בננות - בלוגים / משה יצחקי / חשיפה – סיפורה של האשה היפה משירו של יהודה עמיחי 'היהודים'
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

חשיפה – סיפורה של האשה היפה משירו של יהודה עמיחי 'היהודים'

 

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

MicrosoftInternetExplorer4



/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-style-parent:"";
font-size:11.0pt;"Calibri","sans-serif";
mso-fareast-"Times New Roman";}

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

MicrosoftInternetExplorer4



/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-style-parent:"";
font-size:11.0pt;"Calibri","sans-serif";
mso-fareast-"Times New Roman";}

סיפורה של האשה היפה משירו של יהודה עמיחי: 'היהודים'1 - על דרכם המופלאה והמסתורית של שירים.
                                           (לזכרה של מרים שפר)

 נפלאות ומסתוריות דרכן של מלים. לעתים יכול ספר, מאמר, שיר, להעלות אבק על מדף ספרייתי כלשהו, או לשכון דומם באיזו תיקייה וירטואלית, אך פעמים מוצאות המלים נתיב בלתי צפוי ללבם של קורא או קוראת אלמוניים. או אז מתרחש חסד המפגש. שורות ומלים, דמויות ואירועים מתעוררים לתחייה ובוראים עולם ומלואו.

 לפני כשלוש שנים כתבתי מעין מדרש פרשני לשירו של יהודה עמיחי: "היהודים"2. במאמר זה ניסיתי להצביע על מערכת הצפנים התרבותיים בשיר, אשר יכולים לשמש תשתית מורכבת ורב שכבתית לעיון בשאלת 'העמיות היהודית' ומפתח לדיאלוג בין קהילות יהודיות בשאלת הזהות התרבותית- יהודית ובסוגיית ההשתייכות למועדון העם היהודי. המדרש הוצע גם כדגם לשיח בתוך אנתולוגיה ספרותית עתידית ליצירה היהודית לדורותיה.
בזרם החיים השוטף, נשכח סיפור השיר מלבי. אך מי יידע פעולתן של מלים ומדרשן בעולם:  לפני למעלה מחודש קיבלתי בדואר אלקטרוני מכתב ובו כמה שורות משמחות, מסקרנות ומרגשות:

" שלום רב,

נתקלתי במדרש שלך על השיר "היהודים" של יהודה עמיחי:

"לִפְנֵי זְמַן מַה פָּגַשְׁתִּי אִשָּׁה יָפָה,/ שֶּסָּבָה עָשָׂה לִי בְּרִית מִילָה/ זְמַן רַב לִפְנֵי שֶׁנּוֹלְדָה. אָמַרְתִּי לָהּ,/

אַתְּ לֹא מַכִּירָה אוֹתִי וַאֲנִי לֹא מַכִּיר אוֹתָךְ,/ אֲבָל אֲנַחְנוּ הָעַם הַיְּהוּדִי,/ סָבֵךְ הַמֵּת וַאֲנִי הַנִּמּוֹל וְאַתְּ הַנֶּכְדָּה הַיָּפָה/ זְהֻבַּת הַשֵּׂעָר: אֲנַחְנוּ הָעַם הַיְּהוּדִי".

נהניתי לקרוא את הניתוח שלך.

…אני הבת של האישה/ הנכדה ז"ל.

חשבתי שזה עשוי לעניין אותך."

מיותר לציין את ההתרגשות שאחזה בי למקרא שורות אלה. הדמויות בהן עסקתי במאמרי הפכו באחת מדמויות שיריות, מה שאנו נוהגים לכנותן דוברים או נמענים, לדמויות בשר ודם, לבני אדם שיש להם שם פרטי ושם משפחה, היסטוריה וצאצאים המכירים גם את חייהם השיריים של הוריהם.  מפגש מיוחד עם המשורר נתן להם חיים בשיר, בתוך השורות הפכו לנכס פיוטי לכלל הקוראים, דמויות סמליות המהוות תשתית למחקר השירה והצפון בה. לעתים מתרחש אותו פלא, כפי שאתאר להלן, שהמלים פושטות צורה ומתוכן קמות לתחייה דמויות הקשורות למציאות ורק מתי מעט יודעים על החיים שהיו להם לפני ואחרי היותן שורות בשיר. ומקרה שהיה כך היה:  המדרש בו נתתי ביטוי למחשבותיי על שירו של עמיחי עשה דרכו בחללו של עולם והגיע באורח פלא לבתה של הנכדה היפה, הבת בנסיבות שיתוארו להלן, החליטה להגיב ולהכניס אותי אל מאחורי הקלעים של השיר, ובכך הפכה אותי שותף וחבר למשפחה ולקרוביה. הבשורה המרה כי האשה היפה מהשיר, ששמה כך נודע לי מבתה, היה מרים שפר, הלכה לעולמה לפני כשבע שנים,  ציערה אותי עד מאד. בחישוב מהיר שעשיתי הגעתי להשערה כי הנכדה מהשיר צריכה להיות לערך בגילי. פרטים אלה והתחושה כי המדרש הפרשני שלי היווה עבור בני המשפחה הזדמנות לחשוף את הסיפור מהזווית הפרטית שלהם, והעובדה כי הבת חשבה שהמידע עשוי לעניין אותי, הניעו אותי לבקש ממנה שתרחיב מעט את היריעה. וכך כתבה לי הבת, שרון רחל שפר פלג:

"… אכן, אני בתה של הנכדה מהשיר. אמי, ז"ל, נפטרה לצערי, לפני 7 שנים כשהייתה בת 53. בכל שנה, ביארצאייט, נהגתי לשאת דברים בבית הקברות בפני המשפחה והחברים הקרובים. השנה, בעקבות ציון 10 שנים למותו של יהודה עמיחי ז"ל, החלטתי לקרוא במעמד הקבוע, מהשיר שבו הזכיר יהודה את אימא.  כחלק מהעבודה על הדברים שאשא ביארצאייט פניתי לאינטרנט לבדוק אם מישהו כתב משהו על השיר הזה, וכך הגעתי אליך.

יש לי את ספר השירים "גם האגרוף היה פעם יד פתוחה ואצבעות" שיהודה נתן לאמי במתנה עם הקדשה בעמוד הראשון…" בתוך הספר מקופל דף שבו מצוי שיר נוסף של עמיחי "שיר מצב" שאיני יודעת מאין הוא לקוח (אבל זאת לא בעיה לבדוק)3 בשיר מוזכר סבה של אמי, מי שעשה ליהודה את ברית המילה. שמו מוזכר בשיר:

"… וּלְמַטָּה, בֵּין רַגְלַי, עֲדַיִן נִכַּר
הַחֲתָךְ הָאֶלֶגַנְטִי וְהַנָּקִי
שֶׁל בְּרִית מִילָתִי, מַעֲשֵׂה יָדָיו
שֶׁל ר' רְאוּבֵן מֹשֶׁה עֶשְׁוֶעגֶע
חַזָּן וּמוֹהֵל, אִישׁ-הַפָּר הָאַדִּיר וְהַקֵּרֵחַ
שֶׁהִתְכּוֹפֵף עָלַי בְּחַן וָחֶסֶד לִקְטֹף
אֶת פִּרְחִי הַוָּרֹד בְּיָדָיו הָעֲדִינוֹת …"

אמי, מרים שפר, הייתה בשנותיה האחרונות, המנהלת האדמיניסטרטיבית של בית הספר לתלמידי חו"ל באוניברסיטה העברית. אני יודעת שהיא פגשה את יהודה בקשר עם עבודתה. הוא הרצה בבית הספר. היא זו שפנתה אליו והזדהתה. יש לי גם קלטת וידאו שנושאת את הכותרת "מחווה ליהודה עמיחי" אבל לא הצלחתי להפעיל אותה. אני זוכרת שצפיתי בה לפני שנים ושאמי מספרת שם בקצרה בפני כל הסגל האקדמי והאורחים את הקשר בינה לבין עמיחי.

אין לי תמונה של אימא במחשב. אז לא היו לנו מצלמות דיגיטליות…אולי זאת הזדמנות לסרוק תמונה שלה שתהיי לי במחשב. אמי הייתה יפה גם בעיניי – ואיך לא? הרי היא הייתה לי אימא… אבל היופי, אתה יודע, הוא בעיניי המתבונן, ויש לו רבדים רבים שאינם קשורים בחיצוניות. היופי הפנימי והחיצוני בלתי נפרדים ועמיחי, אני בטוחה, התרשם משניהם…

מכל מקום אני סבורה שתיאורו את יופייה בשיר שירת עבורו מטרה בשיר."

מה שתפס את לבי מלבד האנושיות הפשוטה והכנה שבמכתב והיחס המיוחד לאמה והתייחסותה המובנת והמוצדקת של הבת לנושא היופי של האם, שעמיחי נתן לו ביטוי מודגש, אשר, ללא ספק, כפי שמציינת שרון במכתבה, מלבד היותו ביטוי גם ליופי פנימי, שירת את עמיחי בשירו, כפי שציינתי גם אני במדרשי, על מקומו של היופי והארוס, לא רק במעשה היצירה, אלא גם כיסוד מכונן בתרבות ובסיכוי ליצירת מערכות קשרים בעלות משמעות במעגלי הקיום השונים של עם. מלבד אלה, מה שיצר אצלי עוד תנועת נפש לעבר הדמויות החיות והמתות, כאדם, כמשורר וכחוקר, הייתה ההערה נוספת שכתבה לי הבת במכתב נוסף ובו היא מציינת כי היא יודעת שאמה, מרים שפר, היא זו שפגשה את עמיחי ביוזמתה, הזדהתה וסיפרה לו את סיפור המעשה שהופיע אחר כך בשיר. "… הוא לא יכול היה לדעת מי היא אמי.", כותבת שרון, " מעולם לא ידע על קיומה ועל קורותיה של סבתי, בת גילו, (בתו של ר' משה ראובן עשוויגע) מאותה קהילה בגרמניה…"

מלבד הרצון המובן של בני משפחה לדייק עובדות הקשורות לבני אדם הקרובים להם, אנשים אשר מרצונם או על כורחם הפכו לדמויות שיריות ובחשיפתן הופקעה פרטיותם לטובת האמת השירית, שיש בה גם את הדמיון והבדיה והתרחקות מהיסוד הביוגראפי החשוף מעתה לעיני כל, עוררה ההערה של הבת שאלות חדשות וישנות בכל הקשור למתח שבין האמנות והחיים. המסע הזה של הבת, ואני משער שגם של בני משפחה אחרים להוציא את אמם מהאלמוניות השירית, להיחשף ולהציב את סיפור החיים מנקודת תצפיתם מול האמת השירית, עוררו אצלי את הרצון להכיר מקרוב יותר את הסיפור המשפחתי, לנסות ולהגיע אל תולדות ר' משה ראובן הסבא רבא, אל תולדות הקהילה בגרמניה ממנה הגיעו בתו של המוהל והחזן, אמה של מרים שפר, אם הבת שנגעה בחוט החסד הדק שבין השירה לחיים, בין מציאות למבדה, בין המתים ובין החיים ועל כל אלה תודתי העמוקה.

ועד אשר אצא למסע מחקרי נוסף להעמיק במסתרי השיר והחיים הקשורים לסיפור זה, אני מקדיש שירים אלה שנכתבו בהשראת ההתכתבות המתוארת לעיל לזכר מרים שפר וסבה ר' משה ראובן עשוויגע, ליהודה עמיחי ולבת שרון שבפנייתה העירה לתחייה שיר, מדרש ואנשים יקרים.

 
 
 
 


בשבחי יונת הדואר האלקטרוני

                                   לשרון רחל שפר פלג

 
א.
אִלְמָלֵא בָּנָה נֹחַ תֵּבָה וְלֹא נָתַן לוֹ
הָאֵל אֶת הַיּוֹנָה וּבְפִיהָ עָלֶה זַיִת, לֹא
הָיִינוּ מוֹצְאִים אָנוּ מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֵינוּ,
פֶּנְסְיוֹן אֲרָרָט, הַכֹּל כָּלוּל, לֹא בַּיִת
וּבֶטַח שֶׁלֹּא כַּפּוֹת מַנְעוּל וְגַן פּוֹרֵחַ.
עַל כֵּן עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ.
 
ב.
אִלְמָלֵא נָתַן מִי שֶׁנָּתַן לָנוּ מִפִּלְאֵי הָרֶשֶׁת,
יוֹנִים פְּלוּס מִינוּס, וּבְחוּטִים סְמוּיִים פָּרַשׂ
בְּשׂוֹרָה בִּכְנַף יוֹנַת דֹּאַר אֶלֶקְטְרוֹנִי, לִפְעָמִים
נִגְלֵית בְּתֵבָתָהּ כְּמוֹ קֶשֶׁת בֶּעָנָן, בֵּין הֲמוֹן
הוֹדָעוֹת הֶבֶל וְזֶבֶל, לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ מִפִּי בַּת,
קוֹל , כִּי לָאִשָּׁה הַיָּפָה וּלְסָבָהּ מִשִּׁיר 'הַיְּהוּדִים'
שֶׁכָּתַב יְהוּדָה עַמִּיחַי, יֵשׁ שֵׁמוֹת, גּוּף, תֹּאַר,
נֶפֶשׁ, תַּאֲרִיכֵי לֵדָה וּפְטִירָה, מָקוֹם, זְמַן וּבַיִת.
 
ג.
לוּ הָיִיתִי נֹחַ, הָיִיתִי בּוֹנֶה לָנוּ מֵחָדָשׁ תֵּבָה, מְפַלֵּל 
שֶׁלֹּא נֶחְדַּל לִמְצֹא אוֹת, סִימָן, עָלֶה בְּגַן הַחַיִּים
הַפּוֹרֵחַ, וּבֵינְתַיִם כְּמוֹ רַבִּים כָּמוֹנִי אֲנִי מְחַכֶּה
לְיוֹנַת הדֹּאַר האֶלֶקְטְרוֹנִי. וְעַד הַנֵּס הַמְּפַעְנֵחַ,
אֲנִי מְסַמֵּס, תְּפִלָּה חֲדָשָׁה, מֵעֵין עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ.
 
 


על כן עלינו לשבח            

                                 לזכרה של מרים שפר, ר' משה ראובן עשווגע  ויהודה עמיחי

א.
 
פַּעַם כָּתַבְתִּי מִדְרָשׁ עַל הָאִשָּׁה הַיָּפָה, נֶכְדָּתוֹ שֶׁל
ר' רְאוּבֵן מֹשֶׁה, חַזָּן וּמוֹהֵל, מִי שֶׁחָתַךְ וּפָרַע לַיֶּלֶד

יְהוּדָה- יוּדָה אֶת הַמִּילָה, וְנָתַן בְּיָדַיִם עֲדִינוֹת סִימָן
וּבְרִית בֵּין רַגְלָיו.
שָׁנִים עָבְרוּ, הַמּוֹהֵל הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ, וְהַמְּשׁוֹרֵר, עַמִּיחַי,
בְּשׁוּרוֹתָיו פָּגַשׁ אֶת מִרְיָם, הַנֶּכְדָּה זְהֻבַּת
הַשֵּׂעָר וְסִפֵּר לָהּ עַל סָבָהּ וּמִילָתוֹ, וְכָךְ כָּתַב לָהּ בְּשִׁירוֹ:

"אֲנִי לֹא מַכִּיר אוֹתָךְ וְאַתְּ לֹא מַכִּירָה אוֹתִי, אֲבָל

אֲנַחְנוּ הָעָם הַיְּהוּדִי". וְעַל אֵלּוּ וְאֵלֶּה כָּתַבְתִּי אֲנִי בְּמִדְרָשִׁי.
 


ב.
 
הַיָּמִים חוֹלְפִים, עוד שָׁנָה עוֹבֶרֶת, וְהָאָרֶץ לֹא לָבֶטַח
נִשְׁאֶרֶת, וְגַם עַמִּיחַי הַשָּׁר נִפְרַד מִגּוּפוֹ כְּדֶרֶךְ כָּל בָּשָׂר,
וְכָךְ גַּם גִּבּוֹרַת שִׁירוֹ, מִרְיָם, הַנֶּכְדָּה שֶׁנִּקְטְפָה טֶרֶם
זְמַנָּהּ, צְעִירָה וְיָפָה, כְּעֵדוּת בִּתָּהּ שֶׁכָּתְבָה לִי
בְּאֵלֶּה הַיָּמִים מִכְתָּב, וְעוֹרְרָה לִתְחִיָּה אֶת הַשִּׁיר
וְאֶת גִּבּוֹרָיו: "קָרָאתִי אֶת מִדְרָשְׁךָ עַל 'הַיְּהוּדִים',
אָהַבְתִּי אֶת פַּרְשָׁנוּתְךָ, אֲנִי הַבַּת שֶׁל הַנֶּכְדָּה הַיָּפָה".
וְאַף שֶׁאֲנִי, מֹשֶׁה, לֹא הִכַּרְתִּי אֶת מִרְיָם וְהִיא
לֹא הִכִּירָה אוֹתִי, מַשֶּׁהוּ אָחַז בִּגְרוֹנִי, כְּמוֹ הָיְתָה
הַנֶּכְדָּה מֵהַשִּׁיר אֲחוֹתִי. וְגַם אִם לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים
בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁשּׁוֹרֵר הַמְּשׁוֹרֵר, וּכְמוֹ בְּאַגָּדָה אוֹתָם

הוּא בָּדָה, בְּלֵב עֵר, עָלֵינוּ הַשְּׁנַיִם לְשַׁבֵּחַ, כִּי אַתְּ הַבַּת
שֶׁעוֹרַרְתְּ בְּאַהֲבָה זֵכֶר אִמֵּךְ, וַאֲנִי, לֹא בִּכְדִי, אוֹרֵחַ,
אַלְמוֹנִי, כּוֹתֵב בְּעַט דּוֹדִים, מְפָרֵשׁ וְדוֹרֵשׁ, יַחַד
מַמְשִׁיכִים בְּשִׁיר הָעָם הַיְּהוּדִי.
 


 
ג.
 
וְאִם אֶפְגֹּשׁ יוֹם אֶחָד אֶת הַבַּת בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וַדַּאי
אַכִּיר בָּהּ אֶת יְפִי אִמָּהּ שֶׁבַּשִּׁיר וְאַגִּיד לָהּ בִּשְׂפַת יְהוּדָה:

אַתְּ הַבַּת וְהַנִּינָה הָעֵדָה הַחַיָּה, וַאֲנִי מֹשֶׁה הַגְּלִילִי הַחַי,

נִפְגַּשְׁנוּ בְּשִׁירוֹ שֶׁל עַמִּיחַי, מוֹסִיפִים זִכְרוֹן דְּבָרִים
לַקֻּפְסָא הַשְּׁחֹרָה בְּמַסְּעוֹת נְדוּדִים, עוֹד שׁוּרָה
לְתוֹלְדוֹת הַיְּהוּדִים. וְכָךְ מִבְּלִי שֶׁנַּכִּיר, קָשַׁרְנוּ בֵּינֵינוּ
חוּט מִמִּלִּים, רִקְמָה עַרְפִלִּית, נוֹכַחַת נֶעֱדֶרֶת, מוּזָרָה
וְנֶהֱדֶרֶת, בְּרִית בְּפַס עָנָן פּוֹרֵחַ הַנִּמְשָׁךְ מִסִּינַי
בֵּין הַמֵּת וְהַחַי. וְעַל אֵלֶּה וְאֵלּוּ וְעָלֵינוּ, לְשַׁבֵּחַ.
 


1 מתוך: יהודה עמיחי, גם האגרוף היה פעם יד פתוחה ואצבעות, שוקן, ירושלים-תל אביב, 1989, עמ' 135-137.

2  המדרש הפרשני התפרסם ב2008בחוברת שהוציא בית הספר ללימודי העם היהודי שהוקם אז בבית התפוצות. ניתן לקרוא את הדברים באתר אינטרנט זה:

3 בדקתי ומצאתי כי הבית המצוטט מ"שיר מצב" מצוי בספר: יהודה עמיחי, מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול, שוקן, ירושלים – תל אביב, 1974, עמ' 75

 

 

 

 

 

 

12 תגובות

  1. הי משה,נהניתי לקרוא ונראה שגם מאחורי המחקר הזה מסתתר אושר גדול, שכן הוא הניב תוצאות טובות ומעניינות לקוראים בכלל ולמשפחה בפרט.
    ואהבתי איך שילבת בין שני השמות שלכם מרים ומשה לתאור של הרגשת המשפחתיות ויצירת חוט המשכיות למען דור הנינים.

    • תודה סיגל v
      בהחלט שמחה והתרגשות לגלות את מאחורי הקלעים, לעבור את תחום הנראה אל חוטי החסד הסמויים של החיים ולקבל את הזכות ליצור עוד חוליה. כמובן שמתעוררות שאלות בנוגע ליחס והמתח שבין האמנות והחיים. שאלות שיש בהן כאב וחדווה

  2. לבנה מושון

    הנפש תמיד משתהה כאשר מעגלים שבדיעבד נודע לנו כי נפתחו נסגרים לאיטם, ובסגירתם הייתה לנו במקרה יד. הפרשנות המקרית, והשיר-סיפור המוקדש לאם (הנכדה) ולבת (הנינה), למוהל ולמשורר, מהדהדים את הדורות ומחברים קצוות. מרגש.

    • תודה לבנה על הוספת תיבת התהודה שלך.
      הנפש משתהה ואף משתאה כי היופי שבסגירת מעגל הוא פתיחתו של מעגל חדש, וכך הרגשתי כאן.

  3. מוישהלה איזו השתלשלות , איזה עולם קטן ואיזה גוגל שעושה את הבלתי אפשרי בנגיעת אצבע .
    נהנתי לקרוא את הפוסט והשירים שלך בסופו יפים מאד !

    ו"אררט" ! אחלה שם לצימר :)
    סוף הדרך !

    • צימר טורקי:)
      תודה ריקי, פלא הפלאים הוא בהתגשמותו של העולם הוירטואלי למפגש אנושי שהמלים מוליכות אליו באופן כל כך מיסתורי ולא צפוי.
      "והדרך עודנה נפקחת לאורך":)

  4. אבנר אריה שטראוס

    משה זה יפה מורכב ומרתק , מקפל בחובו ..
    שמחתי לקרוא. מאיר באור אחר .

  5. משה, פשוט מרתק, השירים ומה שביניהם. נראה ששום דבר אינו מקרי בהתהוות המעגלי החיים והשירה המשיקים זה לזה בשרשרת שאולי יהייה לה המשך, מהשירים שלך והלאה….

    • נכון אורה, המרתק הוא הזיקה החיה הזאת בין המלים ללחיים, בין הגלוי והנסתר. כמו גם היכולת לאחוז בקצה חוט ולהמשיך אתו שרשרת.
      תודה מקרב לב.

  6. משה שלום,
    כשקראתי חשתי ממש בדרך שעשה הסיפור עד שנתהווה לשיר המספר אותו — יפה ומעניק.
    תודה — צדוק

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי