גברת-ילדה כותבת פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים

שוב את מתפשטת מול החלון גומות של תינוקת ליד המרפק שדיים דשנים שיונקים את עצמם במציצות משורבבות כמו שאת שותה קפה. עכשיו אני יודעת שזה לעולם לא יגיע כמוני, את עוד מחפשת את אמא.

נסענו לפולין, הורי בעלי נצולי השואה, ילדי, אני, גיסי וילדיו. בעלי נשאר בארץ,  לא יכול היה לעמוד בזה. המסע היה קשה ומרגש, ילדי לא עזבו את סבא וסבתא שספרו וספרו מה שנצרו מילדיהם כל השנים. בצריף באושוויץ ישב חמי על המיטה שלו, פניו היו שלווים כמו חזר הביתה, הוא נשכב על הקרש, התרווח. אה, כמה מקום יש, הוא אמר , ...

  לפני שנים, עברנו לגור בקבוץ, לשנות אוירה, {הרופא הציע חוצלארץ, אני חשבתי שבשבילי קבוץ זה מספיק חוצלארץ ואולי שם יווצר לי הילד שכה רציתי.} הייתי שם מורה, לפני כן לא הייתי מורה ולא גרתי בקבוץ, הייתי מוקסמת מהגבעות, מהילדים ומהכיתה הקטנה שהיתה גם בית. טיילנו וציירנו וכתבנו ולפעמים גם למדנו מה שהיה צריך. לפני פסח נסענו כל הכתה ל"יציאת ...

אבא שלי נפטר בערב פסח, יום לפני הסדר, אני הייתי שם עם שני התינוקות שלי, ואז ככה בידיים שלי, בחיוך של התנצלות הוא כבר לא היה. מאז ריחות האביב הנפלאים הם בשבילי גם ריח מוות. אבא שלי החקלאי החסון, היה האדם האהוב עלי בעולם כולו, עיניו הקטנות המנצנצות בהומור, השקט שלו, החוזק הפיסי שהיה לאגדה בגליל ומשהו מסתורי שהיה חלק ...