסי-הספרות של ארה"ב, וכן מסות וביקורת, כתב אפדייק במשך כל חייו היוצרים גם שירה, שאף היא הוציאה לו מוניטין.

  

קארל שפירו 

 

עץ הזית

 

זוּלַת אֶבֶן מַשְׁחֶזֶת עֲמוּמָה בִּדְמוּת לְבָנָה

פּוֹרְשִׂים הַשָּׁמַים אֶת חֻפָּתָם הַחַפָּה מִפְּגַם

כְּחֻלָּה כְּמֶשִׁי ִהַכָּחֹל שֶׁל הַדֶּגֶל הַיְּהוּדִי

עַל-פְּנֵי הַעֵמֶק וְהַחוּצָה לַיָּם.

הִיא הֲכִי כְּחֻלָּה מֵעַל לְעֵץ הַזַּיִת.

לֹא תִּמְצָא בְּאִיטַלְיָה הַמְּעֻקֶּמֶת

עֵץ כֹּה יָשָׁר; הוּא אֵינוֹ נִצָּב עַל צוּק,

אֵינוֹ עָמוּס בַּחֲטוֹטֶרֶת פִּרְיוֹנָהּ שֶׁל אֶבֶן חֲרוּצָה,

אַךְ זָקוּף לְגַמְרֵי בַּחֲצֵרִי הַקִּדְמִית,

בִּלְתִּי מוּדָע לְפִרְסוּמוֹ.  הַפְּרִי קָשֶׁה,

הֲמוֹנֵי הֲמוֹנוֹת, חֻמְצָתִי, הָדוּק עַל גִּבְעוֹלוֹ;

הֶעָלִים מַפְלִיגִים כְּסִירָה בַּשֶּׁמֶשׁ הַגּוֹאָה,

פְּנֵיהֶם לְשׁוּם מָקוֹם וְאֶת הָאוֹר חוֹפְנִים,

זֶה עֵץ הַכֶּסֶף, אִילַן הַקֹּדֶשׁ,

עֵץ כָּל הַתְּכוּנוֹת.

 

עַכְשָׁו עַל הַמִּדְשָׁאָה

הַזֵּיתִים נוֹשְׁרִים בְּאַלְפֵיהֶם, וַאֲנִי מִתְעַנֵּג

בְּהַשִּׁירִי אֶת נַעֲלֵי-הַהִתְעַמְּלוּת שֶׁלִּי וּבְפָסְעִי עֲלֵיהֶם,

כּוֹבְשָׁם בְּצִנָּה לְתוֹךְ הַעֵשֶׂב הֶעָמֹק,

בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאַת-כָּבוֹד עַל-שׁוּם מֻחְלָטוּתוֹ שֶׁל הַהֶפְסֵד.

 

מאנגלית: משה דור

 

קארל שַׁפִּירוֹ (1913-2000) נולד למשפחה יהודית בבולטימור שבמדינת מרילנד.  הוא שירת בזירת האוקינוס השקט לאחר שארה"ב נכנסה למלחמת העולם השנייה.  שיריו פורסמו כשעדיין לבש מדים והוציאו לו שם. היה עורך כתב-העת "פואטרי", הורה ספרות באוניברסיטאות שונות, והתייחד בסיגנון שירתו העצמאי ובגישתו התיאורטית השוללת את השפעת ת"ס אליוט.  קובץ שיריו הראשון, "מכתבים מהצבא", ראה אור ב-1945 והיקנה לו את פרס פוליצר, החשוב בפרסי-הספרות האמריקאיים. הוא גם כיהן כ"יועץ השירה של ספריית הקונגרס", תואר שבימינו נתגלגל ל"שר השירה של ארצות-הברית".

 

 

2 תגובות

  1. תרגומים יפים, תודה שהבאת.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם